חמש שנים חלפו מאז חיסולו של קאסם סולימאני, מפקד כוח "קודס" האיראני, בתקיפה אמריקנית – זמן טוב לניתוח קצר על השלכותיו של החיסול, שעדיין מזעזעות את המזרח התיכון:
א. בקצרה ניתן לומר כי את שורשי ההתמוטטות של ציר ההתנגדות שחווינו בשנה האחרונה ניתן לראות בחיסול סולימאני, וניתן להעריך עד כמה החיסול היה משמעותי בהסתכלות על מצבו של הציר היום.
ב. כאשר מסתכלים על מדיניות הסיכולים של ישראל במזה"ת, טוענים לרוב (בצדק) כי לכל מחוסל יש מחליף, ומעטים החיסולים שהם משמעותיים לפרק זמן ארוך. כיום ברור שחיסול סולימאני הוא בהחלט מהסוג השני, וההחלטה שקיבל הנשיא טראמפ שינתה את המזה"ת ככלל ואת ההשפעה של איראן באיזור זה בפרט.
ג. דבר אחד ברור - אף אחד לא יכול להכנס לנעליו של סולימאני. מחליפו ק'אאני לא רק שלא הצליח למלא את מקומו, אלא בעיקר נכשל בתפקידו המרכזי - לאפשר לאיראן לשלוט ולנהג את השלוחים שלה במזה"ת. חולשתו של ק'אאני אילצה של נסראללה לקחת תפקיד משמעותי יותר בניהוג השלוחים, באופן שאולי גם פגע בחיזבאללה עצמו.
ד. קשה מאוד להניח שסינוואר היה מחליט לבצע את מתקפת ה-7 באוקטובר מבלי שסולימאני היה מודע לכך ובוודאי שהלה היה מכין את הציר להתקפה זו. ההפתעה שחוו שאר גורמי הציר בעקבות מתקפת חמאס, הובילה לבנייתה של אסטרטגיה מבולבלת, לא קוהרנטית אשר נכשלה עמוקות בניצול ההצלחה האופרטיבית של חמאס.
ה. זאת ועוד, מידת העצמאות שראינו מצד גורמי הציר (בוודאי החות'ים, אבל גם המיליציות השיעיות בעיראק ואפילו חיזבאללה) היתה מוגבלת כל עוד סולימאני היה חי. ללא סולימאני (ועם חיסול מהדווי) הקשר בין חיזבאללה לאיראן נפגע משמעותית ובעיקר נפגעה היכולת של נסראללה להתייעץ בגורם כמו סולימאני ולהבין טוב יותר את הלך הרוח של מנהיג איראן.
ו. ההנהגה האיראנית איבדה מבחינתה את גדול המומחים לענייני המזה"ת, דווקא בתקופה שהיא היתה צריכה אותו יותר מתמיד. את מידת הניתוק וחוסר ההבנה למתרחש במזה"ת בכלל וביחס לישראל בפרט, משלמת ההנהגה בטהראן גם כיום, בשורת החלטות מוטעות שנובעות מתוך חוסר היכרות עם מאזן הכוחות באיזור שהובילו את איראן למצוקה אסטרטגית קשה, שהיא גם תולדה של החלטות שהתקבלו על ידי השלוחים האיראניים ללא תיאום עימה.
ז. התמוטטות משטר אסד בסוריה הינה עוד תוצאת לוואי נוספת של חיסול סולימאני, שהיה הגורם היחיד שיכול היה לתכלל את מאמציהן של רוסיה, חיזבאללה ואותם גורמים שיעים בסוריה להצלתו של אסד. כמובן קשה לדעת מה היה קורה אם סוליאמני היה בחיים, אבל ברור כיום כי לא היה מחליף ליכולת שלו לתאם את מאמצי ההגנה על המשטר הסורי.
ח. במבט צופה פני עתיד - איראן תתקשה מאוד לבנות מחדש את יכולתו של חיזבאללה ללא סולימאני. לאחר מלחמת לבנון השנייה היה זה סולימאני שהוביל ביחד עם נסראללה את המאמץ להפוך את חיזבאללה מארגון טרור לצבא טרור עם יכולות אסטרטגיות, אבל כעת, ללא סולימאני ונסראללה ובוודאי עם אובדנה של סוריה לציר, היכולת לשקם את חיזבאללה תהיה מוגבלת הרבה יותר.
בשורה התחתונה, חוזקו של סוליאמני והדומיננטיות שלו בבניית הציר, ניהוגו והתיאום ההדוק עם חיזבאללה ונסראללה, היו לרועץ עם חיסולו שכן אף אחד לא יכול היה להיכנס לנעליו. "ההתבזרות" של הציר וחיזוק הגורמים השונים בו הובילו להיחלשות ההשפעה האיראנית על מרכיבי הציר השונים, באופן שסיבך את איראן עמוקות. כל עוד לא היתה מערכה עצימה, ניתן היה "להעלים" את השלכות חיסול סולימאני. ברגע שפרצה המלחמה, חסרונו הורגש עמוקות ופגע קשות בתיאום הצירי, ביכולת של נסראללה לשמר על ערוץ קשר עם ההנהגה בטהראן ולהישען על סולימאני, ואף ביכולת ההבנה של איראן את המתרחש במזה"ת.
חמש שנים חלפו מאז חיסולו של קאסם סולימאני, מפקד כוח "קודס" האיראני, בתקיפה אמריקנית – זמן טוב לניתוח קצר על השלכותיו של החיסול, שעדיין מזעזעות את המזרח התיכון:
א. בקצרה ניתן לומר כי את שורשי ההתמוטטות של ציר ההתנגדות שחווינו בשנה האחרונה ניתן לראות בחיסול סולימאני, וניתן להעריך עד כמה החיסול היה משמעותי בהסתכלות על מצבו של הציר היום.
ב. כאשר מסתכלים על מדיניות הסיכולים של ישראל במזה"ת, טוענים לרוב (בצדק) כי לכל מחוסל יש מחליף, ומעטים החיסולים שהם משמעותיים לפרק זמן ארוך. כיום ברור שחיסול סולימאני הוא בהחלט מהסוג השני, וההחלטה שקיבל הנשיא טראמפ שינתה את המזה"ת ככלל ואת ההשפעה של איראן באיזור זה בפרט.
ג. דבר אחד ברור - אף אחד לא יכול להכנס לנעליו של סולימאני. מחליפו ק'אאני לא רק שלא הצליח למלא את מקומו, אלא בעיקר נכשל בתפקידו המרכזי - לאפשר לאיראן לשלוט ולנהג את השלוחים שלה במזה"ת. חולשתו של ק'אאני אילצה של נסראללה לקחת תפקיד משמעותי יותר בניהוג השלוחים, באופן שאולי גם פגע בחיזבאללה עצמו.
ד. קשה מאוד להניח שסינוואר היה מחליט לבצע את מתקפת ה-7 באוקטובר מבלי שסולימאני היה מודע לכך ובוודאי שהלה היה מכין את הציר להתקפה זו. ההפתעה שחוו שאר גורמי הציר בעקבות מתקפת חמאס, הובילה לבנייתה של אסטרטגיה מבולבלת, לא קוהרנטית אשר נכשלה עמוקות בניצול ההצלחה האופרטיבית של חמאס.
ה. זאת ועוד, מידת העצמאות שראינו מצד גורמי הציר (בוודאי החות'ים, אבל גם המיליציות השיעיות בעיראק ואפילו חיזבאללה) היתה מוגבלת כל עוד סולימאני היה חי. ללא סולימאני (ועם חיסול מהדווי) הקשר בין חיזבאללה לאיראן נפגע משמעותית ובעיקר נפגעה היכולת של נסראללה להתייעץ בגורם כמו סולימאני ולהבין טוב יותר את הלך הרוח של מנהיג איראן.
ו. ההנהגה האיראנית איבדה מבחינתה את גדול המומחים לענייני המזה"ת, דווקא בתקופה שהיא היתה צריכה אותו יותר מתמיד. את מידת הניתוק וחוסר ההבנה למתרחש במזה"ת בכלל וביחס לישראל בפרט, משלמת ההנהגה בטהראן גם כיום, בשורת החלטות מוטעות שנובעות מתוך חוסר היכרות עם מאזן הכוחות באיזור שהובילו את איראן למצוקה אסטרטגית קשה, שהיא גם תולדה של החלטות שהתקבלו על ידי השלוחים האיראניים ללא תיאום עימה.
ז. התמוטטות משטר אסד בסוריה הינה עוד תוצאת לוואי נוספת של חיסול סולימאני, שהיה הגורם היחיד שיכול היה לתכלל את מאמציהן של רוסיה, חיזבאללה ואותם גורמים שיעים בסוריה להצלתו של אסד. כמובן קשה לדעת מה היה קורה אם סוליאמני היה בחיים, אבל ברור כיום כי לא היה מחליף ליכולת שלו לתאם את מאמצי ההגנה על המשטר הסורי.
ח. במבט צופה פני עתיד - איראן תתקשה מאוד לבנות מחדש את יכולתו של חיזבאללה ללא סולימאני. לאחר מלחמת לבנון השנייה היה זה סולימאני שהוביל ביחד עם נסראללה את המאמץ להפוך את חיזבאללה מארגון טרור לצבא טרור עם יכולות אסטרטגיות, אבל כעת, ללא סולימאני ונסראללה ובוודאי עם אובדנה של סוריה לציר, היכולת לשקם את חיזבאללה תהיה מוגבלת הרבה יותר.
בשורה התחתונה, חוזקו של סוליאמני והדומיננטיות שלו בבניית הציר, ניהוגו והתיאום ההדוק עם חיזבאללה ונסראללה, היו לרועץ עם חיסולו שכן אף אחד לא יכול היה להיכנס לנעליו. "ההתבזרות" של הציר וחיזוק הגורמים השונים בו הובילו להיחלשות ההשפעה האיראנית על מרכיבי הציר השונים, באופן שסיבך את איראן עמוקות. כל עוד לא היתה מערכה עצימה, ניתן היה "להעלים" את השלכות חיסול סולימאני. ברגע שפרצה המלחמה, חסרונו הורגש עמוקות ופגע קשות בתיאום הצירי, ביכולת של נסראללה לשמר על ערוץ קשר עם ההנהגה בטהראן ולהישען על סולימאני, ואף ביכולת ההבנה של איראן את המתרחש במזה"ת.