נדמה שהפיגוע אתמול בכביש 90 לא הפתיע, לא במאפייניו כפיגוע ירי, גם אם היה חריג בהיבט התכנוני ובהיבט של הכוונה להוביל להצתת האוטובוס על נוסעיו, לא בעיתויו וגם לא בנוגע למבצעיו. גם התגובות והעדר התגובות בצד הפלסטיני אינן מפתיעות. הפיגוע הוא עוד פרק באתוס ההתנגדות הפלסטיני המתעצב ברוח הג'האד האסלאמי בשיתוף פעולה עם החמאס וגדודי אלאקצא של הפת"ח והכול בעידוד איראן וחזבאללה.
חממת הטרור שהופעלה מאזור ג'נין בהובלת הג'האד האסלאמי נדדה לאזור שכם בשל הקשיים שמערימים כוחות הביטחון הישראלים שפעלו במרחב באופן אינטנסיבי, אך היא לחלוטין לא גוועה. לראייה, מבצעי פיגוע האוטובוס הגיעו משם.
הג'האד האסלאמי בתמיכה כספית איראנית ובסיוע איראן וחזבאללה בהברחות אמל"ח, מצליח לגייס צעירים רבים לביצוע פיגועים, גם אם אלו אינם משויכים לארגון.
לא נכון יהיה לתלות את התופעה או להסבירה במצוקה כלכלית, מדובר במשהו עמוק ומשמעותי יותר, הנוגע לתנאים המסייעים להתעוררות פעלתנית של אתוס ההתנגדות הפלסטיני, לאווירה ולתודעה המתעצבת במרחב הציבורי ובעיקר בקרב הדור הצעיר. זו ניזונה מהעלייה במפלס החיכוך האלים עם כוחות צה"ל, מתחושת הצלחה ומריק שלטוני של הרש"פ, הבא לידי ביטוי בדימוייה של הרש"פ בעיני הציבור הפלסטיני ומהתחושה בדבר כישלונה לקדם את החזון הלאומי הפלסטיני ואת הציבור הפלסטיני לאופק כלשהו.
הריק השלטוני שבא לידי ביטוי גם בהעדפת מנגנוני הביטחון שלא לפעול בזרוע נטויה כנגד המיליציות החמושות, להוציא מקרים חריגים של התארגנויות חמושות של חמאס, המאיימות להבנת הנהגת הרש"פ על יציבות הרש"פ ושרידותה, מוביל, בין היתר, גם למעורבות של פעילים ממנגנוני הביטחון או ילדי פעילים בפיגועי הטרור. המספרים לא בהכרח ברורים וגם אם עדיין נמוכים יחסית, אך נראה שמדובר בעלייה מדאיגה, המצביעה על הקושי של פעילי המנגנונים לפעול כנגד ההתארגנויות הללו.
הריק והרפיסות השלטונית של הרש"פ לא יוכלו להשתנות בתנאים הקיימים. המשך המאמץ הביטחוני הישראלי לסיכול תשתיות הטרור יוביל בהכרח לעלייה נוספת במפלס החיכוך ובמספר הנפגעים הפלסטינים וישראל מתקרבת בצעדי ענק אל קרן הדילמה האסטרטגית: מאמץ מחודש לתהליך מדיני, גם אם מוגבל בהעדר היתכנות להסדר קבע בעתיד הנראה לעין, כזה שיוביל בתורו לחיזוק הרש"פ כאלטרנטיבה אסטרטגית למובילי ההתנגדות המזוינת הנתפשים בעיני רבים בציבור הפלסטיני כאלטרנטיבה ראויה יותר לרש"פ, או מהלך צבאי רחב היקף כדוגמת "חומת מגן" לריסוק תשתית הטרור המתפתחת ברחבי השומרון וזולגת לבנימין וליהודה.
בכל מקרה, ישראל צריכה להפעיל מאמץ שיטתי ומשמעותי יותר לסיכול הברחות הכספים והאמל"ח, בהובלת איראן וחזבאללה בעיקר, המזינות את תשתית הטרור. שתי החלופות אינן אופטימליות, אך החלופה הנוכחית של "כיסוח הדשא" עומדת בפני מיצוי ועלולה להוביל להתפרצות אלימה בתנאים בעייתיים יותר מבחינת ישראל.
נדמה שהפיגוע אתמול בכביש 90 לא הפתיע, לא במאפייניו כפיגוע ירי, גם אם היה חריג בהיבט התכנוני ובהיבט של הכוונה להוביל להצתת האוטובוס על נוסעיו, לא בעיתויו וגם לא בנוגע למבצעיו. גם התגובות והעדר התגובות בצד הפלסטיני אינן מפתיעות. הפיגוע הוא עוד פרק באתוס ההתנגדות הפלסטיני המתעצב ברוח הג'האד האסלאמי בשיתוף פעולה עם החמאס וגדודי אלאקצא של הפת"ח והכול בעידוד איראן וחזבאללה.
חממת הטרור שהופעלה מאזור ג'נין בהובלת הג'האד האסלאמי נדדה לאזור שכם בשל הקשיים שמערימים כוחות הביטחון הישראלים שפעלו במרחב באופן אינטנסיבי, אך היא לחלוטין לא גוועה. לראייה, מבצעי פיגוע האוטובוס הגיעו משם.
הג'האד האסלאמי בתמיכה כספית איראנית ובסיוע איראן וחזבאללה בהברחות אמל"ח, מצליח לגייס צעירים רבים לביצוע פיגועים, גם אם אלו אינם משויכים לארגון.
לא נכון יהיה לתלות את התופעה או להסבירה במצוקה כלכלית, מדובר במשהו עמוק ומשמעותי יותר, הנוגע לתנאים המסייעים להתעוררות פעלתנית של אתוס ההתנגדות הפלסטיני, לאווירה ולתודעה המתעצבת במרחב הציבורי ובעיקר בקרב הדור הצעיר. זו ניזונה מהעלייה במפלס החיכוך האלים עם כוחות צה"ל, מתחושת הצלחה ומריק שלטוני של הרש"פ, הבא לידי ביטוי בדימוייה של הרש"פ בעיני הציבור הפלסטיני ומהתחושה בדבר כישלונה לקדם את החזון הלאומי הפלסטיני ואת הציבור הפלסטיני לאופק כלשהו.
הריק השלטוני שבא לידי ביטוי גם בהעדפת מנגנוני הביטחון שלא לפעול בזרוע נטויה כנגד המיליציות החמושות, להוציא מקרים חריגים של התארגנויות חמושות של חמאס, המאיימות להבנת הנהגת הרש"פ על יציבות הרש"פ ושרידותה, מוביל, בין היתר, גם למעורבות של פעילים ממנגנוני הביטחון או ילדי פעילים בפיגועי הטרור. המספרים לא בהכרח ברורים וגם אם עדיין נמוכים יחסית, אך נראה שמדובר בעלייה מדאיגה, המצביעה על הקושי של פעילי המנגנונים לפעול כנגד ההתארגנויות הללו.
הריק והרפיסות השלטונית של הרש"פ לא יוכלו להשתנות בתנאים הקיימים. המשך המאמץ הביטחוני הישראלי לסיכול תשתיות הטרור יוביל בהכרח לעלייה נוספת במפלס החיכוך ובמספר הנפגעים הפלסטינים וישראל מתקרבת בצעדי ענק אל קרן הדילמה האסטרטגית: מאמץ מחודש לתהליך מדיני, גם אם מוגבל בהעדר היתכנות להסדר קבע בעתיד הנראה לעין, כזה שיוביל בתורו לחיזוק הרש"פ כאלטרנטיבה אסטרטגית למובילי ההתנגדות המזוינת הנתפשים בעיני רבים בציבור הפלסטיני כאלטרנטיבה ראויה יותר לרש"פ, או מהלך צבאי רחב היקף כדוגמת "חומת מגן" לריסוק תשתית הטרור המתפתחת ברחבי השומרון וזולגת לבנימין וליהודה.
בכל מקרה, ישראל צריכה להפעיל מאמץ שיטתי ומשמעותי יותר לסיכול הברחות הכספים והאמל"ח, בהובלת איראן וחזבאללה בעיקר, המזינות את תשתית הטרור. שתי החלופות אינן אופטימליות, אך החלופה הנוכחית של "כיסוח הדשא" עומדת בפני מיצוי ועלולה להוביל להתפרצות אלימה בתנאים בעייתיים יותר מבחינת ישראל.