כל הפרסומים בנושא יחסי ישראל-ארצות הברית

ספר הערכה אסטרטגית לישראל 2013 – 2014 הינו קובץ נוסף בסדרה שהמכון למחקרי ביטחון לאומי מוציא לאור מדי שנה. המאמרים המאוגדים בספר זה סוקרים ומנתחים התפתחויות ואירועים שהתרחשו במזרח התיכון בשנה החולפת, בדגש על משמעויותיהם המרכזיות לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. כן נבחנים מענים אפשריים לאתגרים המדיניים והצבאיים שבפני ישראל ומוצגות המלצות למדיניות, שתסייע לה להתמודד עם איומים שבסביבתה הדינמית.במזרח התיכון נמשכו השנה מגמות רוויות סיכונים: זעזועים חברתיים-פוליטיים במדינות ערב הובילו בחלקן להתערערות השלטון המרכזי ולהיאחזות גורמים אסלאמיים...

2013 הייתה השנה האלימה ביותר בעיראק מאז 2008 – תזכורת, כי המלחמה על עיראק רחוקה מלהסתיים. ההתפרצות האלימה האחרונה במחוז אנבאר קשורה לפינוי מאהל מחאה סוני ולמעצר של חבר פרלמנט סוני על ידי כוחות הביטחון, אשר במהלכו נהרגו אחיו וחמישה משומרי ראשו. ההתפרצות במחוז אנבאר חמורה אך היא סימפטום של כמה מחולייה של עיראק  וקשורה בעיקרה לזעם הסונים בשל דחיקתם ממוקדי הכוח ומניעת כספים שלדעתם מגיעים להם. מתח זה קשור גם לזליגת מלחמת האזרחים בסוריה לשכנותיה והזעם המקומי בשל הסיוע אותו מעניקה הממשלה בבגדאד למשטר אסד – מה שמשחק לידי האסלאמיסטים. 

  ב-17 בדצמבר 2013 פורסם ב-ניו יורק טיימס מאמר יוצא דופן בחריפותו שכתב שגריר סעודיה בבריטניה, מוחמד בן-נוואף בן עבד אל-עזיז. המאמר עוסק במדיניות ממשל אובמה כלפי איראן וסוריה. עד כה התפרסמו בעיקר דיווחים וקטעי פרשנות, המצביעים על חוסר הנחת בסעודיה ממדיניות ממשל אובמה במזרח התיכון. אולם עתה, הממשל הסעודי כבר אינו נזהר ממתן ביטוי פומבי ורשמי למחלוקת שלו עם ארצות הברית בסוגיות הניצבות על סדר היום. 

  ב 9 באוקטובר 2013 הודיע הבית הלבן על השהייה חלקית של הסיוע הצבאי למצרים. בהודעה נאמר, כי חידוש הסיוע מותנה ב"התקדמות אמינה לעבר כינון ממשלה אזרחית אשר תיבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות והוגנות". במאמר זה יוצגו ויאופיינו הלכי הרוח בדעת הקהל המצרית, כפי שהם משתקפים בשיח החברתי הנרחב, המתנהל ברשתות החברתיות במצרים, בעקבות ההודעה האמריקאית, וייעשה ניסיון לענות על השאלה: האם התפתחות זו ביחסי ארצות הברית ומצרים מהווה, כדברי הבית הלבן, "כיול היחסים" או שמא מדובר בשינוי אסטרטגי עמוק יותר וכן על השאלה: האם בתקופה בה...

ניתן להבין מהתנהלות מדינות ה-P5+1, גם אם לא זו הייתה כוונתן, שצריך לראות באיראן מדינה ההולכת ומשתלבת ב"משפחת העמים" וכן לראותה כגורם התורם לפתרון המשבר יותר מאשר כגורם האחראי לקיומו. בפועל, משמעותו האסטרטגית של דימוי זה, היא שאיראן הולכת ומתרחקת ממעמד של מדינה קיצונית ומבודדת, שראוי ולגיטימי לפעול נגדה, בנסיבות מסוימות, באמצעים צבאיים. מאז שנחתם ההסכם עם איראן הלכו והתרבו ההתבטאויות של ראשי מדינות ה-P5+1 ובראשם הנשיא אובמה, כנגד העלאת האופציה הצבאית מול איראן כאופציה ריאלית.

בין יתר הממצאים המרכזיים של הסקר:מספרם של אלה שמאמינים כי אפשר להגיע להסכם עם הפלסטינים עולה באופן דרמתי, לנוכח האפשרות שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.התמיכה ביוזמת השלום הערבית, למרות שגברה בשנים האחרונות, נותרה מוגבלת. באשר לחמאס, מיעוט מהישראלים מאמין שהארגון ילך בעקבות אש"ף ויכיר בישראל.מיעוט מהישראלים מאמין שהשינויים המרכזיים במזרח התיכון שהביא עמו "האביב הערבי" יערערו את הסכמי השלום שישראל חתמה עם מצרים ועם ירדן.בתחום הערכים הפוליטיים הבסיסיים, התמיכה ברוב יהודי במדינת ישראל גברה בצורה...

  מהתגובות של בכירים בישראל ניתן היה לחשוב שהאיראנים קיבלו בז'נבה אישור מהמעצמות לפתח נשק גרעיני, ושהסכם זה מביא את איראן למצב של 'מדינת סף גרעינית'. ההסכם שהושג הוא רק הסכם ראשוני וחלקי התקף לשישה חודשים, שבמהלכם ינסו המעצמות ואיראן להגיע להסכם סופי וכולל. עם זאת, להסכמי ביניים יש נטייה להתקבע כהסכם קבוע, במיוחד אם נכשלים המאמצים להגיע להסכם סופי. ישראל הייתה מעדיפה הסכם סופי כבר עכשיו – הסכם שבו יכולת ה"פריצה" האיראנית לנשק גרעיני נמדדת בשנים ולא בחודשים. על ישראל לפעול כדי להגביר את הסיכויים לכך שהסכם כזה יושג בתום...

  " ההסכם החתום בין סבא"א לאיראן הוא במובן מסוים ניצחון ריק מתוכן עבור סבא"א (והקהילה הבינלאומית). למרות שאיראן הסכימה לכמה ביקורות שאינן נכללות בהסכמים הקיימים, ביקורות אלה אינן הדבר החשוב להערכת התפתחות תכנית הגרעין האיראנית, שתימשך ללא קשר לממצאי הפקחים. עולה שאלה בסיסית יותר: מה הציפיות שלנו ממערכת הפיקוח של סבא"א. בשל חופש הפעולה המוגבל ביותר של הסוכנות באיראן, היא יכולה לעשות מעט מאוד כדי להרתיע את איראן מהשגת נשק, כפי שגם ניתן היה לראות מדיווחיה, ובוודאי שהיא אינה יכולה להבטיח זאת, אלא לכל היותר לדווח...

המחלוקת בין ישראל לארצות הברית בסוגיית המענה לאתגר הגרעין האיראני עברה השבוע מהחדרים הסגורים לכותרות העיתונים ולהתנגשות גלויה בערוצי הטלוויזיה. לארצות הברית ולישראל יעד אסטרטגי משותף – מניעת התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. עם זאת יש ביניהן פער עצום בשאלה כיצד להגיע ליעד של עצירת התגרענותה הצבאית של איראן, מה האסטרטגיה הנכונה ברגע זה, ולאן מוביל ההסכם הראשוני שיעמוד בלב הסבב הבא של השיחות ב-20 בנובמבר 2013.

  ערב סבב השיחות השני בז'נבה בין איראן לבין מדינות ה-P5+1 (ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה), המערב משדר אופטימיות באשר לסיכויים לפיתרון דיפלומטי לתכנית הגרעין האיראנית. כל מי ששואף לפתור את המשבר בדרכי שלום מקווה שהאופטימיות מוצדקת, אולם אסור שאופטימיות תהפוך לשאננות. הנשיא אובמה הצהיר לאחרונה שארצות הברית מגיעה לשיחות עם איראן ב"מבט מפוכח". כחלק מגישה זו, על המערב לבחון את ההשפעה האמיתית של הסנקציות ואת מאזן השיקולים ולוח הזמנים האיראני. בחינה קפדנית של גורמים אלו מצביעה על האפשרות שאיראן מנהלת אסטרטגיה...

סירובה של סעודיה להצטרף כחברה זמנית במועצת הביטחון של האו"ם הוא האחרון בשורה של חילופי מהלומות דיפלומטיות, לרוב מאחורי הקלעים, בינה לבין ארצות הברית. אלה נועדו לאותת לארצות הברית על חוסר שביעות רצונה של הממלכה ממדיניותה המזרח תיכונית. הברית הלא כתובה אשר מחברת בין שתי מדינות אלו, דמוקרטיה ליבראלית ומונרכיה אבסולוטית, התבססה על העיקרון לפיו ארצות הברית זוכה בגישה לכלכלת המפרץ ובתמורה, היא מספקת לממלכה "מטריית הגנה" מפני איומים חיצוניים. אולם, אירועי ה"אביב הערבי" מעמידים, שוב, למבחן את היחסים בין השתיים.