החלטת נשיא אוסטריה להטיל על מנהיג "מפלגת החירות" הימנית-רדיקלית, הרברט קיקל, להרכיב קואליציה שבראשה יכהן כקנצלר, זכתה לתהודה מחוץ לגבולות אוסטריה.
מפלגת החירות הייתה בעבר שותפה במספר ממשלות הפדרציה, וכיום היא שותפה לשלטון בחמש מתוך תשע המדינות המרכיבות את הפדרציה. מכאן, שהבוחר האוסטרי תרם זה מכבר לנירמול התופעה ולפיה מפלגת ימין רדיקאלי אנטי דמוקרטית בעליל החותרת תחת הסדר הדמוקרטי-ליברלי, יכולה להשתתף בניהול ענייני המדינה. האפשרות שקיקל ייבחר למשרת הקנצלר הינה צעד משמעותי נוסף בתהליך "הנורמליזציה" של הימין הרדיקאלי באירופה. ניתן להגיד למעשה כי האוסטרים מאסו בתיפקוד המפלגות הדמוקרטיות עדי כך שהם מוכנים לבחור במפלגת ימין קיצוני אנטי דמוקרטית ואנטי אירופאית.
חשוב להזכיר כי תהליכים דומים מתרחשים במדינות מערביות נוספות. מיותר לציין, שלמימוש התרחיש לעיל יהיו השלכות על האיחוד האירופי, שלשורותיו יצטרף מנהיג אירוסקפטי, פרו רוסי המתנגד להטלת סנקציות על רוסיה ומתנגד להושטת סיוע לאוקראינה במלחמתה.
כיצד תנהג ישראל הרשמית במידה וימונה קנצלר ימני קיצוני (בעל נטיות אנטישמיות)? האם תלך בדרכו של שר החוץ דאז דוד לוי שבשנת 2000, כשמפלגת החירות היתה שותפה לקואליציה, החזיר את השגריר ארצה? או שמה תבחר ללכת בדרכה של מפלגת הליכוד שב-2016 הזמינה את מנהיג מפלגת החירות שטראכה לביקור? בשנים האחרונות, יש לציין, הידקה הליכוד קשרים עם מפלגות ומנהיגים פופוליסטים בעלי השקפות עולם אנטי דמוקרטיות. במילים אחרות - האם שיקולי מוסר וזכרון הסטורי יידחקו כליל על ידי שיקולי ריאל פוליטיק?
החלטת נשיא אוסטריה להטיל על מנהיג "מפלגת החירות" הימנית-רדיקלית, הרברט קיקל, להרכיב קואליציה שבראשה יכהן כקנצלר, זכתה לתהודה מחוץ לגבולות אוסטריה.
מפלגת החירות הייתה בעבר שותפה במספר ממשלות הפדרציה, וכיום היא שותפה לשלטון בחמש מתוך תשע המדינות המרכיבות את הפדרציה. מכאן, שהבוחר האוסטרי תרם זה מכבר לנירמול התופעה ולפיה מפלגת ימין רדיקאלי אנטי דמוקרטית בעליל החותרת תחת הסדר הדמוקרטי-ליברלי, יכולה להשתתף בניהול ענייני המדינה. האפשרות שקיקל ייבחר למשרת הקנצלר הינה צעד משמעותי נוסף בתהליך "הנורמליזציה" של הימין הרדיקאלי באירופה. ניתן להגיד למעשה כי האוסטרים מאסו בתיפקוד המפלגות הדמוקרטיות עדי כך שהם מוכנים לבחור במפלגת ימין קיצוני אנטי דמוקרטית ואנטי אירופאית.
חשוב להזכיר כי תהליכים דומים מתרחשים במדינות מערביות נוספות. מיותר לציין, שלמימוש התרחיש לעיל יהיו השלכות על האיחוד האירופי, שלשורותיו יצטרף מנהיג אירוסקפטי, פרו רוסי המתנגד להטלת סנקציות על רוסיה ומתנגד להושטת סיוע לאוקראינה במלחמתה.
כיצד תנהג ישראל הרשמית במידה וימונה קנצלר ימני קיצוני (בעל נטיות אנטישמיות)? האם תלך בדרכו של שר החוץ דאז דוד לוי שבשנת 2000, כשמפלגת החירות היתה שותפה לקואליציה, החזיר את השגריר ארצה? או שמה תבחר ללכת בדרכה של מפלגת הליכוד שב-2016 הזמינה את מנהיג מפלגת החירות שטראכה לביקור? בשנים האחרונות, יש לציין, הידקה הליכוד קשרים עם מפלגות ומנהיגים פופוליסטים בעלי השקפות עולם אנטי דמוקרטיות. במילים אחרות - האם שיקולי מוסר וזכרון הסטורי יידחקו כליל על ידי שיקולי ריאל פוליטיק?