מקבץ של אירועים מהשבוע האחרון (השיחות בווינה בעניין ההסכם עם איראן, דוח סבא"א, וביקור וונדדי שרמן בישראל) מחייב את מקבלי ההחלטות בישראל לשוב ולבחון את שתי הסוגיות המרכזיות בנוגע למדיניות מול תכנית הגרעין האיראנית: 1. האם משטר הסנקציות הבינלאומיות עדיין יעיל במידה שבה ההנהגה האיראנית רואה בתכנית הגרעין שלה איום על הישרדותה? 2. האם בהיעדר נכונות איראנית לפשרות משמעותיות על רכיבים מרכזיים בתכנית הגרעין שלה, ארצות הברית תהיה מוכנה להגביר את הלחץ על טהראן? בחינת שאלות אלו לאור ההתפתחויות האחרונות מצביעות על תשובות בעייתיות ועל הצורך...
ב-20 בינואר 2014, חודשיים לאחר ההכרזה על ההסכם בין המעצמות לאיראן (סוף נובמבר 2013), ביקרו פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בנתנז ובפורדו, כדי לוודא שאיראן החלה ביישום ההסכם עם ה- P5+1 וכי היא אכן עוצרת את העשרת האורניום ל-20% במתקנים אלה. שני החודשים האחרונים הוקדשו לדיונים מסכמים על התנאים שלכאורה כבר הוחלט לגביהם בסוף נובמבר בז'נבה, אלא שהגרסאות שפורסמו בשעתן להסכם מצד וושינגטון וטהראן, חשפו מיד ששתי המדינות אינן מתואמות ביניהן, מה שלא מבשר טובות באשר להמשך התהליך.
המאמר דן במשמעויותיהם המדיניות והאסטרטגיות של האתגרים הצפויים לישראל. הניתוח מדגיש את הצורך בהכרעות לגבי ההתמודדות עם תכנית הגרעין האיראנית, הסוגיה הפלסטינית ומערכת היחסים עם מדינות ערב, וכל זאת בהתחשב בזיקה ההדדית בין הסוגיות השונות והמדיניות שתינקט לגביהן. בשנת 2013 התקרבה ישראל למיצוי האופציה של דחיית החלטות, ואולם מחיר ההימנעות מהחלטה נעשה גבוה מהסיכון שבקבלתן – מה גם שהתנאים האזוריים, שהיטיבו מבחינת ישראל את מאזן הכוחות בינה לבין שכנותיה, מאפשרים לה ליטול סיכונים שאל היה לה לקחת בעבר ולנצל הזדמנויות. בראש ובראשונה, מדיניות...
מאמר זה מציג ומנתח את האתגרים שזימן האזור למדיניות החוץ הרוסית ולמעמדה הבינלאומי. רוסיה, המגלה עניין מחודש במזרח התיכון, נדרשה לנסח מדיניות נוכח השינויים שחלו במדינות שונות באזור, על מנת לשמר מאחזים קיימים ולטפח קשרים חדשים. מעורבותה ניכרה בעיקר בהקשר של מלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה: תמיכתה הנחרצת של מוסקווה במשטר אסד ופעילותה, בתיאום עם הממשל האמריקאי, לגיבוש הסכם לפירוק משטר אסד מנשק כימי. חתימת הסכם הביניים בין טהראן לבין מעצמות המערב בעניין תוכנית הגרעין נתפסה במוסקווה כדחייה איראנית את מאמצי ההתקרבות מצד רוסיה, ובתגובה הגבירה...
2013 הייתה השנה האלימה ביותר בעיראק מאז 2008 – תזכורת, כי המלחמה על עיראק רחוקה מלהסתיים. ההתפרצות האלימה האחרונה במחוז אנבאר קשורה לפינוי מאהל מחאה סוני ולמעצר של חבר פרלמנט סוני על ידי כוחות הביטחון, אשר במהלכו נהרגו אחיו וחמישה משומרי ראשו. ההתפרצות במחוז אנבאר חמורה אך היא סימפטום של כמה מחולייה של עיראק וקשורה בעיקרה לזעם הסונים בשל דחיקתם ממוקדי הכוח ומניעת כספים שלדעתם מגיעים להם. מתח זה קשור גם לזליגת מלחמת האזרחים בסוריה לשכנותיה והזעם המקומי בשל הסיוע אותו מעניקה הממשלה בבגדאד למשטר אסד – מה שמשחק לידי האסלאמיסטים.
טורקיה עוברת בימים אלו טלטלה פוליטית, הנובעת מחשיפת פרשות שחיתות בהיקפים חסרי תקדים בהיסטוריה של המדינה. עד כה תגובתו של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, באה לביטוי במתקפת נגד ובשורה של התבטאויות הוא ייחס את חשיפת הפרשות לרשת של גורמים פנימיים ובינלאומיים, המעוניינים בהפלת שלטון מפלגתו. הוא אף התבטא כנגד פרובוקציות של שגרירי מדינות זרות בטורקיה, ואיים לגרשם. עם זאת, המתרחש במדיניות החוץ הטורקית, לפחות ביחס לחלק מהמדינות השכנות, שונה למדי מרטוריקה זו. למעשה, בשבועות האחרונים אנו עדים לסימנים, המראים על התנעה מחדש של מדיניות...
ניתן להבין מהתנהלות מדינות ה-P5+1, גם אם לא זו הייתה כוונתן, שצריך לראות באיראן מדינה ההולכת ומשתלבת ב"משפחת העמים" וכן לראותה כגורם התורם לפתרון המשבר יותר מאשר כגורם האחראי לקיומו. בפועל, משמעותו האסטרטגית של דימוי זה, היא שאיראן הולכת ומתרחקת ממעמד של מדינה קיצונית ומבודדת, שראוי ולגיטימי לפעול נגדה, בנסיבות מסוימות, באמצעים צבאיים. מאז שנחתם ההסכם עם איראן הלכו והתרבו ההתבטאויות של ראשי מדינות ה-P5+1 ובראשם הנשיא אובמה, כנגד העלאת האופציה הצבאית מול איראן כאופציה ריאלית.
הסכם הביניים בין מדינות ה-P5+1 לבין איראן נועד רק ל"הרוויח מעט זמן" בדרך להסכם הסופי, שאמור להיות הסכם כולל ומקיף, אשר יבטיח שאיראן תיסוג משאיפותיה להשגת יכולת גרעינית צבאית. בעת הזאת, שצפויה להיות קשה ומאתגרת לקהילה הבינלאומית, נשאלת השאלה, אילו לקחים ניתן להפיק מהעימות עם מדינות אחרות שהיו נחושות להתחמש בנשק בלתי קונבנציונאלי, ומהו המודל הנכון ביותר להבנת הסוגיה?
בין יתר הממצאים המרכזיים של הסקר:מספרם של אלה שמאמינים כי אפשר להגיע להסכם עם הפלסטינים עולה באופן דרמתי, לנוכח האפשרות שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.התמיכה ביוזמת השלום הערבית, למרות שגברה בשנים האחרונות, נותרה מוגבלת. באשר לחמאס, מיעוט מהישראלים מאמין שהארגון ילך בעקבות אש"ף ויכיר בישראל.מיעוט מהישראלים מאמין שהשינויים המרכזיים במזרח התיכון שהביא עמו "האביב הערבי" יערערו את הסכמי השלום שישראל חתמה עם מצרים ועם ירדן.בתחום הערכים הפוליטיים הבסיסיים, התמיכה ברוב יהודי במדינת ישראל גברה בצורה...
מהתגובות של בכירים בישראל ניתן היה לחשוב שהאיראנים קיבלו בז'נבה אישור מהמעצמות לפתח נשק גרעיני, ושהסכם זה מביא את איראן למצב של 'מדינת סף גרעינית'. ההסכם שהושג הוא רק הסכם ראשוני וחלקי התקף לשישה חודשים, שבמהלכם ינסו המעצמות ואיראן להגיע להסכם סופי וכולל. עם זאת, להסכמי ביניים יש נטייה להתקבע כהסכם קבוע, במיוחד אם נכשלים המאמצים להגיע להסכם סופי. ישראל הייתה מעדיפה הסכם סופי כבר עכשיו – הסכם שבו יכולת ה"פריצה" האיראנית לנשק גרעיני נמדדת בשנים ולא בחודשים. על ישראל לפעול כדי להגביר את הסיכויים לכך שהסכם כזה יושג בתום...
" ההסכם החתום בין סבא"א לאיראן הוא במובן מסוים ניצחון ריק מתוכן עבור סבא"א (והקהילה הבינלאומית). למרות שאיראן הסכימה לכמה ביקורות שאינן נכללות בהסכמים הקיימים, ביקורות אלה אינן הדבר החשוב להערכת התפתחות תכנית הגרעין האיראנית, שתימשך ללא קשר לממצאי הפקחים. עולה שאלה בסיסית יותר: מה הציפיות שלנו ממערכת הפיקוח של סבא"א. בשל חופש הפעולה המוגבל ביותר של הסוכנות באיראן, היא יכולה לעשות מעט מאוד כדי להרתיע את איראן מהשגת נשק, כפי שגם ניתן היה לראות מדיווחיה, ובוודאי שהיא אינה יכולה להבטיח זאת, אלא לכל היותר לדווח...
