בסקרי דעת קהל משיבים הנסקרים הישראלים דרך קבע שגרמניה הינה המדינה השנייה (או השלישית, אחרי בריטניה) הידידותית לישראל, אחרי ארה"ב. לא כך הדבר במה שנוגע לעמדת הציבור הגרמני כלפי ישראל - זו נעה מזה שנים בין חוסר עניין לעמדה ביקורתית (שלא לומר שלילית), למעט במספר אירועים בודדים דוגמת השבעה באוקטובר, שבעקבותיו הביע הציבור סולדריות עם ישראל.
ככל שהשבעה באוקטובר הופך לתאריך "היסטורי", וככל שאת מקומו תופסים הדיווחים והמראות של ההרס בעזה ומספרם הגדול של ההרוגים, כך גדלה הביקורת על התנהלות ישראל הנתפסת בתגובתה "כבלתי פרופורציונלית". לכך יש להוסיף את הדיווחים על המשבר ההומניטרי והתבטאויות של אישים פוליטים בדבר תכניותיה העתידיות של ישראל לגבי הרצועה והשטחים. כל אלו, מותירים את רישומם השלילי על דעת הקהל.
כך לדוגמא, בסקרים שבוצעו בחודשים האחרונים סבור רוב הציבור שישראל "הולכת רחוק מדי" בהתנהלותה בעזה. בסקר שהתפרסם לפני מספר ימים, 70 אחוזים מהנשאלים מתנגדים להושטת סיוע צבאי לישראל. שני נתונים מעניינים נוספים העולים מהסקר הם כי 64 אחוזים סבורים שעל גרמניה לשמש כמתווך בין ישראל לחמאס ו-56 אחוזים סבורים שעל גרמניה לא להתערב במלחמה.
האם ההתנגדות להושטת סיוע צבאי מתיישבת עם הדימוי של הציבור הישראלי את גרמניה כמדינה ידידותית לישראל? הפער בין עמדת הציבור הגרמני לעמדת ממשלתו בולט. הייתה זו הקואליציה היוצאת שחזרה בהסכם הקואליציוני ובהתבטאויות מצד נציגיה (ובראשם הקנצלר) על הקביעה שביטחון ישראל הינו חלק בלתי נפרד "מתבונת המדינה" הגרמנית. בקונטקסט של השבעה באוקטובר, חוזרת גרמניה הרשמית על תמיכתה בזכות ישראל להגנה עצמית. את תמיכתה העקרונית היא מגבה בהמשך הסיוע הצבאי (תמיכה עליה חזר הקנצלר לפני מספר שבועות בנאום בבונדסטאג). עם זאת, שרת החוץ של גרמניה לא מהססת למתוח ביקורת על חלקה של ישראל במשבר ההומניטרי בעזה, כמו גם על התנהלות ישראל בשטחים כשבהקשר האחרון, גרמניה החליטה לנקוט צעדים נגד מתנחלים.
לסיכום, פער גדל בין עמדת הציבור ועמדת האליטה הפוליטית עלול בסופו של דבר לאלץ את גרמניה הרשמית לסגת מעמדותיה העקרוניות החיוביות כלפי ישראל. מיותר לומר כי למדיניות ישראל תהיה השפעה מכרעת על עמדת גרמניה
בסקרי דעת קהל משיבים הנסקרים הישראלים דרך קבע שגרמניה הינה המדינה השנייה (או השלישית, אחרי בריטניה) הידידותית לישראל, אחרי ארה"ב. לא כך הדבר במה שנוגע לעמדת הציבור הגרמני כלפי ישראל - זו נעה מזה שנים בין חוסר עניין לעמדה ביקורתית (שלא לומר שלילית), למעט במספר אירועים בודדים דוגמת השבעה באוקטובר, שבעקבותיו הביע הציבור סולדריות עם ישראל.
ככל שהשבעה באוקטובר הופך לתאריך "היסטורי", וככל שאת מקומו תופסים הדיווחים והמראות של ההרס בעזה ומספרם הגדול של ההרוגים, כך גדלה הביקורת על התנהלות ישראל הנתפסת בתגובתה "כבלתי פרופורציונלית". לכך יש להוסיף את הדיווחים על המשבר ההומניטרי והתבטאויות של אישים פוליטים בדבר תכניותיה העתידיות של ישראל לגבי הרצועה והשטחים. כל אלו, מותירים את רישומם השלילי על דעת הקהל.
כך לדוגמא, בסקרים שבוצעו בחודשים האחרונים סבור רוב הציבור שישראל "הולכת רחוק מדי" בהתנהלותה בעזה. בסקר שהתפרסם לפני מספר ימים, 70 אחוזים מהנשאלים מתנגדים להושטת סיוע צבאי לישראל. שני נתונים מעניינים נוספים העולים מהסקר הם כי 64 אחוזים סבורים שעל גרמניה לשמש כמתווך בין ישראל לחמאס ו-56 אחוזים סבורים שעל גרמניה לא להתערב במלחמה.
האם ההתנגדות להושטת סיוע צבאי מתיישבת עם הדימוי של הציבור הישראלי את גרמניה כמדינה ידידותית לישראל? הפער בין עמדת הציבור הגרמני לעמדת ממשלתו בולט. הייתה זו הקואליציה היוצאת שחזרה בהסכם הקואליציוני ובהתבטאויות מצד נציגיה (ובראשם הקנצלר) על הקביעה שביטחון ישראל הינו חלק בלתי נפרד "מתבונת המדינה" הגרמנית. בקונטקסט של השבעה באוקטובר, חוזרת גרמניה הרשמית על תמיכתה בזכות ישראל להגנה עצמית. את תמיכתה העקרונית היא מגבה בהמשך הסיוע הצבאי (תמיכה עליה חזר הקנצלר לפני מספר שבועות בנאום בבונדסטאג). עם זאת, שרת החוץ של גרמניה לא מהססת למתוח ביקורת על חלקה של ישראל במשבר ההומניטרי בעזה, כמו גם על התנהלות ישראל בשטחים כשבהקשר האחרון, גרמניה החליטה לנקוט צעדים נגד מתנחלים.
לסיכום, פער גדל בין עמדת הציבור ועמדת האליטה הפוליטית עלול בסופו של דבר לאלץ את גרמניה הרשמית לסגת מעמדותיה העקרוניות החיוביות כלפי ישראל. מיותר לומר כי למדיניות ישראל תהיה השפעה מכרעת על עמדת גרמניה