אשר לאיומי הנשק הבלתי קונוונציונלי, דומה שכיום לא נשקף איום מיידי וממשי בתחום זה. עם זאת, החתירה האיראנית ליכולות גרעין וכן האפשרות של הפיכתה למדינת סף גרעיני מגבירות זה מכבר את המוטיבציה של מדינות סוניות (מצרים, ערב הסעודית וטורקיה) להשיג יכולות מעין אלו. על כן במובנים רבים, גם אם ייתכן שאין עדיין מרוץ גרעיני במזרח התיכון, נכון להניח הנחה לחומרה שהזחילה לעבר הגרעין כבר החלה, ונכון להעמיק את המחקר בנושא. בתחום הנשק הביולוגי והכימי אין איום משמעותי בעת הזו, אולם ברי כי נכון לפעול על פי הנחה לחומרה כי בסוריה קיימות יכולות שיוריות, כמו גם לעקוב ביתר הקפדה אחר האפשרות שחזבאללה יצטייד בחומרים מסוכנים (חומרים מרדימים, למשל) כחלק מהלמידה מהלחימה לצד המשטר הסורי.

המדרון החלקלק של תפיסות העימותים – מב"ם, ימי קרב ומלחמה

התקיפות הרבות שמובילה ישראל במב"ם בשנים האחרונות במרחב הצפוני (לצד נטרול מנהרות חזבאללה וחמאס) צמצמו במידה ניכרת את יכולותיהם של אויביה, וזאת בלי להידרדר למלחמה עצימה. יתרה מכך, המב"ם במרחב הצפוני אף העניק לישראל מנוף אסטרטגי להשפעה אפשרית (לפחות מול רוסיה) וחיזק את ההרתעה שלה באזור. עם זאת, המב"ם מאיץ את תחרות הלמידה של האויב מול ישראל, גורר שיפור של מעטפת השיבוש וההגנה וניסיונות תגובה – בין מתוך המרחב הסורי ובין מעיראק, בים ובסייבר. כל אלה מגבירים במידה ניכרת את הנפיצות, המיסקלקולציה וסיכוני התרחבותו של העימות לגזרות אחרות (למשל לבנון).

יתרה מכך, בשנים האחרונות דומה כי אויבי ישראל, המורתעים ממלחמה מחד גיסא אך מעריכים כי גם ישראל מורתעת מעימות כזה מאידך גיסא, החלו לבחון מהלכי תגובה ויוזמה מתחת לרף המלחמה (מעין מב"ם נגדי), בהנחה שההרתעה ההדדית תוביל לחילופי מהלומות מוגבלים במספר ימי קרב. התפתחות רעיון זה מחייבת חשיבה הן לשם חיזוק ההרתעה מפני גישה כזאת והן למיצוי הישגים מהירים (למשל דיוק), למקרה שיתממש תרחיש כזה וישראל תבכר בכל זאת להימנע מהסלמה רחבה.

אשר לסוגיית המלחמה – ספק רב אם מי מאויבי ישראל יהיה מעוניין ליזום מלחמה רחבה בשנה הקרובה. עם זאת, תרחיש של מלחמה כתולדה של מיסקלקולציה עודנו שריר וקיים. יתרה מכך, לנוכח הזיקות הגוברות בין הזירות השונות לא ניתן לשלול תרחיש של מלחמה רב- זירתית. כך למשל ובשונה מבעבר, בצפון – מאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה (כוח קודס, מיליציות, יכולות אש) מגבירים את הסבירות לתרחישים של התרחבות ההסלמה מלבנון למרחב הסורי, לרבות ניסיונות תקיפה מעיראק, מתימן ומאיראן גופא; מלבנון לרצועת עזה – גברה הסבירות כי בתרחיש של מלחמה בלבנון, ארגוני הטרור הפלסטיניים (בעיקר הג'האד האסלאמי) ינסו גם הם לאתגר את ישראל; ומרצועת עזה ליהודה ושומרון ולהיפך – בתרחישי הסלמה ברצועה יגבר הסיכון להידרדרות ביהודה ושומרון ולהיפך (בייחוד אם הרשות הפלסטינית תמשיך להיחלש); כל זאת על רקע הנפיצות מול גורמים קיצוניים מקרב הערבים בישראל בכל תרחיש של מלחמה.

המלצות הליבה – ישראל עודנה נהנית מעליונות אופרטיבית במזרח התיכון, אולם זו מתקזזת ומצריכה המשך תשומות ושדרוג הראייה המערכתית הצופה פני עתיד. בראש ובראשונה נכון לדבוק בתר"ש 'תנופה' ובבניית איום צבאי אמין להתמודדות עם האתגר האיראני – תוכנית הגרעין, התבססות בסוריה ומוסדות השלטון באיראן – וזאת לא רק לקראת תרחיש של התקדמות בתוכנית הגרעין אלא גם למתאר של מלחמה רחבה בצפון; בצד זאת נכון להמשיך במב"ם לקיזוז יכולותיהם של אויבי ישראל, ואין בכך סתירה למוכנות מול איראן. אדרבה, דומה שהמב"ם מחזק את "שריר" המודיעין והאש, אולם חיוני להרחיבו ולהתאימו למכלול האתגר האיראני במזרח התיכון, קרי לבצע פעולות מתחת לרף המלחמה בשטח נרחב יותר מול איראן ושלוחיה, תוך העמקת שיתופי הפעולה והתיאום להגנה ולהתקפה עם שחקנים נוספים באזור (בדגש על מדינות המפרץ); נוסף על כך, נכון להגביר את המב"ם מול ההתעצמות ברצועת עזה, ולא רק בשטחי הרצועה אלא בכלל שרשרת האספקה (אנשי פיתוח וייצור, משלוחים, תשתיות ייצור); להתכונן לתרחישי הידרדרות או התפרקות של הרשות ביהודה ושומרון לקראת היום שאחרי אבו מאזן; לחזק את המענה ההגנתי על העורף ב-360° בראי הפוטנציאל למלחמה ממושכת ורב-זירתית; לקיים שיח מדיני-צבאי אסטרטגי לתכנון ולמיצוי מיטבי של ימי קרב ללא מלחמה (בעיקר בהקשר של פרויקט דיוק הטילים בלבנון) ולגיבוש תכלית אסטרטגית רעננה למלחמה בצפון (מהם סידורי הביטחון הרצויים לישראל בלבנון כולה, בסוריה ובגבול ביניהן) ושאלת הפעולה בנוכחות רוסית; לגבש תכלית ומנגנוני אחיזה ברצועת עזה בתרחיש של מיטוט חמאס או קריסתו, אם יתחוללו בה הסלמה רחבה או משבר הומניטרי חריף; חשיבה על צבירת לגיטימציה ומיצוי הישגים מול שעון עצר בינלאומי מואץ במקרה של תקיפות מסיביות של צה"ל בתווך אורבני, שיובילו בלית ברירה לפגיעה באזרחים רבים, בעיקר בלבנון.