סיכום והמלצות – צורך בשיפור ערכה של ישראל כנכס עבור המערכת הבינלאומית

בראש סדר היום העולמי בשנת 2022 ימשיכו לעמוד מאמצי ההתאוששות ממשבר הקורונה ומהשלכותיו. התחרות האסטרטגית בין ארצות הברית לסין תאיץ את המחנאות הגוברת ותקרין על הדינמיקה הבינלאומית כולה. ההתמודדות עם משבר האקלים תהפוך למבחן העיקרי ליכולתה של הקהילה הבינלאומית לשתף פעולה על אף המחלוקות וניגודי האינטרסים. במסגרת מהלכיה של ארצות הברית להובלת מחנה המדינות הדמוקרטיות חוזרת סוגיית זכויות האדם כשיקול מרכזי במדיניות וביחסים הבינלאומיים. בהיעדר התלקחות שתחייב התערבות והשקעת משאבים, המזרח התיכון צפוי להתנהל במתח שבין מקומו הנמוך בסדר העדיפויות של המערכת העולמית לבין יכולתו לשאוב קשב על ידי משברים ואיומים. ההתפתחויות בנושא הגרעין האיראני ותוצאות המשא ומתן על חזרתן של איראן וארצות הברית להסכם יהיו גורם מעצב מרכזי ביחסי הגומלין של המעצמות עם האזור. הקיטוב החד בארצות הברית ובחירות האמצע שם עלולים להגביל את תמיכתה בישראל ולצמצם את חופש הפעולה שלה בסוגיות השנויות במחלוקת בין המדינות.

לנוכח המגמות שתוארו, בולט הפער הרחב בין פוטנציאל הנכסים המצטברים של ישראל – בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה, הסייבר, האנרגיה, המים, הרפואה, הביטחון ומערכות היחסים באזור – לבין יכולתה לקדם את יעדיה המדיניים והביטחוניים החיוניים, שברובם חשובים פחות לשאר העולם.

פער זה מחייב לשפר את ערכה של ישראל כנכס באזור ובזירה הבינלאומית:

• במזרח התיכון – ישראל נדרשת להמחיש את היותה נכס ולהגביר את פעילותה כגורם מייצב, הנוטל חלק רב יותר במענה האזורי למערערי היציבות ולוואקום שיצרה המעורבות הבינלאומית הפוחתת באזור.
• בעולם – על ישראל לפתח את יתרונותיה היחסיים כדי למצב את עצמה כשותפה מרכזית בסוגיות גלובליות, ובראשן אקלים וטכנולוגיה. לשם כך נדרש תהליך בניין כוח שבמרכזו השקעה ממשלתית אסטרטגית וארוכת טווח, הכרוכה בשינויים מערכתיים ובהשקעת משאבים מרובים בתחומי הכלכלה, החדשנות הטכנולוגית, תשתיות התקשורת והמידע, החינוך המדעי, יחסי החוץ ומערכות הביטחון. התמודדות משופרת מחייבת לחזק את המנגנונים הממשלתיים העוסקים בהבנת המורכבות של המערכת הבינלאומית – ריבוי השחקנים, המסגרות והסוגיות שעל הפרק – ובגיבוש מדיניות דיפרנציאלית מתאימה.

נוסף על כך מומלץ לישראל:

• לשמר חופש פעולה מדיני מול השחקנים המובילים במערכת הבינלאומית, בלי לפגוע ביחסים המיוחדים עם ארצות הברית.
• להעצים את הדיאלוג והתיאום עם וושינגטון בסוגיות המרכזיות החשובות לשני הצדדים – איראן, סין, נורמליזציה במזרח התיכון ופיתוח אזורי, הסוגיה הפלסטינית, זכויות אדם, עתיד המעורבות האמריקאית באזור.
• לפעול לחיזוק הקשב מצד הממשל האמריקאי לעמדות ישראל על ידי המשך דיאלוג דיסקרטי; להימנע מהחצנת חילוקי דעות ומצעדים מתריסים; להתחשב באינטרסים של הממשל; ובמקביל להדגיש את הצרכים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים של ישראל ואת יכולתה לתרום גם לקידום היעדים האמריקאיים באזור ומחוצה לו.
• להעצים את ערכה כנכס לארצות הברית, בפרט דרך העמקת שיתוף הפעולה בתחומי הסייבר והטכנולוגיה.
• לחתור לשימור התמיכה האמריקאית הדו־מפלגתית (ציבורית ופוליטית) בישראל ולהרחיב את המאמצים לשיפור היחסים עם הקהילה היהודית בארצות הברית.
• להמשיך לפתח יחסים כלכליים פוריים ובטוחים עם סין (במלאת 30 שנה לכינון היחסים עימה), תוך התחשבות רבה ברגישותה של ארצות הברית בנושא ובדרישותיה; לשמר את ערוצי השיח הפתוחים עם מוסקבה, בפרט בהקשרי איראן והזירה הצפונית. כל זאת תוך תיאום הדוק ושקיפות עם וושינגטון.
• לשפר את הדיאלוג המדיני עם מוסדות האיחוד האירופי ולהרחיב את שיתוף הפעולה עם בריסל בנושאי אקלים, סייבר ולוחמה בטרור. זאת במקביל לדיאלוג בנושא פיתוח כלכלי באזור ובזירה הפלסטינית.
• לשקלל את סוגיית הקהילות היהודיות בעולם בתהליכי קבלת ההחלטות, ובמסגרת זו לכונן גוף מטה ומנגנוני שיח והיוועצות. להגדיר את יחסי ישראל עם התפוצות כמשימה לאומית שבמרכזה חינוך, מפגשים ודיאלוג, לצד התמודדות משותפת עם אתגרים (זהות, המשכיות, זיקה לישראל ומאבק באנטישמיות).