בימים אלו החל לפעול בוושינגטון הקונגרס החדש שנבחר בנובמבר האחרון 2010. גורמים שונים בישראל מביעים שביעות רצון מהמהפך שחל בבחירות אלו, היינו כשלון הדמוקרטים והנשיא ועליית כוחם של הריפובליקנים, משום, שלדעתם, ישראל תוכל לנצל את ההישג של הרפובליקנים כדי לבלום רעיונות ויוזמות בלתי רצויים של הממשל. ימים יגידו אם הערכה זו נכונה. זו הזדמנות טובה לבחון מחדש את יחסי ישראל-ארצות הברית.
באחרונה נשמעים קולות רבים המצביעים על 'מצבה המדיני העגום' של מדינת ישראל. בחלק ניכר מן ההתבטאויות מתוארת מדיניות החוץ של מדינת ישראל – לפחות בשנתיים האחרונות – כשרשרת מתמשכת של כשלים ונסיגות. הצהרתן של מספר מדינות בדרום אמריקה על הכרתן במדינה פלסטינית בגבולות 1967 משמשת כר פורה ל'הוכחת' תקפותה של תמונת מצב זו.
שלמה ברום וענת קורץ מנתחים במאמר הסיכום את השילוב שבין המבוי הסתום הנמשך בתהליך המדיני לבין היחלשות השפעתה של ארצות-הברית באזור ולבין הזעזועים החברתיים-הפוליטיים שפקדו את המזרח התיכון, כרקע להחמרת האתגרים המדיניים והביטחוניים הניצבים לפני ישראל. המסקנה היא, שישראל לא תוכל לבלום את ההתדרדרות ביחסיה עם הפלסטינים ועם מדינות במזרח התיכון וכן את הנסיגה במעמדה הבינלאומי ובייחוד ביחסיה עם ארצות הברית, אלא אם כן תגבש יוזמה שמטרתה לחולל פריצת דרך מעשית בתהליך המדיני.
המסקנה העולה מן הניתוח המוצג במאמר זה, היא שאין כיום אסטרטגיה מגובשת למשא ומתן, וגם אין נכונות לפעולה צבאית – הן מצד ארצות-הברית והן מצד ישראל – שייבלמו את התקדמות תוכנית הגרעין של איראן. סנקציות ואמצעי חבלה יכולים לעכבה, אך לא לשנות את האינטרס האיראני הבסיסי לפתח יכולת גרעינית. הזעזועים שפקדו את המזרח התיכון בשנה האחרונה מוערכים כהתפתחויות שרק יחזקו את עניינה של איראן בהשגת יכולת גרעינית, ואילו שינוי פנימי, שיביאה לידי שינוי מדיניות גם בתחום הגרעין, אינו נראה באופק.
התחזקות מעמדה של איראן במזרח התיכון בשנים האחרונות מוסברת בין היתר כתוצאה של כשל הניסיונות לבלום את תנופתה, ובכלל זה בתחום הגרעין. מנגד, איראן ניצבת בפני חזית בינלאומית, בהובלת ארצות-הברית, המבקשת לבלום את חתירתה להגמוניה אזורית. גם ההתקוממויות העממיות שהתחוללו באזור מעלות בטהרן חשש שיהוו השראה לתסיסה מחודשת נגד המשטר. נוסף על כך, נפילת המשטר בסוריה תערער את הברית איראן-סוריה, וכך תיחלש חוליה מרכזית ב"קשת הרדיקלית" – המשתרעת מאפגניסטן דרך איראן, לעיראק השיעית, לסוריה וללבנון, עם שלוחות ברצועת עזה ובקהילות השיעיות במפרץ.
מאמרה של ענת קורץ מתמקד בדינמיקה שנוצרה בזירת הסכסוך על רקע תהליך מדיני קפוא וזעזועים פנימיים במדינות האזור. המסקנה העולה ממנו לגבי ישראל היא, שיקשה עליה להדוף ביקורת ולחצים בינלאומיים המופעלים עליה בלא נכונות לשנות מהותית את המציאות בזירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זאת יהיה עליה לעשות על רקע הזעזועים האזוריים הצפויים להחריף את רכיביו המוכרים של המבוי המדיני הסתום, ובראשם חשש ממחאה ציבורית שתמנע מהרשות הפלסטינית לסגת מעמדות מיקוח נוקשות, וחשש של ישראל מהחמרה באיומים ביטחוניים עקב רדיקליזציה אזורית.
מאמרם של עודד ערן, שמעון שטיין וצבי מגן עוסק במצוקה שאליה נקלעו חברות הקוורטט עקב הצורך להתמודד עם דילמות כלכליות-פוליטיות פנימיות יחד עם אתגרים שהציבו לפניהם האירועים במזרח התיכון. ארצות-הברית תיאלץ להתמודד עם הצורך להשאיר כוחות צבא באפגניסטן ובעיראק על אף ההחלטה לצמצם בהן נוכחות, וכן עם התערערות אמונם של משטרים ערביים בממשל בעקבות תמיכתו בחילופי השלטון במצרים, וכל זאת לצד הצורך ליישב בין ערכים לבין אינטרסים במציאות מורכבת. אתגר אחר שארצות-הברית תידרש לגבש לו מענה הוא התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני, לנוכח חילוקי דעות עם ממשלת ישראל...
לאחרונה שבה רוסיה לעסוק בסוגית תהליך השלום במזרח התיכון. כמה סיבות הביאו אותה לתובנה, שכעת הזמן הנכון להעלות הצעות חדשות: 1. רוסיה מצאה את עצמה מתועלת לשולי התהליך; 2. תחושת הביטחון העצמי המשוקם; 3. ההערכה, שמעמדה של ארצות הברית נחלש במערכת הבינלאומית ותהליך השלום שבהובלתה הגיע למבוי סתום.
בנאומה בפורום סבן סקרה מזכירת המדינה, הילארי קלינטון את מצבו הנוכחי של תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. זאת, על רקע כשלון מאמצי הממשל לחדש את המגעים הישירים בין שני הצדדים על בסיס נכונות מצד ישראל להמשיך את ההקפאה לשלושה חודשים. כשלון זה הוביל לביקורת קשה על ממשל אובמה. בראשית דבריה הבהירה מזכירת המדינה, כי יעדיו של הממשל אינם מופנים להסדר ביניים מוגבל בין הצדדים אלא להסדר מלא ומקיף, שיכלול גם מערכת הבנות והסדרים עם העולם הערבי בכלל. הגיע הזמן, היא הדגישה, לטפל בנושאי הליבה של הסכסוך: גבולות (במקום ראשון) וביטחון, התנחלויות, מים, פליטים...
כשמדינות וארגונים כמהים לבשורות טובות בתחום מניעת התפוצה הגרעינית, הם עשויים להתעלם מהעובדות כהווייתן או לפרשן באופן מוטעה באורח אופטימי. מצב זה, בתורו, יוצר את הרושם כי עדיין יש זמן לעצור בצורה יעילה את הייצור של חומרים בקיעים המשמשים בתהליך הייצור של נשק גרעיני.
תהליך מדיני, ואפילו על בסיס פתרונות ביניים, יכול להקל במידה רבה על גורמים מתונים באזור. תהליך כזה גם יאפשר למחנה הזה להתקדם ביצירת מכשירים אזוריים לטיפול בנושאים כמו מים, אנרגיה ותחבורה ובכך לסייע לפיתוח כלכלי שהוא חלק חיוני במאבק בין המחנות הקוטביים במזרח התיכון. משום כך על ישראל לאמץ אסטרטגיית פעולה פרו-אקטיבית ולא להסתפק בהנאה מקריאת המברקים המודלפים, המוכיחים, שבראיית המחנה המתון-שמרני בעולם הערבי, איראן היא הבעיה הקיומית ולא דווקא הנושא הפלסטיני.
הדלפת המסמכים המאסיבית שאנו עדים לה בימים האחרונים הינה אירוע בעל משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת במגוון רחב של היבטים בינלאומיים. בהקשר הצר של המזרח התיכון נודעות לה, להערכתי, גם השלכות על תהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
