הצהרתו של נשיא ארה״ב, דונאלד טראמפ, ברשתTruth Social לפיה יצמצם את היקף התרגילים הצבאיים עם דרום קוריאה, מערערת את התפיסות בדבר הברית האסטרטגית בין ארה״ב ודרום קוריאה, המהווה נדבך משמעותי באסטרטגיית ההתמודדות והחוסן הלאומי הדרום קוריאני נוכח האיום הגרעיני הנשקף מצפון קוריאה. מהלך זה מגיע אחרי שנים של יחס חיובי של הממשל האמריקאי לדרום קוריאה, אשר הוגדרה על ידי תת מזכיר למלחמה למדיניות אלברידג' קולבי, כ״בעלת ברית לדוגמא״ (model ally), וזאת בשל בסיס התעשייה הביטחונית הגדול שלה והיקף הוצאותיה הביטחוניות המשמעותי לאור איומים מצפון קוריאה וסין.
אחד הרכיבים המרכזיים בשימור החוסן הלאומי בדרום קוריאה הוא ההסתמכות על מטריית ההרתעה הגרעינית האמריקנית, כמעוגן בהצהרת וושינגטון מ-2023, בה התחייבה ארה״ב כי כל מתקפה גרעינית של צפון קוריאה על דרום קוריאה תיענה בתגובה אמריקאית מהירה, מכרעת ומוחצת, וכי ההתחייבות האמריקאית נשענת על "מלוא מגוון היכולות" של ארה״ב, ובכלל זה היכולות הגרעיניות. זאת, לצד התחייבותה המחודשת של דרום קוריאה למשטר אי-ההפצה ולהימנעות מחתירה לנשק גרעיני עצמאי.
סקרי דעת קהל שנערכו בקוריאה בשנים האחרונות מצביעים על כך שהציבור הדרום קוריאני תומך בברית בין דרום קוריאה לארה״ב ורואה בארה״ב שותפה משמעותית. עם זאת, נתוני האמון בכך שארה״ב תשתמש בנשק גרעיני להגנת דרום קוריאה, אף שהם גבוהים, נמוכים משמעותית משיעור התמיכה בברית. כפועל יוצא מכך, גם שיעור התמיכה בפיתוח נשק גרעיני עצמאי על ידי דרום קוריאה גבוה מאוד. אין זה מן הנמנע כי הצהרתו האחרונה של טראמפ אף תוביל לעלייה בתמיכה זו, על רקע חשש מערעור המחויבות האמריקנית להגנת דרום קוריאה.
הצהרותיו של טראמפ מתכתבות גם עם מהלכי הממשל לבחון מחדש את פריסת הכוחות האמריקאיים באירופה, וכן עם מסמך שנשלח למדינות נאט״ו, בו התבקשו לבחון את נאמנותן לברית על רקע הקיצוצים הצפויים בכוחות אמריקאיים והעדר תמיכתן במהלכים פוליטיים שטראמפ הוביל, דוגמת המלחמה נגד איראן. מהלכים אלה, לצד השאלות הרחבות יותר בנוגע למחויבות האמריקאית לביטחון אירופה בצל מלחמת רוסיה-אוקראינה, מעוררים שאלות באשר לאמינותן של ערבויות הביטחון האמריקאיות לבעלות בריתה. שאלות אלה אף מעוררות דיונים באירופה בדבר הצורך בהרתעה גרעינית אירופית עצמאית, בהובלת בריטניה וצרפת, שתפחית את התלות בתפקידה המסורתי של ארה״ב כספקית מטרייה גרעינית לאירופה.
מבחינת ישראל, אשר בדומה לדרום קוריאה מהווה בעלת ברית מרכזית של ארה״ב, מהלכים אלה צריכים לעורר ספקות באשר ליכולת להסתמך על ממשל טראמפ וזאת למרות שיתוף הפעולה המבצעי והאסטרטגי ההדוק שהודגם בין שתי המדינות. ספקות אלו משתקפים גם בנתונים העולים מסקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי לפיהם כמעט 60 אחוזים מהציבור הישראלי סבורים כי טראמפ תומך בישראל רק כאשר הדבר משרת את האינטרסים שלו.
הצהרתו של נשיא ארה״ב, דונאלד טראמפ, ברשתTruth Social לפיה יצמצם את היקף התרגילים הצבאיים עם דרום קוריאה, מערערת את התפיסות בדבר הברית האסטרטגית בין ארה״ב ודרום קוריאה, המהווה נדבך משמעותי באסטרטגיית ההתמודדות והחוסן הלאומי הדרום קוריאני נוכח האיום הגרעיני הנשקף מצפון קוריאה. מהלך זה מגיע אחרי שנים של יחס חיובי של הממשל האמריקאי לדרום קוריאה, אשר הוגדרה על ידי תת מזכיר למלחמה למדיניות אלברידג' קולבי, כ״בעלת ברית לדוגמא״ (model ally), וזאת בשל בסיס התעשייה הביטחונית הגדול שלה והיקף הוצאותיה הביטחוניות המשמעותי לאור איומים מצפון קוריאה וסין.
אחד הרכיבים המרכזיים בשימור החוסן הלאומי בדרום קוריאה הוא ההסתמכות על מטריית ההרתעה הגרעינית האמריקנית, כמעוגן בהצהרת וושינגטון מ-2023, בה התחייבה ארה״ב כי כל מתקפה גרעינית של צפון קוריאה על דרום קוריאה תיענה בתגובה אמריקאית מהירה, מכרעת ומוחצת, וכי ההתחייבות האמריקאית נשענת על "מלוא מגוון היכולות" של ארה״ב, ובכלל זה היכולות הגרעיניות. זאת, לצד התחייבותה המחודשת של דרום קוריאה למשטר אי-ההפצה ולהימנעות מחתירה לנשק גרעיני עצמאי.
סקרי דעת קהל שנערכו בקוריאה בשנים האחרונות מצביעים על כך שהציבור הדרום קוריאני תומך בברית בין דרום קוריאה לארה״ב ורואה בארה״ב שותפה משמעותית. עם זאת, נתוני האמון בכך שארה״ב תשתמש בנשק גרעיני להגנת דרום קוריאה, אף שהם גבוהים, נמוכים משמעותית משיעור התמיכה בברית. כפועל יוצא מכך, גם שיעור התמיכה בפיתוח נשק גרעיני עצמאי על ידי דרום קוריאה גבוה מאוד. אין זה מן הנמנע כי הצהרתו האחרונה של טראמפ אף תוביל לעלייה בתמיכה זו, על רקע חשש מערעור המחויבות האמריקנית להגנת דרום קוריאה.
הצהרותיו של טראמפ מתכתבות גם עם מהלכי הממשל לבחון מחדש את פריסת הכוחות האמריקאיים באירופה, וכן עם מסמך שנשלח למדינות נאט״ו, בו התבקשו לבחון את נאמנותן לברית על רקע הקיצוצים הצפויים בכוחות אמריקאיים והעדר תמיכתן במהלכים פוליטיים שטראמפ הוביל, דוגמת המלחמה נגד איראן. מהלכים אלה, לצד השאלות הרחבות יותר בנוגע למחויבות האמריקאית לביטחון אירופה בצל מלחמת רוסיה-אוקראינה, מעוררים שאלות באשר לאמינותן של ערבויות הביטחון האמריקאיות לבעלות בריתה. שאלות אלה אף מעוררות דיונים באירופה בדבר הצורך בהרתעה גרעינית אירופית עצמאית, בהובלת בריטניה וצרפת, שתפחית את התלות בתפקידה המסורתי של ארה״ב כספקית מטרייה גרעינית לאירופה.
מבחינת ישראל, אשר בדומה לדרום קוריאה מהווה בעלת ברית מרכזית של ארה״ב, מהלכים אלה צריכים לעורר ספקות באשר ליכולת להסתמך על ממשל טראמפ וזאת למרות שיתוף הפעולה המבצעי והאסטרטגי ההדוק שהודגם בין שתי המדינות. ספקות אלו משתקפים גם בנתונים העולים מסקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי לפיהם כמעט 60 אחוזים מהציבור הישראלי סבורים כי טראמפ תומך בישראל רק כאשר הדבר משרת את האינטרסים שלו.