הסכסוך הישראלי-פלסטיני הולך בחודשים האחרונים ומשנה את פניו. הפיגועים והניסיונות לחולל הסלמה בשטחי יהודה ושומרון גוברים, והרוח העולה ממחנות הפליטים ומהערים הגדולות בצפון השומרון רוויה במוטיבציה של מאבק ושאיפות נקם. ישראלים רבים המתגוררים בשומרון משלמים על כך בחייהם והמבצעים המתוחכמים שמבצעת מערכת הבטחון, בתדירות גבוהה כדי למנוע התארגנויות ופעולות טרור, מועילים רק לפרקי זמן קצרים.
להבדיל מהמציאות שהכרנו ערב מבצע חומת מגן ב-2002, שבה הטרור היה מאורגן ובמידה רבה גם מוכוון ע"י ארגונים כמו תנזים פת"ח, שהיה קשור לרשות הפלסטינית של ערפאת, הרי שהפעם מדובר על התארגנויות מקומיות הקוראת תיגר על הרשות הפלסטינית משום דבקותה בתיאום הביטחוני והתנגדותה לכל פגיעה בישראל או ישראלים. הם בכך צוברים אהדה, מגבירים את זעם התושבים כלפי הרשות ונהנים מהדרכה, עידוד וסיוע של ארגוני האופוזיציה חמאס והג'האד האסלאמי המהדהדים מרחוק את מעשיהם, כחלק מהאסטרטגיה החדשה, של העתקת העימות מרצועת עזה ליהודה ושומרון.
ברקע לכך קיימת ההבנה המתגבשת בקרב הפלסטינים, לפיה שרים דומיננטים מאוד בתוך ממשלת ישראל חותרים להכרעת הסכסוך ולא לניהולו, למיטוט הרשות הפלסטינית ולא לתיאום עמה, להשתלטות שטחי C ואף לגירושם מאדמתם. הם תוהים כיצד זה הרשות הפלסטינית ממשיכה לדבוק במדיניות של תיאום ושיתוף פעולה כאשר ההתעלמות הישראלית ממנה כה פומבית ובוטה. בכך הם מגבירים את חולשתה ואת אובדן הרלוונטיות שלה.
גם העובדה שמערכת הבטחון הישראלית משדרת מסר לפיו המציאות שונה ואיננה מצדיקה מבצעים צבאיים כבעבר מתפרשת כמסר שלפיו אין די באופציה צבאית וכי יש למצוא ערוצי פעולה נוספים. דברים אלה אינם נסתרים מעיני הפלסטינים. הם מזהים את המתח בין שני הדרגים וחוששים מפני הירידה בדומיננטיות של מערכת הביטחון הישראלית, הנחשבת כמי שמכירה טוב מאחרים את מורכבות הסכסוך, בתהליך קבלת ההחלטות.
לפיכך, הם עוקבים אחר כל החלטה המתקבלת בעניין הפלסטיני מצד ממשלת ישראל, אחר כל התבטאות של השרים סמוטריץ' ובן גביר ונערכים לעידן של "צומוד" (עמידה איתנה) שעיקרו התמודדות רוויית טרור ונקם, עם מה שהם מגדירים "כנכבה חדשה", היינו - ניסיון ישראלי לסלקם מעל אדמתם.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני הולך בחודשים האחרונים ומשנה את פניו. הפיגועים והניסיונות לחולל הסלמה בשטחי יהודה ושומרון גוברים, והרוח העולה ממחנות הפליטים ומהערים הגדולות בצפון השומרון רוויה במוטיבציה של מאבק ושאיפות נקם. ישראלים רבים המתגוררים בשומרון משלמים על כך בחייהם והמבצעים המתוחכמים שמבצעת מערכת הבטחון, בתדירות גבוהה כדי למנוע התארגנויות ופעולות טרור, מועילים רק לפרקי זמן קצרים.
להבדיל מהמציאות שהכרנו ערב מבצע חומת מגן ב-2002, שבה הטרור היה מאורגן ובמידה רבה גם מוכוון ע"י ארגונים כמו תנזים פת"ח, שהיה קשור לרשות הפלסטינית של ערפאת, הרי שהפעם מדובר על התארגנויות מקומיות הקוראת תיגר על הרשות הפלסטינית משום דבקותה בתיאום הביטחוני והתנגדותה לכל פגיעה בישראל או ישראלים. הם בכך צוברים אהדה, מגבירים את זעם התושבים כלפי הרשות ונהנים מהדרכה, עידוד וסיוע של ארגוני האופוזיציה חמאס והג'האד האסלאמי המהדהדים מרחוק את מעשיהם, כחלק מהאסטרטגיה החדשה, של העתקת העימות מרצועת עזה ליהודה ושומרון.
ברקע לכך קיימת ההבנה המתגבשת בקרב הפלסטינים, לפיה שרים דומיננטים מאוד בתוך ממשלת ישראל חותרים להכרעת הסכסוך ולא לניהולו, למיטוט הרשות הפלסטינית ולא לתיאום עמה, להשתלטות שטחי C ואף לגירושם מאדמתם. הם תוהים כיצד זה הרשות הפלסטינית ממשיכה לדבוק במדיניות של תיאום ושיתוף פעולה כאשר ההתעלמות הישראלית ממנה כה פומבית ובוטה. בכך הם מגבירים את חולשתה ואת אובדן הרלוונטיות שלה.
גם העובדה שמערכת הבטחון הישראלית משדרת מסר לפיו המציאות שונה ואיננה מצדיקה מבצעים צבאיים כבעבר מתפרשת כמסר שלפיו אין די באופציה צבאית וכי יש למצוא ערוצי פעולה נוספים. דברים אלה אינם נסתרים מעיני הפלסטינים. הם מזהים את המתח בין שני הדרגים וחוששים מפני הירידה בדומיננטיות של מערכת הביטחון הישראלית, הנחשבת כמי שמכירה טוב מאחרים את מורכבות הסכסוך, בתהליך קבלת ההחלטות.
לפיכך, הם עוקבים אחר כל החלטה המתקבלת בעניין הפלסטיני מצד ממשלת ישראל, אחר כל התבטאות של השרים סמוטריץ' ובן גביר ונערכים לעידן של "צומוד" (עמידה איתנה) שעיקרו התמודדות רוויית טרור ונקם, עם מה שהם מגדירים "כנכבה חדשה", היינו - ניסיון ישראלי לסלקם מעל אדמתם.