בעשורים האחרונים הולך וגדל משקלם של אמצעי תקשורת ההמונים כאחד ממוקדי הכוח בזירה הציבורית, הביטחונית והפוליטית בכלל, ובפרט בתחום הביטחון הלאומי. הפרויקט נועד לעסוק בדינמיקה שבין תקשורת לביטחון, תוך ניתוח ההשלכות והמשמעויות החברתיות והפוליטיות הנגזרות ממערכת יחסים זו. התכנית מתמקדת במגוון תחומי המחקר שקשורים ליחסי הגומלין הללו, ובהם: תפקיד ותפקוד התקשורת במצבי שגרה ובמצבי לחימה; מקומה של התקשורת ביחסי צבא-חברה ואופן סיקור מערכות צבאיות; שכול, נפגעים ותקשורת; סוגיית חופש הביטוי וצרכי הביטחון הלאומי; תקשורת אסטרטגית, מהותה וכיצד נכון לנהל אותה (הסברה, תודעה ודוברות); כלכלת ביטחון ותקשורת; צבא וביטחון בתרבות; חברה אזרחית, מחאה ותקשורת; דה-לגיטימציה ((BDS ותקשורת; טרור ותקשורת; יחסי גומלין בין תקשורת לדעת קהל; חוסן חברתי ותקשורת; משפט, תקשורת וביטחון לאומי; צנזורה ביטחונית; מגדר, צבא ותקשורת; מקומה של התקשורת ביחסי הגומלין בין הדרג הפוליטי לדרג הצבאי; מגמות בצריכת חדשות בתחום הביטחון הלאומי; דפוסי הפעולה של האינטרנט בדגש על הרשתות החברתיות וכן מעקב אחר השיח התקשורתי של מעצבי דעת קהל והמנהיגות הישראלית.
