בניגוד לתגובת ממשלת ישראל, שקיבלה בברכה את ניצחון טראמפ, כללה תגובת מדינות האיחוד האירופי בליל שנע בין פאניקה, אי-ודאות ושמחה.
הפאניקה נבעה מהעובדה שניצחון טראמפ תופס את האיחוד כשהוא בלתי מוכן להתמודד עם המשמעויות שיהיו למדיניות הממשל הנכנס. היעדר המוכנות לצפוי נובע גם ממשאלת הלב שתקופת טראמפ הראשונה הייתה מאין "תקלה" או "סטיה", אותה תיקן ממשל ביידן כשהחזיר את ארה"ב חזרה למסלול המוכר של מולטילטרליזם, חשיבות בריתות, תמיכה בהמשך הסדר הליברלי, ערכים ועוד.
במקום לנצל את קריאת ההשכמה הראשונה שקיבלו בתקופת ממשלו הראשון של טראמפ, השקיעו מדינות האיחוד במאבק באקלים במקום בצמיחה ובתחרותיות, ובמקום להשקיע עוד יותר ממה שהשקיעו מאז תחילת המלחמה באוקראינה בביטחון, השקיעו במדיניות הסעד. במילים אחרות, מדינות האיחוד לא עשו די כדי להקטין את תלותן בארה"ב. האם הדיבורים על "ריבונות אירופית", מנטרה שעליה חוזר בעיקר הנשיא מקרון, תתחיל לקרום עור וגידים?
מדינות האיחוד האירופי יצטרכו לקוות שהעמדות שלהן נתן טראמפ ביטוי במהלך מערכת הבחירות בנושאי ביטחון, סחר, המלחמה באוקראינה ועוד לא יתממשו - לפחות לא במלואן. בלי כל קשר לאי הוודאות שתלווה את מדינות האיחוד עוד זמן מה, עליו (ברמת האיחוד והמדינות החברות) לעבור משלב הצהרת הכוונות על מה בכוונתו לעשות כדי להקטין את התלות בארה"ב לשלב המעשים.
יש לציין כי ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ודומיו עלולים להעמיד מקלות בגלגלי המאמץ לעצב מדיניות שתתן מענה לצרכים ולאתגרים שממשל טראמפ יציב. היה זה אורבן שפתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את ניצחון טראמפ. אין ספק כי נצחון טראמפ יתן רוח גבית לימין הפופוליסטי האנטי-דמוקרטי.
לסיכום, בחירותו של טראמפ תופסת את האיחוד ברגע משברי. המנוע של האיחוד, קרי - גרמניה וצרפת, מקרטע, הצמיחה הכלכלית מקרטעת, סוגיית ההגירה הבלתי חוקית אינה מוצאת פתרון שיענה על פחדי הציבור, הפרגמנטציה הפוליטית מכרסמת במרקם הדמוקרטי. כל זאת ועוד מקטינים את אמון הבוחר במוסדות הדמוקרטים הנבחרים ובנבחריהם. האם קריאת ההשכמה השנייה תביא לשינוי הפרדיגמטי הנדרש, או שמא ישטוף גל טראמפיסטי גם את אירופה?
בניגוד לתגובת ממשלת ישראל, שקיבלה בברכה את ניצחון טראמפ, כללה תגובת מדינות האיחוד האירופי בליל שנע בין פאניקה, אי-ודאות ושמחה.
הפאניקה נבעה מהעובדה שניצחון טראמפ תופס את האיחוד כשהוא בלתי מוכן להתמודד עם המשמעויות שיהיו למדיניות הממשל הנכנס. היעדר המוכנות לצפוי נובע גם ממשאלת הלב שתקופת טראמפ הראשונה הייתה מאין "תקלה" או "סטיה", אותה תיקן ממשל ביידן כשהחזיר את ארה"ב חזרה למסלול המוכר של מולטילטרליזם, חשיבות בריתות, תמיכה בהמשך הסדר הליברלי, ערכים ועוד.
במקום לנצל את קריאת ההשכמה הראשונה שקיבלו בתקופת ממשלו הראשון של טראמפ, השקיעו מדינות האיחוד במאבק באקלים במקום בצמיחה ובתחרותיות, ובמקום להשקיע עוד יותר ממה שהשקיעו מאז תחילת המלחמה באוקראינה בביטחון, השקיעו במדיניות הסעד. במילים אחרות, מדינות האיחוד לא עשו די כדי להקטין את תלותן בארה"ב. האם הדיבורים על "ריבונות אירופית", מנטרה שעליה חוזר בעיקר הנשיא מקרון, תתחיל לקרום עור וגידים?
מדינות האיחוד האירופי יצטרכו לקוות שהעמדות שלהן נתן טראמפ ביטוי במהלך מערכת הבחירות בנושאי ביטחון, סחר, המלחמה באוקראינה ועוד לא יתממשו - לפחות לא במלואן. בלי כל קשר לאי הוודאות שתלווה את מדינות האיחוד עוד זמן מה, עליו (ברמת האיחוד והמדינות החברות) לעבור משלב הצהרת הכוונות על מה בכוונתו לעשות כדי להקטין את התלות בארה"ב לשלב המעשים.
יש לציין כי ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ודומיו עלולים להעמיד מקלות בגלגלי המאמץ לעצב מדיניות שתתן מענה לצרכים ולאתגרים שממשל טראמפ יציב. היה זה אורבן שפתח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את ניצחון טראמפ. אין ספק כי נצחון טראמפ יתן רוח גבית לימין הפופוליסטי האנטי-דמוקרטי.
לסיכום, בחירותו של טראמפ תופסת את האיחוד ברגע משברי. המנוע של האיחוד, קרי - גרמניה וצרפת, מקרטע, הצמיחה הכלכלית מקרטעת, סוגיית ההגירה הבלתי חוקית אינה מוצאת פתרון שיענה על פחדי הציבור, הפרגמנטציה הפוליטית מכרסמת במרקם הדמוקרטי. כל זאת ועוד מקטינים את אמון הבוחר במוסדות הדמוקרטים הנבחרים ובנבחריהם. האם קריאת ההשכמה השנייה תביא לשינוי הפרדיגמטי הנדרש, או שמא ישטוף גל טראמפיסטי גם את אירופה?