שיגור שתי הרקטות ממרחב ג'נין היה אמנם עוד שיגור כושל, אך משמעותו היא לא בהצלחת השיגור או בכישלונו במובן הטכנו-טקטי. הניסיון הנוסף שבוצע הוא עדות לנחישות, להתמדה ולדבקות במשימה של הנהגת חמאס. זו ממשיכה לממש את היגיון הבידול שבין רצועת עזה לבין הגדה המערבית, מתוך הבנה שבישראל עדיין לא בשלה ההחלטה לסכל ולשבש את אסטרטגיית הבידול.
ההעדפה האסטרטגית הנגלית של ישראל היא לשמר את הרגיעה ברצועת עזה ולאפשר למצרים למצות מהלך בכיוון של הרחבת הרגיעה וביסוסה גם במחיר ההתעלמות מהמאמצים השיטתיים של הנהגת חמאס בהובלתו של סאלח אל-ערורי לעידוד טרור בגדה המערבית וממנה ופיתוח תשתיות הטרור של חמאס ובכללן יכולות רקטיות, שתכליתן ערעור היציבות הביטחונית, המשך החיכוך באמצעות טרור ותגובות נגד ישראליות, שמובילות להרחבת מעגל המשתתפים הפעילים בטרור הפלסטיני, תוך הזנת אתוס ההתנגדות המזוינת וביסוס הלגיטימציה הציבורית מחד גיסא, והעצמת הביקורת הציבורית נגד הרשות הפלסטינית מאידך גיסא.
תכלית אסטרטגיית הפעולה של חמאס, הנתמכת על ידי איראן, היא לבסס את מעמדה של חמאס בגדה המערבית על חשבון הרשות הפלסטינית, באמצעות חילול טרור והכוונתו או עידודו, תוך בידול רצועת עזה באופן שיאפשר את המשך ההתעצמות הצבאית ברצועה והשלמת ההיערכות ליום פקודה, בו תופעלנה כל החזיתות נגד ישראל.
ישראל מייצרת, בהעדפתה האסטרטגית הנגלית, מרחב נוחות לחמאס, בשל רתיעתה או העדפתה שלא לחבר בין החזיתות ולגבות מחיר מהנהגת החמאס ברצועת עזה, המעורבת בדרכה בעידוד הטרור בגדה המערבית, ובשל ההחלטה שלא לרדוף את הנהגת החמאס בחו"ל, בדגש לגבי סאלח אל-ערורי.
בתנאים שנוצרו, האפקט התודעתי של שיגור הרקטות אינו פועל רק על הציבור הישראלי, אלא גם על הציבור הפלסטיני ועל מעגלי פעילי הטרור במסגרות השונות. בראיית חמאס, הרי שבעצם קיומן של רקטות ואפילו כאשר שיגורן כשל, יש בכדי לשבש את שגרת החיים של המתיישבים הישראלים באיו"ש ותושבי הישובים הסמוכים לקו התפר. האירוע כשלעצמו, מעצים את המתח בין המתיישבים לבין הצבא והממשלה, הנתפסים כמי שאינם מסוגלים לייצר את המענה הביטחוני. בה בעת, עצם כניסתן של רקטות לזירה, נוטע תקווה בציבור הפלסטיני בדבר סיכוי של ממש לשינוי או למפנה.
הרקטות נתפסות כרכיב "שובר שוויון", כאשר הניסיון העזתי הוא המודל. ולכן, את שיגור הרקטות חשוב להבין כעוד מהלך מתריס של חמאס, המשקף ביטחון עצמי גובר, המסייע לה בהעלאת מפלס הטרור והנעתו כעוד שלב בדרך למימוש יעדיה האסטרטגיים.
שיגור שתי הרקטות ממרחב ג'נין היה אמנם עוד שיגור כושל, אך משמעותו היא לא בהצלחת השיגור או בכישלונו במובן הטכנו-טקטי. הניסיון הנוסף שבוצע הוא עדות לנחישות, להתמדה ולדבקות במשימה של הנהגת חמאס. זו ממשיכה לממש את היגיון הבידול שבין רצועת עזה לבין הגדה המערבית, מתוך הבנה שבישראל עדיין לא בשלה ההחלטה לסכל ולשבש את אסטרטגיית הבידול.
ההעדפה האסטרטגית הנגלית של ישראל היא לשמר את הרגיעה ברצועת עזה ולאפשר למצרים למצות מהלך בכיוון של הרחבת הרגיעה וביסוסה גם במחיר ההתעלמות מהמאמצים השיטתיים של הנהגת חמאס בהובלתו של סאלח אל-ערורי לעידוד טרור בגדה המערבית וממנה ופיתוח תשתיות הטרור של חמאס ובכללן יכולות רקטיות, שתכליתן ערעור היציבות הביטחונית, המשך החיכוך באמצעות טרור ותגובות נגד ישראליות, שמובילות להרחבת מעגל המשתתפים הפעילים בטרור הפלסטיני, תוך הזנת אתוס ההתנגדות המזוינת וביסוס הלגיטימציה הציבורית מחד גיסא, והעצמת הביקורת הציבורית נגד הרשות הפלסטינית מאידך גיסא.
תכלית אסטרטגיית הפעולה של חמאס, הנתמכת על ידי איראן, היא לבסס את מעמדה של חמאס בגדה המערבית על חשבון הרשות הפלסטינית, באמצעות חילול טרור והכוונתו או עידודו, תוך בידול רצועת עזה באופן שיאפשר את המשך ההתעצמות הצבאית ברצועה והשלמת ההיערכות ליום פקודה, בו תופעלנה כל החזיתות נגד ישראל.
ישראל מייצרת, בהעדפתה האסטרטגית הנגלית, מרחב נוחות לחמאס, בשל רתיעתה או העדפתה שלא לחבר בין החזיתות ולגבות מחיר מהנהגת החמאס ברצועת עזה, המעורבת בדרכה בעידוד הטרור בגדה המערבית, ובשל ההחלטה שלא לרדוף את הנהגת החמאס בחו"ל, בדגש לגבי סאלח אל-ערורי.
בתנאים שנוצרו, האפקט התודעתי של שיגור הרקטות אינו פועל רק על הציבור הישראלי, אלא גם על הציבור הפלסטיני ועל מעגלי פעילי הטרור במסגרות השונות. בראיית חמאס, הרי שבעצם קיומן של רקטות ואפילו כאשר שיגורן כשל, יש בכדי לשבש את שגרת החיים של המתיישבים הישראלים באיו"ש ותושבי הישובים הסמוכים לקו התפר. האירוע כשלעצמו, מעצים את המתח בין המתיישבים לבין הצבא והממשלה, הנתפסים כמי שאינם מסוגלים לייצר את המענה הביטחוני. בה בעת, עצם כניסתן של רקטות לזירה, נוטע תקווה בציבור הפלסטיני בדבר סיכוי של ממש לשינוי או למפנה.
הרקטות נתפסות כרכיב "שובר שוויון", כאשר הניסיון העזתי הוא המודל. ולכן, את שיגור הרקטות חשוב להבין כעוד מהלך מתריס של חמאס, המשקף ביטחון עצמי גובר, המסייע לה בהעלאת מפלס הטרור והנעתו כעוד שלב בדרך למימוש יעדיה האסטרטגיים.