ב-12 ביולי 2023 הגיע אבו מאזן לביקור בג'נין - 11 שנים לאחר ביקורו האחרון בשנת 2012. טרם הגעתו, הגיעו לעיר ולמחנה הפליטים כוחות חלוץ של מנגנוני הביטחון הפלסטינים כדי להכשיר את התנאים להצלחת הביקור. ביום הביקור עצמו נכחו ברחבי העיר מאות מאנשי מנגנוני הביטחון. הביקור עבר בשלום וכמה ניסיונות מינוריים של צעירים מחטיבת ג'נין לשבש אותו ולמחות נגד הרשות הפלסטינית ואבו מאזן, נבלעו בתרועות ההמון המריע. אבו מאזן מבחינתו יכול לסכם את הביקור כמוצלח, גם אם הצלחתו עלולה להתפוגג במהירות, במידה והרשות הפלסטינית לא תצליח למנפו לצורך חידוש משילותה במרחב וביסוסה גם בשאר המחוזות בשטחי הרשות.
נראה שמקור הנחישות של הרשות ומנגנוני הביטחון שלה הוא בתחושת איום אמיתית וגוברת של הנהגת הרשות מפני השתלטות חמאס על מרחב ג'נין ובהמשך על מחוזות אחרים. הביקור נדרש להנהגת הרשות כהוכחת יכולת למול הציבור הפלסטיני, כהתרסה ומסר לחמאס ולג'האד האסלאמי המבקשים לערער את יציבותה ועל מעמדה ועל הלגיטימיות שלה, אך לא פחות מזה, הביקור הוא מסר גם לציבור הישראלי ולהנהגתה המדינית והביטחונית ולקהילה הבינלאומית, ובכללה העולם הערבי. המסר, שתכליתו הוכחת יכולת, נועד, בין היתר, לשכנע את המדינות התורמות לשיקום מחנה הפליטים, לעשות זאת באמצעות הרשות ודרכה, מה שיאפשר לרשות לשלוט בתהליך השיקום ובמשאבים ולהציגו בפני תושבי ג'נין והציבור הפלסטיני כמיזם שלה, מה שיסייע לשיקום מעמדה ולחיזוק הלגיטימיות שלה.
תושבי העיר ג'נין משוועים לביטחון ולאכיפת חוק וסדר, ולמשילות אפקטיבית של הרשות הפלסטינית חשיבות רבה בעיניהם. סביר להניח שביקורו של אבו מאזן נתפס בעיניהם כאירוע משמעותי המבשר על חזרת הרשות למרחב, ולכן סביר להניח שתרועות ההמונים היו אותנטיות ברובן.
לישראל יש אפשרות, ונכון יהיה מבחינתה גם לפעול למימושה, לסייע לרשות להרחיב ולבסס את שליטתה במרחב ג'נין באמצעות העמקת התיאום הביטחוני ולאפשר למנגנוני הביטחון הפלסטינים לפעול במרחב, גם במסגרת של הסכמי מבוקשים כדוגמת אלו שהכרנו בעבר, ובהמשך גם במרחבים אחרים, לצד שורה של מהלכים כלכליים תומכים וריסון משמעותי של אלימות ישראלים נגד פלסטינים. מצד שני, נותרת באוויר השאלה המטרידה, מדוע נמנע אבו מאזן ממהלך כזה כבר לפני שנתיים, טרם הפורענות. בין אם לא הבין את גודל האיום על הרשות עצמה ובין אם חשב שיוכל לרכוב על גבו של נמר (כמנהג ערפאת בתחילת האינתיפאדה השנייה ובכלל), כשהאלימות והטרור, כשהוא לא נתפס כמי שמכוונה, שיופעלו נגד ישראל יובילו אותה לשינוי מדיניותה, המשמעות היא בהחלט מטרידה.
ב-12 ביולי 2023 הגיע אבו מאזן לביקור בג'נין - 11 שנים לאחר ביקורו האחרון בשנת 2012. טרם הגעתו, הגיעו לעיר ולמחנה הפליטים כוחות חלוץ של מנגנוני הביטחון הפלסטינים כדי להכשיר את התנאים להצלחת הביקור. ביום הביקור עצמו נכחו ברחבי העיר מאות מאנשי מנגנוני הביטחון. הביקור עבר בשלום וכמה ניסיונות מינוריים של צעירים מחטיבת ג'נין לשבש אותו ולמחות נגד הרשות הפלסטינית ואבו מאזן, נבלעו בתרועות ההמון המריע. אבו מאזן מבחינתו יכול לסכם את הביקור כמוצלח, גם אם הצלחתו עלולה להתפוגג במהירות, במידה והרשות הפלסטינית לא תצליח למנפו לצורך חידוש משילותה במרחב וביסוסה גם בשאר המחוזות בשטחי הרשות.
נראה שמקור הנחישות של הרשות ומנגנוני הביטחון שלה הוא בתחושת איום אמיתית וגוברת של הנהגת הרשות מפני השתלטות חמאס על מרחב ג'נין ובהמשך על מחוזות אחרים. הביקור נדרש להנהגת הרשות כהוכחת יכולת למול הציבור הפלסטיני, כהתרסה ומסר לחמאס ולג'האד האסלאמי המבקשים לערער את יציבותה ועל מעמדה ועל הלגיטימיות שלה, אך לא פחות מזה, הביקור הוא מסר גם לציבור הישראלי ולהנהגתה המדינית והביטחונית ולקהילה הבינלאומית, ובכללה העולם הערבי. המסר, שתכליתו הוכחת יכולת, נועד, בין היתר, לשכנע את המדינות התורמות לשיקום מחנה הפליטים, לעשות זאת באמצעות הרשות ודרכה, מה שיאפשר לרשות לשלוט בתהליך השיקום ובמשאבים ולהציגו בפני תושבי ג'נין והציבור הפלסטיני כמיזם שלה, מה שיסייע לשיקום מעמדה ולחיזוק הלגיטימיות שלה.
תושבי העיר ג'נין משוועים לביטחון ולאכיפת חוק וסדר, ולמשילות אפקטיבית של הרשות הפלסטינית חשיבות רבה בעיניהם. סביר להניח שביקורו של אבו מאזן נתפס בעיניהם כאירוע משמעותי המבשר על חזרת הרשות למרחב, ולכן סביר להניח שתרועות ההמונים היו אותנטיות ברובן.
לישראל יש אפשרות, ונכון יהיה מבחינתה גם לפעול למימושה, לסייע לרשות להרחיב ולבסס את שליטתה במרחב ג'נין באמצעות העמקת התיאום הביטחוני ולאפשר למנגנוני הביטחון הפלסטינים לפעול במרחב, גם במסגרת של הסכמי מבוקשים כדוגמת אלו שהכרנו בעבר, ובהמשך גם במרחבים אחרים, לצד שורה של מהלכים כלכליים תומכים וריסון משמעותי של אלימות ישראלים נגד פלסטינים. מצד שני, נותרת באוויר השאלה המטרידה, מדוע נמנע אבו מאזן ממהלך כזה כבר לפני שנתיים, טרם הפורענות. בין אם לא הבין את גודל האיום על הרשות עצמה ובין אם חשב שיוכל לרכוב על גבו של נמר (כמנהג ערפאת בתחילת האינתיפאדה השנייה ובכלל), כשהאלימות והטרור, כשהוא לא נתפס כמי שמכוונה, שיופעלו נגד ישראל יובילו אותה לשינוי מדיניותה, המשמעות היא בהחלט מטרידה.