האירוע האלים האחרון בעזה, שהתנהל סביב מסגד אבן תיימיה ברפיח במחצית אוגוסט, בין חמאס לבין קבוצת תומכי אל-קאעדה מארגון "ג'ונד אנצאר אללה" וגרם למותם של יותר מעשרים איש ולפציעתם של עשרות רבות של פלסטינים, המחיש שוב את הדרך האלימה והיד הקשה וחסרת הרחמים בהן פועל חמאס נגד יריביו הפוליטיים. בה בעת נחשף באופן בוטה קיומו של מאבק כוחות בעל פוטנציאל נפיץ המתנהל בעזה על מידת שליטת החמאס באוכלוסיה ברצועה כמו גם על המחלוקת הקיימת בקרב האוכלוסייה המקומית לגבי הדרך בה ראוי לנהל את אורחות החיים ואת אופי השלטון הן בסוגיות פנימיות והן מול...
דחיית הצעות אולמרט על ידי הפלסטינים כמו גם הצעות קודמות של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק בקמפ דיוויד (יולי 2000) ומתווה קלינטון, מציבים, לדעת המחבר, סימני שאלה כבדים סביב הנחות היסוד שליוו את 'תהליך אוסלו'. המחבר מתמקד בשתיים מהן: א. הרשות הפלסטינית, המיוצגת על ידי אש"פ, פועלת להגשמת זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטינ על ידי כינון מדינה פלסטינית בשטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים. ב. הרשות הפלסטינית פועלת במסגרת זו על בסיס של נכונות להגיע לפשרה היסטורית, וכמובן טריטוריאלית, עם מדינת ישראל והתנועה הציונית. במאמר מועלות סיבות אפשריות...
במסגרת האופנה החדשה של נאומי מנהיגים במזרח התיכון שהחל בה הנשיא אובמה בנאום קהיר, נשא יושב ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, נאום ב-25 ביוני ובו הגיב על נאומיהם של אובמה ושל ראש הממשלה נתניהו. חשיבותו של הנאום נובעת מכך שהוא הציג את התפיסה המדינית השלמה והעדכנית של תנועת החמאס, ובכך גם הכריע בוויכוח הפנימי בתוך החמאס בין אלו הקרואים מתונים לאלו הקרואים קיצונים – לטובת המתונים.
במסר המרכזי של נאוםהנשיא אובמה בקהיר לא היה חדש מבחינת תוכן. אובמה דיבר על החלפת המתיחות והחשדות והמחלוקות והסטריאוטיפים ב"התחלה חדשה"; רמז להתייחסות שלילית של המערב לעולם המוסלמי-ערבי במהלך המאה העשרים (קולוניאליזם, המלחמה הקרה); ציין את חלקם של מוסלמים ב-ארה"ב; חזר שוב על כך של-ארה"ב אין מלחמה עם האסלאם אלא רק עם קבוצות מיעוט קיצוניות ואלימות (ללא שימוש במושג "טרוריסטים" שאינו אהוד על המוסלמים); והביע כבוד והערכה הן לדת המוסלמית והן לתרומתו של העולם המוסלמי לאנושות. חלק זה של הנאום, משובץ בפסוקי קוראן,...
מאמר זה נועד לבחון מדוע התמרון היבשתי המשולב במהלומת אש לא מידתית הוא המרכיב העיקרי היוצר איום ממשי על חזבאללה ועל חמאס. להסביר את ההיגיון שבהפעלתו וכן לפרט את התנאים שהפעלתו דורשת.
מאמר זה נועד לבחון את מאפייניה של הזרוע הצבאית של חמאס כגוף לוחם בעל מסגרת ממוסדת ולשפוך אור על המבנה שלה, על ייעודה ועל ההיגיון המנחה את תורת הלחימה שלה ודפוסי פעולתה. לצורך זה ינותחו תהליכי ההתפתחות של הזרוע הצבאית בין השנים 2004 ל-2008.
ישראל פתחה ב-27 בדצמבר 2008 פתחה ישראל במתקפה נרחבת על הנכסים הצבאיים והשלטוניים של החמאס ברצועת עזה בתגובה על החלטת החמאס לא להמשיך את הפסקת האש ולהרחיב את היקף ההתקפות על ישובים אזרחיים ישראלים. למרות הערכות רבות גם בתקשורת על אפשרות לפעולה צבאית החמאס הופתע מבחינת עיתוי הפעולה הישראלית והיקפה הרחב. יש צורך לאתר את גורמי התיווך שיאפשרו בחינה של האופציות השונות וסיום הלחימה באופן שיממש את היעדים האסטרטגיים של ישראל במערכה זו בסנכרון עם המהלכים הצבאיים המשרתים את היעדים האלו.
אחד המכשולים העיקריים שאינם מאפשרים חתימה על הסכם קבע ישראלי-פלסטיני ויישומו, הוא חוסר היכולת של הרשות הפלסטינית לקיים שליטה ביטחונית ביהודה ושומרון, להבטיח חוק וסדר ולמנוע הפיכת האזור לבסיס יציאה לפיגועים לאחר שישראל תפסיק לפעול בו. מאז נפילת עזה בידי חמאס ביוני 2007, מתנהלת ברשות פעילות נמרצת לרפורמה במנגנוני הביטחון ובניית יכולותיהם יש חשיבות לזיהוי נכון של מידת ההצלחה של הרפורמה הביטחונית משום שלכך יש השלכה מהותית על היכולת להגיע להסכמים עם הפלסטינים וליישם אותם.
עיקרו של מזכר זה בחינה של שני סבבי העימות הישראלי-פלסטיני, ב-1987 וב-2000. שני אלה התפתחו בכיוונים מדיניים שונים – מנוגדים למעשה. במהלך העימות הראשון חלה התקרבות בין ישראל והפלסטינים, שהחלו בהידברות מדינית, במטרה להכשיר את הקרקע לניסוח הסדר מוסכם. במהלך העימות השני פינתה ההידברות מקום להתנגשות חזיתית, אלימה, והתהליך המדיני נקטע. המחברת סוקרת את ההתפתחויות המרכזיות במהלך שני הסבבים ובוחנת את הסיבות להתרחשותן. עוד היא מצביעה על הניסיונות לחדש את התהליך המדיני ועל המכשולים השונים שהקשו על כך הן בזירה הפלסטינית הפנימית והן בזירת המאבק...
העימות האלים שהתחדש בין חמאס ופתח ברצועת עזה לאחר פיצוץ מכונית של פעילי חמאס ב-25 ביולי הביא לחיזוק משמעותי של שליטת תנועת החמאס ברצועת עזה ולחיסול כמעט מוחלט של נוכחות תנועת הפתח ברצועה.
עסקת חילופי השבויים והעצורים הצפויה להיערך בימים הקרובים בין ישראל לבין חזבאללה מעוררת דיון ציבורי אינטנסיבי בישראל באשר לסבירות המחיר המשולם אל מול התמורה המתקבלת. הצהרת ראש הממשלה, כי החיילים הישראלים השבויים בידי חזבאללה אינם עוד בחיים העצימה את שאלת סבירות המחיר והמשמעויות הנגזרות מעסקה זו לביטחון תושבי ישראל בעתיד. ברור לכל, כי דיון זה הינו רק הקדימון לזה שיתעורר סביב עסקת החילופין הבאה עם חמאס, אשר מחיר מימושה צפוי להיות גבוה ומורכב בהרבה מקודמתה.
באמצעות רגיעה בעימות בזירת עזה, ביקשו ישראל ותנועת החמאס כאחד לשכך ביקורת ביתית נגדן בגין מצוקה אזרחית נמשכת משני עברי הגבול. מבחינת מדיניות החמאס, המתח בין התהליך המדיני לבין ההידברות עם ישראל לא היווה כל בעיה, נהפוך הוא. לעומת זאת, התפנית במדיניות ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בעצם ההידברות בינה לבין החמאס, מאיימת לפגום ביחסי ישראל והפתח ולפיכך במהלכו הרציף של התהליך המדיני.
