הסביבה האופרטיבית: עליונות מאותגרת³ – יותר זירות פעולה, יותר אמצעי לחימה ויותר שחקנים
דרור שלום
מגמות
עליונות ישראלית מובהקת אך מאותגרת; שיפור משמעותי ביכולות האש של האויב – בכמות ובקטלניות ובעיקר בדיוק; ישראל נדרשת להתמודד עם יותר זירות פעולה, יותר אויבים ויותר אמצעי לחימה מתקדמים
הסביבה האופרטיבית: עליונות מאותגרת³ – יותר זירות פעולה, יותר אמצעי לחימה ויותר שחקנים
דרור שלום
המלצות למדיניות
מימוש התוכנית הרב-שנתית 'תנופה'; חיזוק יכולת צבאית לפעולה נגד איראן (לא רק גרעין); התאמת המב"ם גם למערכה אזורית נגד איראן ולסיכול פרויקט הדיוק בלבנון; מוכנות מדינית וצבאית לתרחישי "ימי קרב" ולמלחמה רב-זירתית; שיפור ההגנה ומוכנות העורף
בראייה כוללת, ישראל היא מעצמה אזורית חזקה הנהנית מעליונות אופרטיבית ברורה מול אויביה, בעיקר לנוכח עוצמתה בתחומי המודיעין, האוויר וההגנה האקטיבית. זו באה לידי ביטוי גם בשנת 2021 במבצע 'שומר החומות' (תקיפת התת-קרקע של חמאס וההגנה האקטיבית), במב"ם (צמצום ההתבססות האיראנית בסוריה) ובביטחון השוטף לאורך הגבולות וביהודה ושומרון. התוכנית הרב-שנתית 'תנופה' אמורה אף לשפר את יכולותיו האופרטיביות של צה"ל בתרחישי מלחמה, כשברקע גם נטרול מצטבר של איום המנהרות ההתקפיות, הגדלת כמות המטרות והתאמת המודיעין והאש לעידן המידע והבינה המלאכותית.
עם זאת, התפתחות בניין הכוח של אויבי ישראל משקפת מגמה ברורה של תחרות למידה, המובילה לקיזוז עוצמות ישראל באמצעות המשך השיפור של יכולות ההגנה – מערכות נ"מ מתקדמות, שבָּשים, ירידה לתת-קרקע והיטמעות בתווך האורבני ובעיקר שיפור ביכולות ההתקפה – יותר זירות וממדי פעולה ושיפור מצטבר בתחום האש: בכמות, באיכות, בקטלניוּת ובעיקר בדיוק, באופן היוצר פוטנציאל לתפנית וצורך בקפיצה מחשבתית (מידיעה למודעות) לגבי עוצמת האיום, עד כדי בחינה אפשרית של פעולת מנע בעתיד.
לפיכך חיוני להמשיך להשקיע תשומות בשדרוג יכולות צה"ל וגופי הביטחון האחרים בראייה מערכתית המותאמת לשינויי הסביבה האסטרטגית והאופרטיבית. יש להתמקד בבניית איום צבאי אמין להתמודדות עם האתגר האיראני, לא רק בתרחיש של התקדמות בתוכנית הגרעין אלא גם במלחמה רחבה בצפון; בצד זאת, נכון להמשיך במב"ם אך יש להרחיבו ולהתאימו למכלול האתגר האיראני, תוך העמקת שיתופי הפעולה להגנה ולהתקפה עם שחקנים נוספים באזור; נכון גם לממש מב"ם מול ההתעצמות ברצועת עזה; להתכונן לתרחישי הידרדרות או התפרקות הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, לקראת היום שאחרי אבו מאזן; לחזק את המענה ההגנתי ב-360° על העורף, בראי פוטנציאל של "מב"ם נגדי" ומלחמה ממושכת ורב-זירתית; לקיים שיח מדיני-צבאי לתכנון סדרי עדיפויות במקרה של "ימי קרב" בצפון; לגבש תכלית אסטרטגית עדכנית לתרחיש מלחמה בצפון; ולבנות מנגנוני אחיזה אפשרית ברצועת עזה בתרחיש של מיטוט חמאס, קריסת הארגון או משבר הומניטרי חריף; וכן יש לחשוב על צבירת לגיטימציה ומיצוי הישגים מול שעון עצר בינלאומי מואץ, אם יידרשו תקיפות מסיביות של צה"ל בתווך האורבני.
הסביבה האופרטיבית של ישראל עוברת תהליכי שינוי משמעותיים, בין השאר לנוכח הדינמיקה וההשלכות של השינויים על הסביבה האסטרטגית שבמרכזה טלטלה אזורית, שחיקת דימוי העוצמה האמריקאית ובצד זאת הנוכחות הרוסית באזור; מהפכת המידע וההתפתחויות בתחום דיוק הטילים, המזעור של המחשוב והרכיבים הטכנולוגיים והכלים הבלתי מאוישים; וכן שדה ההתגוששות באזור שמאפשר תחרות, למידה והתנסות בהפעלת אמצעי לחימה (אמל"ח) חדשים (בממד הקינטי והקיברנטי) להתקפה ולהגנה.
בראייה כוללת ישראל נתפסת כמעצמה אזורית חזקה, בעיקר עקב עוצמותיה המבצעיות – עליונותה הברורה בתחומי המודיעין (והסייבר), האוויר וההגנה האקטיבית (כיפת ברזל). אלו באו לידי ביטוי גם השנה:
- במבצע 'שומר החומות', למרות המאזן המורכב במישור האסטרטגי, בשדה הקרב ישראל שבה והפגינה יכולת פגיעה ייחודית בתווך התת-קרקעי של חמאס (גם אם ההישג היה נמוך מהמצופה), והצליחה לסכל את כל היוזמות הקרקעיות מתוך שטח הרצועה, בשעה שכיפת ברזל אפשרה הגנה משמעותית למרות מטחי הרקטות הרבים.
- במערכה שבין המלחמות – המב"ם – ישראל המשיכה לרשום הישגים רבים בבלימת ההתבססות האיראנית במרחב הסורי (ובוודאי ביחס לתכנון האיראני). בתוך כך הפגינה ישראל כבעבר יכולת פגיעה מדויקת בתשתיות איראניות ובאמל"ח מתקדם שהובא למרחב. מימוש המב"ם מתאפשר לנוכח השילוב של המעשה המדיני (שיח עם רוסיה) והמעשה הצבאי, המביא לידי ביטוי יכולות מתקדמות של המודיעין וחיל האוויר.
- בביטחון השוטף – הבט"ש – צה"ל ממשיך להפגין יכולת גבוהה של סיכול איומים רחוקים ולאורך הגבול במגוון ממדים (באוויר, בים ובסייבר). כל זאת במקביל להמשך הפעילות המשותפת של צה"ל והשב"כ לסיכול טרור ביהודה ושומרון.

יכולת פגיעה ייחודית בתווך התת-קרקעי של חמאס. מנהרה שנחשפה מתחת לכביש ברצועה
גם בראייה רב-שנתית ברי כי התוכנית הרב-שנתית (תר"ש) 'תנופה' אמורה להמשיך לשפר את יכולותיו האופרטיביות של צה"ל בתרחישי מלחמה, כשברקע גם נטרול מצטבר של איום המנהרות ההתקפיות (ברצועת עזה ובלבנון) והמשך הגדלת הכמות והאיכות של המטרות ושכלול יכולות המודיעין והאש לפגיעה קשה ביכולות חזבאללה בלבנון. כל זאת בשעה שעל הפרק פרסומים על אודות עיסוק גובר בשיפור תוכנית התקיפה באיראן (על כל נדבכיה), המשך שדרוג יכולות המודיעין בעידן המידע, הבינה המלאכותית והסייבר, שכלול ההגנה האקטיבית והמשך ההצטיידות במיירטים וחידוד היכולת ההתקפית, בעיקר בכל האמור לחיבוריות בין הפיקוד והשליטה, המודיעין וכלל מרכיבי האש.
עם זאת, חיוני לתת את הדעת למגמה המתמשכת של קיזוז מסוים בעליונות האופרטיבית הישראלית. ברקע: השילוב של המהפכה הטכנולוגית, המאפשרת גישה קלה יותר לידע בתחומי פיתוח אמל"ח מתקדם (העתקה והנדסה לאחור), תופעת המזעור וה"אזרוח" של יכולות מחשוב, חישה, שיבוש וקטלניוּת; וכן עצם היות המזרח התיכון שדה התגוששות (לא רק בין ישראל לאויביה), המאפשר צבירת ניסיון מבצעי וניסוי כלים שמאיץ את תחרות הלמידה ההדדית בתחומי ההתקפה, השיבוש, ההגנה והסייבר.
במובנים רבים איראן היא הגורם המחולל ומוביל את תחרות הלמידה האופרטיבית מול ישראל. ברקע: ניצול יכולותיה המתקדמות במחקר ופיתוח (הון אנושי ויכולות טכנולוגיות מתקדמות) וזרועותיה ברחבי המזרח התיכון – כוח קודס, שלוחיה ובעלי בריתה הצוברים ניסיון וידע מהחיכוך עם ישראל ומדינות המפרץ בשגרה ובעיתות הסלמה.

הלכה למעשה, בחינת היכולות המתפתחות של איראן, חזבאללה, חמאס והג'האד האסלאמי משקפת התפתחות מואצת, החותרת לקזז את מקורות העוצמה של ישראל במספר תחומים מרכזיים:
יכולות התקפה – אש³: יותר בכמות, יותר איכות ובעיקר יותר דיוק
נמשכת החתירה לפיתוח מואץ של יכולות פגיעה בעורף הישראלי ובכוחות המתמרנים באמצעות יכולות אש מתקדמות. כך, בצד המאמץ להגדלת הכמות, שבפני עצמה הפכה לסוג של איכות, בולט המאמץ להגביר את כושר ההיזק על ידי פיתוח ראשי קרב גדולים עם יכולת הרס רבה יותר (לרבות ברקטות עתירות משקל שבידי גורמי הטרור ברצועת עזה) ומעל כל אלה – החתירה לפיתוח יכולת אש מדויקת.
במובנים רבים "הדיוק כבר כאן", שכן איראן מסבה זה מכבר רקטות רבות לטילים מדויקים, וגם חזבאללה בסיוע איראן דבק בחתירתו לפתח בלבנון יכולת עצמאית לייצור ולהסבה של טילים מדויקים, למרות מאמצי הסיכול של ישראל במב"ם. התקדמות בתחום זה בלבנון, קל וחומר הצלחה אפשרית להסב מאות רקטות לטילים מדויקים בעתיד, יציבו בפני ישראל איום אסטרטגי חמור שיחדד את הדילמה בדבר פעולת המנע.
עידן כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"ם) והרחפנים – גוברים השימוש והניסיון בתחומי הנשק האוטונומי, בעיקר הכטב"מים והרחפנים הנפיצים. בידי איראן ושלוחיה ידע, יכולת וניסיון מצטבר בהפעלת כטב"מי נפץ דלי חתימה לטווחים ארוכים, והם נתפסים בראיית טהראן ככלי תקיפה מדויק (יחסית) המאפשר פעולה מתחת לרף המלחמה.

גובר השימוש בכטב"מים נפיצים. שיגור מל"ט במהלך תרגיל של צבא איראן
צילום: Iranian Army/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS
אתגור כיפת ברזל – מבצע שומר החומות היה עדות נוספת לכך שההסלמה ברצועת עזה משמשת שדה ניסוי ולמידה של אויבי ישראל במגוון תחומים, ובראשם המאמץ לאתר נקודות תורפה בכיפת ברזל. חמאס המשיך בניסיונותיו לאתגר את כיפת ברזל על ידי מטחים מתוזמנים, הרוויית מטחים לריקון סוללות מיירטים ומיקוד ירי ממגוון אזורים לעבר מטרה אחת. ככלל, חמאס לא הצליח בפועל להסב את הנזק שלו ייחל, אולם חיוני לתת את הדעת למורכבות האתגר שיוצב בפני מערכות ההגנה של ישראל בתרחישי מלחמה עצימה וממושכת במרחב הצפוני או במספר חזיתות בו-זמנית.
הגנה באמצעות מערכי נ"מ מתקדמים, אמצעי שיבוש, היטמעות במרחב אורבני ובתת-הקרקע
בתחום ההגנה ניכר מאמץ לשחוק את העליונות של ישראל בממד האווירי באמצעות מאמץ להכניס למרחב מערכות נ"מ מתקדמות לצמצום חופש הפעולה של חיל האוויר מעל שמי לבנון – מה שעלול להוביל גם להערכה שגויה (מיסקלקולציה) ולהסלמה; מאמץ להגביר את המערכה על המרחב האווירי באמצעות מאמצי השיבוש והלוחמה האווירית במרחב הסורי; המשך פיתוח יכולות בלבנון וברצועת עזה לאתגור יכולות התמרון של כוחות צה"ל בקרקע על ידי יצירת "איום כדורי" הכולל נ"ט מתקדם (מונחה, מדויק ולטווחים ארוכים יותר), מטענים קופצים ורחפני נפץ.
בצד כל אלה נמשכת מגמת הירידה לתת-הקרקע – למרות היכולות שהפגינה ישראל באיתור, בנטרול ובתקיפת התווך התת-קרקעי, ממד זה ממשיך להיתפס כדרך המיטבית להתגונן מפני יכולת התקיפה המדויקת של ישראל. עיקר התכלית היא הגנה על אמל"ח איכותי, מפעלי ייצור אמל"ח ומפקדות, ובאיראן גם הפעלת צנטריפוגות מתקדמות; כל זאת כשברקע המשך ההיטמעות בתווך האורבני תוך שימוש באוכלוסייה כמגן אנושי, בעיקר בלבנון וברצועת עזה.
איום ב-360° – דומה שבהשפעת המב"ם נגד התבססות איראן בסוריה ותגובות הנגד שלה ושל שלוחיה, צה"ל נדרש יותר מאשר בעבר להגן ולתקוף ביותר זירות וביותר ממדים. כך, בצד האיום המוכר מהמרחב הצפוני, מרצועת עזה ומיהודה ושומרון, ישראל נדרשת לתת את הדעת ליכולות מודיעין, הגנה ותקיפה בזירות נוספות, ביניהן עיראק (ישראל כבר סיכלה בעבר ניסיונות תקיפה ממרחב זה), ייתכן שגם תימן (איומי החות'ים על ישראל והאמל"ח המועבר מאיראן לשם), התווך הימי (בעיקר על רקע רצף התקיפות שביצעה איראן נגד כלי שיט שייחסה לישראל) וממד הסייבר (שבו איראן עושה שימוש גובר נגד יעדים בישראל). כל זאת כשבמקביל יש להביא בחשבון שבתרחיש של מלחמה כוללת, ישראל עלולה להידרש ליכולת תקיפה והגנה בו-זמנית במספר חזיתות, לרבות באיראן גופא.

היטמעות בתווך האורבני. רקטות ששוגרו לעבר ישראל מסביבה אזרחית בדרום לבנון, אוגוסט 2021
צילום: REUTERS/Karamallah Daher
אשר לאיומי הנשק הבלתי קונוונציונלי, דומה שכיום לא נשקף איום מיידי וממשי בתחום זה. עם זאת, החתירה האיראנית ליכולות גרעין וכן האפשרות של הפיכתה למדינת סף גרעיני מגבירות זה מכבר את המוטיבציה של מדינות סוניות (מצרים, ערב הסעודית וטורקיה) להשיג יכולות מעין אלו. על כן במובנים רבים, גם אם ייתכן שאין עדיין מרוץ גרעיני במזרח התיכון, נכון להניח הנחה לחומרה שהזחילה לעבר הגרעין כבר החלה, ונכון להעמיק את המחקר בנושא. בתחום הנשק הביולוגי והכימי אין איום משמעותי בעת הזו, אולם ברי כי נכון לפעול על פי הנחה לחומרה כי בסוריה קיימות יכולות שיוריות, כמו גם לעקוב ביתר הקפדה אחר האפשרות שחזבאללה יצטייד בחומרים מסוכנים (חומרים מרדימים, למשל) כחלק מהלמידה מהלחימה לצד המשטר הסורי.
המדרון החלקלק של תפיסות העימותים – מב"ם, ימי קרב ומלחמה
התקיפות הרבות שמובילה ישראל במב"ם בשנים האחרונות במרחב הצפוני (לצד נטרול מנהרות חזבאללה וחמאס) צמצמו במידה ניכרת את יכולותיהם של אויביה, וזאת בלי להידרדר למלחמה עצימה. יתרה מכך, המב"ם במרחב הצפוני אף העניק לישראל מנוף אסטרטגי להשפעה אפשרית (לפחות מול רוסיה) וחיזק את ההרתעה שלה באזור. עם זאת, המב"ם מאיץ את תחרות הלמידה של האויב מול ישראל, גורר שיפור של מעטפת השיבוש וההגנה וניסיונות תגובה – בין מתוך המרחב הסורי ובין מעיראק, בים ובסייבר. כל אלה מגבירים במידה ניכרת את הנפיצות, המיסקלקולציה וסיכוני התרחבותו של העימות לגזרות אחרות (למשל לבנון).
יתרה מכך, בשנים האחרונות דומה כי אויבי ישראל, המורתעים ממלחמה מחד גיסא אך מעריכים כי גם ישראל מורתעת מעימות כזה מאידך גיסא, החלו לבחון מהלכי תגובה ויוזמה מתחת לרף המלחמה (מעין מב"ם נגדי), בהנחה שההרתעה ההדדית תוביל לחילופי מהלומות מוגבלים במספר ימי קרב. התפתחות רעיון זה מחייבת חשיבה הן לשם חיזוק ההרתעה מפני גישה כזאת והן למיצוי הישגים מהירים (למשל דיוק), למקרה שיתממש תרחיש כזה וישראל תבכר בכל זאת להימנע מהסלמה רחבה.
אשר לסוגיית המלחמה – ספק רב אם מי מאויבי ישראל יהיה מעוניין ליזום מלחמה רחבה בשנה הקרובה. עם זאת, תרחיש של מלחמה כתולדה של מיסקלקולציה עודנו שריר וקיים. יתרה מכך, לנוכח הזיקות הגוברות בין הזירות השונות לא ניתן לשלול תרחיש של מלחמה רב- זירתית. כך למשל ובשונה מבעבר, בצפון – מאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה (כוח קודס, מיליציות, יכולות אש) מגבירים את הסבירות לתרחישים של התרחבות ההסלמה מלבנון למרחב הסורי, לרבות ניסיונות תקיפה מעיראק, מתימן ומאיראן גופא; מלבנון לרצועת עזה – גברה הסבירות כי בתרחיש של מלחמה בלבנון, ארגוני הטרור הפלסטיניים (בעיקר הג'האד האסלאמי) ינסו גם הם לאתגר את ישראל; ומרצועת עזה ליהודה ושומרון ולהיפך – בתרחישי הסלמה ברצועה יגבר הסיכון להידרדרות ביהודה ושומרון ולהיפך (בייחוד אם הרשות הפלסטינית תמשיך להיחלש); כל זאת על רקע הנפיצות מול גורמים קיצוניים מקרב הערבים בישראל בכל תרחיש של מלחמה.
המלצות הליבה – ישראל עודנה נהנית מעליונות אופרטיבית במזרח התיכון, אולם זו מתקזזת ומצריכה המשך תשומות ושדרוג הראייה המערכתית הצופה פני עתיד. בראש ובראשונה נכון לדבוק בתר"ש 'תנופה' ובבניית איום צבאי אמין להתמודדות עם האתגר האיראני – תוכנית הגרעין, התבססות בסוריה ומוסדות השלטון באיראן – וזאת לא רק לקראת תרחיש של התקדמות בתוכנית הגרעין אלא גם למתאר של מלחמה רחבה בצפון; בצד זאת נכון להמשיך במב"ם לקיזוז יכולותיהם של אויבי ישראל, ואין בכך סתירה למוכנות מול איראן. אדרבה, דומה שהמב"ם מחזק את "שריר" המודיעין והאש, אולם חיוני להרחיבו ולהתאימו למכלול האתגר האיראני במזרח התיכון, קרי לבצע פעולות מתחת לרף המלחמה בשטח נרחב יותר מול איראן ושלוחיה, תוך העמקת שיתופי הפעולה והתיאום להגנה ולהתקפה עם שחקנים נוספים באזור (בדגש על מדינות המפרץ); נוסף על כך, נכון להגביר את המב"ם מול ההתעצמות ברצועת עזה, ולא רק בשטחי הרצועה אלא בכלל שרשרת האספקה (אנשי פיתוח וייצור, משלוחים, תשתיות ייצור); להתכונן לתרחישי הידרדרות או התפרקות של הרשות ביהודה ושומרון לקראת היום שאחרי אבו מאזן; לחזק את המענה ההגנתי על העורף ב-360° בראי הפוטנציאל למלחמה ממושכת ורב-זירתית; לקיים שיח מדיני-צבאי אסטרטגי לתכנון ולמיצוי מיטבי של ימי קרב ללא מלחמה (בעיקר בהקשר של פרויקט דיוק הטילים בלבנון) ולגיבוש תכלית אסטרטגית רעננה למלחמה בצפון (מהם סידורי הביטחון הרצויים לישראל בלבנון כולה, בסוריה ובגבול ביניהן) ושאלת הפעולה בנוכחות רוסית; לגבש תכלית ומנגנוני אחיזה ברצועת עזה בתרחיש של מיטוט חמאס או קריסתו, אם יתחוללו בה הסלמה רחבה או משבר הומניטרי חריף; חשיבה על צבירת לגיטימציה ומיצוי הישגים מול שעון עצר בינלאומי מואץ במקרה של תקיפות מסיביות של צה"ל בתווך אורבני, שיובילו בלית ברירה לפגיעה באזרחים רבים, בעיקר בלבנון.