מאז חיסולו של אוסאמה בן-לאדן עסוקים מומחים במודיעין, באקדמיה, ובמדיה בניסיון קדחתני להבין את המשמעויות המעשיות שיהיו לפעולה בטווח הקצר ובעתיד הרחוק יותר. הגם שתנועת הג'האד העולמי כוללת בתוכה אלמנטים שונים, אין ספק שהגורם הדומיננטי ונותן הטון בתנועה זו הוא ארגון אל-קאעדה. בניגוד לשותפיו, במהלך השנים האחרונות דווקא, התקבל מידע רב, חלקו כולל מסמכים אותנטיים אודות ארגון אל-קאעדה – מבנהו, דרכי פעולתו, דרכי קבלת ההחלטות שלו וניהול שגרת יומו המבצעית והלוגיסטית כאחד. הכרת המבנה הסדור הזה והתקנון הפורמאלי של הארגון חיונית עבור החוקרים...
מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979 ועד להפגנות ההמונים בכיכר תחריר בקהיר לא הוצב סימן שאלה על מחויבותה של מצרים להסכם. על אף מבחנים קשים כמו הפצצת הכור בבגדד ב-1981, הפלישה ללבנון והנוכחות הנמשכת בה של צ.ה.ל. בין 1982 ו-2000, שתי אינתיפאדות, מבצעים שונים בלבנון, ביהודה בשומרון ובעזה, מצרים שמרה על מרבית סעיפי החלק הצבאי של ההסכם ותרמה להורדת הטמפרטורות ברב-שיח הערבי בנושאים הקשורים לישראל ובמיוחד בנושא הישראלי-פלסטיני. חריג לקו הכללי הזה הוא עמדתה ופעילותה של מצרים בנושא הגרעין הישראלי. נושא זה יטופל בהמשך.
המאמרים הכלולים בקובץ זה מוקדשים לניתוח ההתרחשויות בתחום בקרת הנשק הגרעיני בשנים 2009- 2010, תוך התמודדות עם הסוגיה המרכזית: השפעת סדר היום החדש של הנשיא אובמה על משטר מניעת התפוצה הגרעינית.
הידיעה על חיסולו של הטרוריסט הכי מבוקש בעולם, בוודאי בעשור האחרון – תואר שבן לאדן העיד על עצמו שהוא נושא בו בגאווה – מעוררת תחושה ראשונית של אנחת רווחה וייתכן שאפילו סיפוק על כך שאדם, האחראי ישירות לרצח מכוון של אלפי אנשים חפים מפשע, בא על עונשו הראוי. יחד עם זאת, ראוי לבחון כבר עתה כמה סוגיות שהחיסול מעורר: השפעתו על המשך פעילות אל-קאעדה, התגובה הצפויה מצד אנשיו ושותפיו לדרך הג'האד העולמי, משמעותו לגבי המשך הלחימה בטרור העולמי, ואף שאלות מוסריות לגבי השימוש בכלי החיסולים בלחימה בטרור.
תחיית הנורמה המתפתחת של "האחריות להגן" (Responsibility to Protect – R2P) באה לביטוי בהצלחה להעביר את החלטה 1973 במועצת הביטחון של האו"ם, ב-17 במארס 2011, הקוראת לנקוט בכל האמצעים הנדרשים, למעט כיבוש, על מנת להגן על אוכלוסייתה האזרחית של לוב. נורמה זו אמנם נדונה בהרחבה במהלך עשור השנים האחרון, אולם המקרה של לוב הוא הראשון אשר בו נורמה זו זוכה לגיבוי של החלטת מועצת הביטחון לפי פרק VII של מגילת האו"ם המתייחס ל"פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות".
מתוקף תפקידו כמפקד הכוחות האמריקאים באפגניסטן, מעיד גנרל דיוויד פטראוס בפני הוועדה לכוחות המזוינים של הסנאט אחת לכמה חודשים. מטרת העדות היא לעדכן באופן רשמי את הרשות המחוקקת האמריקאית בדבר תמונת המצב בגזרתו, לסקור את התהליכים והמגמות המרכזיים, וכן כדי להציג צרכים ובקשות למילוי משימתו. בעדותו הנוכחית במחצית מארס, התמקד פטראוס בשלושה מרכיבים מרכזיים באסטרטגיה האמריקאית באזור: (1) המאמץ הצבאי לכיבוש שטח ופגיעה בתשתית הטרור במדינה; (2) המאמץ האזרחי לבנייה מואצת של תשתיות במדינה, שסבלה רבות מהרס בעידן של לחימה בלתי פוסקת, על מנת לאפשר...
לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית הצפויות להתקיים תוך פחות משנתיים, קיימת ספקולציה רבה ביחס לזהות הרפובליקנים שיבקשו להשיג את המינוי של מפלגתם במטרה לקרוא תיגר על הנשיא ברק אובמה בשנת 2012. מאז חודש ינואר 2011, שלושה מועמדים אפשריים, ערכו ביקורים בישראל, במטרה לחזק את כשירותם בתחום מדיניות החוץ. יצוין, כי גם אובמה עצמו הגיע לישראל במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות בשנת 2008, והוא עשוי לשוב ולבקר כאן בעתיד הקרוב כשמערכת הבחירות של 2012 לנגד עיניו. להלן זרקור קצר על כמה מהמתמודדים האפשריים של המפלגה הרפובליקנית ועל עמדותיהם בנוגע ליחסי...
בימים אלו החל לפעול בוושינגטון הקונגרס החדש שנבחר בנובמבר האחרון 2010. גורמים שונים בישראל מביעים שביעות רצון מהמהפך שחל בבחירות אלו, היינו כשלון הדמוקרטים והנשיא ועליית כוחם של הריפובליקנים, משום, שלדעתם, ישראל תוכל לנצל את ההישג של הרפובליקנים כדי לבלום רעיונות ויוזמות בלתי רצויים של הממשל. ימים יגידו אם הערכה זו נכונה. זו הזדמנות טובה לבחון מחדש את יחסי ישראל-ארצות הברית.
באחרונה נשמעים קולות רבים המצביעים על 'מצבה המדיני העגום' של מדינת ישראל. בחלק ניכר מן ההתבטאויות מתוארת מדיניות החוץ של מדינת ישראל – לפחות בשנתיים האחרונות – כשרשרת מתמשכת של כשלים ונסיגות. הצהרתן של מספר מדינות בדרום אמריקה על הכרתן במדינה פלסטינית בגבולות 1967 משמשת כר פורה ל'הוכחת' תקפותה של תמונת מצב זו.
שלמה ברום וענת קורץ מנתחים במאמר הסיכום את השילוב שבין המבוי הסתום הנמשך בתהליך המדיני לבין היחלשות השפעתה של ארצות-הברית באזור ולבין הזעזועים החברתיים-הפוליטיים שפקדו את המזרח התיכון, כרקע להחמרת האתגרים המדיניים והביטחוניים הניצבים לפני ישראל. המסקנה היא, שישראל לא תוכל לבלום את ההתדרדרות ביחסיה עם הפלסטינים ועם מדינות במזרח התיכון וכן את הנסיגה במעמדה הבינלאומי ובייחוד ביחסיה עם ארצות הברית, אלא אם כן תגבש יוזמה שמטרתה לחולל פריצת דרך מעשית בתהליך המדיני.
המסקנה העולה מן הניתוח המוצג במאמר זה, היא שאין כיום אסטרטגיה מגובשת למשא ומתן, וגם אין נכונות לפעולה צבאית – הן מצד ארצות-הברית והן מצד ישראל – שייבלמו את התקדמות תוכנית הגרעין של איראן. סנקציות ואמצעי חבלה יכולים לעכבה, אך לא לשנות את האינטרס האיראני הבסיסי לפתח יכולת גרעינית. הזעזועים שפקדו את המזרח התיכון בשנה האחרונה מוערכים כהתפתחויות שרק יחזקו את עניינה של איראן בהשגת יכולת גרעינית, ואילו שינוי פנימי, שיביאה לידי שינוי מדיניות גם בתחום הגרעין, אינו נראה באופק.
התחזקות מעמדה של איראן במזרח התיכון בשנים האחרונות מוסברת בין היתר כתוצאה של כשל הניסיונות לבלום את תנופתה, ובכלל זה בתחום הגרעין. מנגד, איראן ניצבת בפני חזית בינלאומית, בהובלת ארצות-הברית, המבקשת לבלום את חתירתה להגמוניה אזורית. גם ההתקוממויות העממיות שהתחוללו באזור מעלות בטהרן חשש שיהוו השראה לתסיסה מחודשת נגד המשטר. נוסף על כך, נפילת המשטר בסוריה תערער את הברית איראן-סוריה, וכך תיחלש חוליה מרכזית ב"קשת הרדיקלית" – המשתרעת מאפגניסטן דרך איראן, לעיראק השיעית, לסוריה וללבנון, עם שלוחות ברצועת עזה ובקהילות השיעיות במפרץ.