ידידי המכון,

בבוא השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, אני מאחל לכם חג שמח ושנה טובה.

השנה החולפת, השלישית למלחמת חרבות ברזל, הייתה דרמטית ביותר. בזירה הפלסטינית ובזירה האיראנית חלו התפתחויות משמעותיות בדרך לסיום סכסוכים ממושכים – שחרור החטופים מעזה, ומערכה צבאית משמעותית באיראן שהציתה מחדש גם את העימות עם חיזבאללה. השנה מסתיימת בחוסר יציבות ממשי באיו״ש ובעלייה מדאיגה באלימות לאומנית, שהשלכותיה נוגעות הן לזירה הפנימית והן לזירה הבינלאומית.

תקופת חגי תשרי היא עת חשבון נפש, אישי ולאומי כאחד. מצבה הביטחוני של ישראל טוב יותר מאשר בראש השנה הקודמת, אך מעמדה המדיני נמצא בלחץ, והלכידות החברתית נחלשה על רקע קיטוב מעמיק. מבחינה כלכלית המצב כרגע יציב, אך התחזית מטרידה: חוב חיצוני יקר, מדיניות המתגמלת גורמים לא יצרניים, והאתגר שבמימון הולם של צורכי מערכת הביטחון – כל אלו יכבידו על המשק בשנים הבאות.

מורכבות זו מתישה, אך טומנת בחובה גם הזדמנות: על מציאות בתנועה קל יותר להשפיע מאשר על מציאות קפואה. מימוש ההזדמנות הזו מותנה בשלושה תנאים: יוזמה מדינית אסטרטגית, מנהיגות המסוגלת לקבל החלטות קשות ולעיתים לא פופולריות לטובת האינטרס הלאומי, וכושר ביצוע מקצועי.

בשלוש השנים האחרונות נצברו הישגים ביטחוניים משמעותיים, אך תרגומם למהלך מדיני מלא עדיין מחכה. מחיריה הכבדים של המלחמה הארוכה העמיקו גם פערים חברתיים קיימים, המחייבים סבלנות, שותפות ורצון טוב כדי לגשר עליהם. אלה המשימות המרכזיות הניצבות בפני החברה הישראלית ומנהיגותה בשנה הקרובה.

היחסים המיוחדים בין ישראל לארה״ב ממשיכים להעסיק את המכון. חשוב לישראל לשמר את מעמדה כנושא הזוכה לתמיכה רחבה וחוצת-מפלגות בזירה האמריקנית, ולא להפוך לסוגיה השנויה במחלוקת פנים-אמריקנית – שכן היחלשות התמיכה הרחבה עלולה להכביד על עמידותה מול אתגרים ביטחוניים אחרים. חלק ניכר מפרויקטי המכון נוגעים בכך, חלקם במישרין וחלקם בעקיפין: קידום מסדרון הסחר בין הודו לאירופה דרך ישראל, מחקר האנטישמיות והדה-לגיטימציה, ובראש ובראשונה – קידום דרך פרגמטית להיפרדות מדינית וגאוגרפית מהפלסטינים, המתחמקת הן ממסגרת שתי המדינות הבלתי-ישימה כיום והן ממציאות של מדינה אחת המסכנת את זהותה הלאומית-ערכית של ישראל.

ידידי,

זו השנה השלישית שאני כותב לכם, והפעם הראשונה שבה אני מרגיש אופטימיות אמיתית. אנו נכנסים לחגים בלי רגשות האשם של אשתקד, עת אחינו היו כלואים במנהרות עזה. אנו קרובים יותר לסיום המלחמה מאשר לתחילתה, וצה״ל השיג לישראל נקודת מוצא טובה לתהליך מדיני שילווה אותנו בשנה הבאה. ותהליך זה יתקיים, כך אני מאמין, לא בשל ניצחונו של מחנה פוליטי זה או אחר, אלא משום שהכמיהה לשינוי כזה, שיביא עמו חזון ותקווה, חוצה כיום את כל הקשת הפוליטית בישראל.

היהדות מקדשת את השלום, ואני מקווה שגם תפיסת הביטחון הלאומי הישראלי תשוב להכיר בערכו – ערך הגבוה לאין שיעור על ערך המלחמה, במבחן יציבות ההישג הצבאי לאורך זמן. לאחר שלוש שנות מלחמה, עלינו לפעול להחזיר את השלום לליבת השיח הביטחוני. כי ללא שלום כתכלית, אין ערך למלחמה כאמצעי.

שנה טובה,

אלוף (מיל.) תמיר הימן

ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי