ביום ה-10 יולי 1941, בעיירה ידוובנה שבפולין, רצחו פולנים יותר מ 1600 יהודים -גברים, נשים וילדים, שכניהם משך דורות. התושבים הפולנים הוליכו את היהודים ברחובות העיירה, התעללו בהם, הכו אותם באכזריות, אנסו את נשיהם, וריכזו אותם באסם תבואה גדול. לבסוף, העלו את האסם באש והיהודים נשרפו חיים. רק שבעה ניצלו מן התופת.
טבח יהודי העיירה ידוובנה על ידי שכניהם הפולנים מתואר לפרטיו בספרו החשוב של החוקר יאן תומש גרוס, "שכנים", אשר יצא לאור בתרגום לעברית בשנת 2001. יהודי עיירה זו, חיו בשכנות במשך שנים רבות עם רוצחיהם לעתיד, הכירו אותם בשמם הפרטי, את משפחותיהם, ילדיהם למדו עמם באותה הכיתה בבית הספר, הוריהם קנו בבתי מלאכתם. אך יחסי שכנות אלה, נדמה כי לא הפריעו במאומה לרוצחיה של גיטל'ה נדולני, בתו הצעירה של המלמד היהודי בעיירה ואחת מקורבנות הטבח הנורא, לאנוס אותה באכזריות, לרצוח אותה ולהתעלל בגופתה.
טבח יהודי ידוובנה מהווה את אחת השערוריות הציבוריות הגדולות של פולין שלאחר מלחמת העולם השנייה. במשך עשרות רבות בשנים סופר כי יהודי העיירה נרצחו על ידי המרצחים הגרמנים, וכך גם היה כתוב באנדרטה במקום הטבח. רק בתחילת שנות ה-2000, בזכות ספרו זה של גרוס, הודתה באופן רשמי ממשלת פולין כי לא היה מדובר בגרמנים שרצחו, אלא במרצחים פולנים, שכניהם של הקורבנות היהודים.
כמה קלה ופשוטה היא מלאכת מחיקת העבר. כמה מהר ניתן למחוק, לעוות, לצבוע בצבעים אחרים, דהויים יותר, אפורים, לא ברורים, את הכתם הנורא ההוא. רק שלא יצבע בשחור ולבן. והעיקר: לעשות הכול על מנת לתת לדעת לנוח מעט, לשקוט, להסדיר את אי הנוחות המציקה, להקטין את הדיסוננס הנורא שבין אמת לשקר. בין עובדה לבדייה.
לאחרונה חתמו ממשלות ישראל ופולין על הסכם חידוש מסעות בני הנוער הישראלים לפולין. אחד מתנאי ההסכם לחידוש הביקורים הוא ביקור באתרי מורשת לאומיים פולניים המספרים את סיפורם של הקורבנות הפולנים במהלך המלחמה אשר נרצחו על ידי הגרמנים, חלקם גם בשל ניסיונם להציל יהודים ממוות.
לא היה ולא יהיה חולק על כך שהיו פולנים שנרצחו על ידי גרמנים במהלך השואה בעוון הסתרת יהודים. זה היה עונשם של אלה שסיכנו חייהם על מנת להציל נפש בישראל. אך אלה היו מעטים בלבד. פולנים רבים יותר שיתפו פעולה, גזלו רכוש, הלשינו, הכו, השפילו, אנסו, ושרפו יהודים בעודם בחיים. ביקור באתרים אשר יספרו רק מחצית מן האמת וימנעו מלספר גם את העובדה הנוראה הזו - מהווה כניעה ושיתוף פעולה עם עיוות מזוויע של העבר.
אסור שמדינת ישראל תיתן לכך יד
המחיר יהיה כבד מנשוא. והוא כבר כבד דיו
לזכרם של 1600 יהודי ידוובנה. נשים, גברים וילדים אשר נשרפו חיים. ולזכרם של ששת המליונים.
ביום ה-10 יולי 1941, בעיירה ידוובנה שבפולין, רצחו פולנים יותר מ 1600 יהודים -גברים, נשים וילדים, שכניהם משך דורות. התושבים הפולנים הוליכו את היהודים ברחובות העיירה, התעללו בהם, הכו אותם באכזריות, אנסו את נשיהם, וריכזו אותם באסם תבואה גדול. לבסוף, העלו את האסם באש והיהודים נשרפו חיים. רק שבעה ניצלו מן התופת.
טבח יהודי העיירה ידוובנה על ידי שכניהם הפולנים מתואר לפרטיו בספרו החשוב של החוקר יאן תומש גרוס, "שכנים", אשר יצא לאור בתרגום לעברית בשנת 2001. יהודי עיירה זו, חיו בשכנות במשך שנים רבות עם רוצחיהם לעתיד, הכירו אותם בשמם הפרטי, את משפחותיהם, ילדיהם למדו עמם באותה הכיתה בבית הספר, הוריהם קנו בבתי מלאכתם. אך יחסי שכנות אלה, נדמה כי לא הפריעו במאומה לרוצחיה של גיטל'ה נדולני, בתו הצעירה של המלמד היהודי בעיירה ואחת מקורבנות הטבח הנורא, לאנוס אותה באכזריות, לרצוח אותה ולהתעלל בגופתה.
טבח יהודי ידוובנה מהווה את אחת השערוריות הציבוריות הגדולות של פולין שלאחר מלחמת העולם השנייה. במשך עשרות רבות בשנים סופר כי יהודי העיירה נרצחו על ידי המרצחים הגרמנים, וכך גם היה כתוב באנדרטה במקום הטבח. רק בתחילת שנות ה-2000, בזכות ספרו זה של גרוס, הודתה באופן רשמי ממשלת פולין כי לא היה מדובר בגרמנים שרצחו, אלא במרצחים פולנים, שכניהם של הקורבנות היהודים.
כמה קלה ופשוטה היא מלאכת מחיקת העבר. כמה מהר ניתן למחוק, לעוות, לצבוע בצבעים אחרים, דהויים יותר, אפורים, לא ברורים, את הכתם הנורא ההוא. רק שלא יצבע בשחור ולבן. והעיקר: לעשות הכול על מנת לתת לדעת לנוח מעט, לשקוט, להסדיר את אי הנוחות המציקה, להקטין את הדיסוננס הנורא שבין אמת לשקר. בין עובדה לבדייה.
לאחרונה חתמו ממשלות ישראל ופולין על הסכם חידוש מסעות בני הנוער הישראלים לפולין. אחד מתנאי ההסכם לחידוש הביקורים הוא ביקור באתרי מורשת לאומיים פולניים המספרים את סיפורם של הקורבנות הפולנים במהלך המלחמה אשר נרצחו על ידי הגרמנים, חלקם גם בשל ניסיונם להציל יהודים ממוות.
לא היה ולא יהיה חולק על כך שהיו פולנים שנרצחו על ידי גרמנים במהלך השואה בעוון הסתרת יהודים. זה היה עונשם של אלה שסיכנו חייהם על מנת להציל נפש בישראל. אך אלה היו מעטים בלבד. פולנים רבים יותר שיתפו פעולה, גזלו רכוש, הלשינו, הכו, השפילו, אנסו, ושרפו יהודים בעודם בחיים. ביקור באתרים אשר יספרו רק מחצית מן האמת וימנעו מלספר גם את העובדה הנוראה הזו - מהווה כניעה ושיתוף פעולה עם עיוות מזוויע של העבר.
אסור שמדינת ישראל תיתן לכך יד
המחיר יהיה כבד מנשוא. והוא כבר כבד דיו
לזכרם של 1600 יהודי ידוובנה. נשים, גברים וילדים אשר נשרפו חיים. ולזכרם של ששת המליונים.