עסקת הדלק הגרעיני הנרקמת בין ארצות הברית, רוסיה, צרפת ואיראן – בין אם היא תיושם הלכה למעשה ובין אם לאו – הולכת ומצטיירת כעוד נקודה בה זכתה איראן במאמציה להדוף את הנסיונות הבינלאומיים המכוונים לעצור את פעילות העשרת האורניום שלה. למרות שהסכם זה היה מדלל את מלאי האורניום המועשר בדרגה נמוכה (LEU) שברשותה, הוא היה גם מספק לאיראן דלק גרעיני חדש עבור כור המחקר הגרעיני שלה. יתרה מכך, איראן הבהירה מעבר לכל ספק כי אין לה כל כוונה לוותר על יכולותיה הנוכחיות, או על פעילותה הגרעינית המתקיימת בנתאנז, אראק ובכל מתקן אחר, בתמורה לעסקה זו.
ישראל הייתה אחת מהחברות המייסדות של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שהוקמה ב- 1957. תקוות גדולות נתלו בארגון, שהוקם בהמשך לחזונו של הנשיא אייזנהאוור, "אטום לשלום". זה היה אמור להיות ארגון טכני, ששם לו בין יעדיו: "לחתור להאיץ ולהרחיב את תרומת האנרגיה האטומית לשלום, לבריאות ולשגשוג ברחבי העולם. הארגון יפעל להבטיח, ככל שביכולתו, כי הסיוע שיינתן על ידו או לבקשתו או תחת פיקוחו או בקרתו, לא ישמש באופן שיקדם מטרה צבאית כלשהי." יעדים אלה עדיין תקפים, הם כתובים בתקנון סבא"א, אך בפרשנותם חלה סטייה...
