במהלך יולי 2010 נשמעו כמה קולות בארצות-הברית הקוראים לשקול מחדש את האופציה הצבאית נגד איראן. חלק מהדוברים לא הזדהו בשמם, ויתכן שהם באים מתוך המערכת הביטחונית או הפוליטית. ואולם כמה מהם, בעלי תפקידים בכירים בעבר, הזדהו בשמם. הבולט ביניהם הוא ראש ה-CIA לשעבר, גנרל מייקל היידן, שאמר במפורש, בראיון ל-CNN, שהתקפה על מתקני הגרעין באיראן אינה האופציה הגרועה ביותר עבור ארצות-הברית. לדבריו, כששימש ראש ה-CIA (עד פברואר 2009), המהלך הצבאי נמצא בתחתית הרשימה, אך עתה הוא נראה צפוי יותר, משום שכל האמצעים שארצות-הברית נקטה אינם מספיקים כדי לעצור את...
לכאורה תקרית האש של ה-3 באוגוסט 2010 בין צבא לבנון לצה"ל שבה היו נפגעים לשני הצדדים ממחישה את שבירותה של הפסקת האש המתקיימת בגבול לבנון מאז הסתיימה מלחמת לבנון השנייה ב- 2006, ומגדילה את ההסתברות של תרחיש שבו חישוב מוטעה של אחד הצדדים תביא לעימות צבאי נרחב בין לבנון וישראל. בתקשורת ובזירה הפוליטית הישראלית היו גם כאלה שמיהרו להצביע על חוט מקשר שכביכול קיים בין התקרית הזאת לבין ירי הרקטות מרצועת עזה לאשקלון ומסיני לאילת ועקבה, והסיקו מכך שיש יד מכוונת לכל האירועים האלו – איראן.
הגם שזמן קצר חלף מאז התחוללה 'תקרית המשט', ואין עדיין פרספקטיבה הולמת לבחון את השלכותיה המלאות, ניתן כבר לקבוע, כי הכשל המבצעי שהיה כרוך בהשתלטות על הספינה 'מרמרה' והביקורת הבינלאומית על פעולת ישראל פגעו במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל, בדימוי שלה כמדינת חוק ובמרקם יחסיה האסטרטגיים עם תורכיה ועם מדינות אחרות. בכך ניתן ביטוי חוזר ונשנה למציאות המלווה את מדינת ישראל לאורך שנים: ההכרה שבמציאות בה היא נתונה, לכשל מבצעי, ולו גם במישור הטקטי הצר, יש לעתים השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. יש להניח שהנחה זו מוכרת היטב לדרג מקבלי החלטות במדינת...
פרק זמן הנע בין שתים-עשרה לארבע-עשרה שעות עבר עד לפרסום התמונות בהן נראים חיילים ישראלים מוכים וחבולים בהתקפה מתואמת ומתוכננת על סיפון ספינת ה"מאווי מרמרה". לו היו קטעי הצילום הללו מתפרסמים מוקדם יותר, יתכן שהיו משנים דרסטית את האופן שבו העולם הבין ופירש את מה שהתרחש על סיפון הספינה. התמונה הייתה אולי יכולה להיות שונה לחלוטין לו התקשורת הייתה מקבלת מידע מראש לגבי זהות הנוסעים, והייתה יודעת את האמת על האופי ועל הזהות של הארגונים שעמדו מאחורי המשט, ואת האמת לגבי זהות אותם "פעילי שלום" – מודיעין שסביר להניח כי היה...
בדברים להלן אדון בנושא המענה ברמה האסטרטגית, ומידה מסוימת גם האופרטיבית, אך לא ברמה הטכנית והטקטית. גם ברמה הטקטית נשאלת תמיד השאלה, היכן נדרשת תשומת הלב המרכזית. בעניין הזה בחרתי לפתוח בהמשגה של פרופ' רונאלד חפץ, המבחינה בין שלושה סוגים של בעיות: בעיה טכנית, בעיה חצי טכנית ובעיה הסתגלותית.
אציג להלן את דעתי בנוגע לתשובות שצריכה לספק מדינת ישראל, ולא דווקא צה"ל בחמישה סוגים של בעיות שהוצגו במאמרים לעיל: (א) בעיית לבנון; (ב) האיום תלול המסלול, שהוא כללי יותר, ואמנם נוגע ללבנון אבל כפי הוא קיים גם מעזה, מסוריה וגם מאיראן, ופוטנציאל הנזק חמור שלו, אולי לא הוצג במלוא חריפותו בדברים הקודמים. (ג) איך נכון לנהל מלחמה עם סוריה; (ד) ההתמודדות עם איום הגרעין האיראני;(ה) איך נערכים להסדרי שלום, והיכן הקווים האדומים בהגעה להסדרים אלה, הן עם הפלסטינים והן עם הסורים.
במדינת לאום דמוקרטית השאלה העיקרית בהפעלת הכוח הצבאי ובבניינו היא, האם צפויה לה מלחמה, האם יש בכוחה להרתיע ממלחמה, ואם תתרחש מלחמה האם תוכל לעמוד בה ולנצח. בניין הכוח הוא נגזרת של המענה המבצעי לאיום. הבעיה הניצבת כיום לפני מדינות וצבאות היא, שאין מתכון גנרי להפעלת כוח ולבניינו המתאים לאיום המשלב טרור בהיקפים גדולים וגלובליים עם יכולת קונבנציונלית, וזה בחסות של איום גרעיני.
על רקע הדיבורים על התחממות בצפון ואפשרות להידרדרות למלחמה, עולה וצפה שאלת השתנות האיומים על מדינת ישראל. ממציאות ארוכת שנים שבה תרחיש הייחוס של מדינת ישראל היה מתקפת פתע לכיבוש שטח מוגבל או רחב היקף, לדפוס של ירי טילים ורקטות לעבר ריכוזי אוכלוסיה בישראל, יחד עם הפעלת טרור ושיטות של גרילה.אם כך, מה השתנה? השינוי, להבנתי, מתבטא בגיבוש רעיון אסטרטגי ולפיו העורף הצבאי והאזרחי בישראל הוא נקודת תורפה המקזזת את העליונות הצבאית של ישראל.
במאמר זה אתמקד בהצגת האיומים על מדינת ישראל, וכמעט שלא אדון בפתרונות. האיומים שמדינת ישראל צריכה להתמודד איתם קיבלו דגשים שונים בשישים השנים האחרונות, אבל העיקרון הבסיסי, המשמש תשתית להבנת כל האיומים, לא השתנה, והוא: העולם שסביבנו, העולם הערבי, העולם המוסלמי ברובו – לא רובו המספרי-סטטיסטי בהכרח, אלא רוב אלה הקובעים את תפיסת העולם שלו – אינו מסכים עם קיומה של מדינה יהודית עצמאית וריבונית בלב המזרח התיכון, ויעשה ככל יכולתו להשמדתה
מטרתו של יום העיון לנסות ולהבין את השתנותו של האיום על מדינת ישראל בשנים האחרונות ולבחון את רכיבי המענה המיטבי לאיום הזה. מלחמת לבנון השנייה חשפה מציאות מורכבת. ישראל שהייתה מורגלת בהתמודדות עם צבאות, מצאה את עצמה מתמודדת עם ארגונים המפעילים שיטות של טרור, ובהיקף רחב, והכלי העיקרי המשמש אותם הוא ירי תלול מסלול בעוצמה, בדיוק, ובכמות הולכים ומתגברים. השתנותו של האיום מציבה לפני ישראל כמה אתגרים: • השימוש שעושה האויב באזרחים כדי להגן על יכולתו להמשיך ולשגר אש תלולת מסלול לעבר ישראל. • ניסיונו של האויב להיטמע בתוך האוכלוסייה האזרחית,...
מתחילת שנת 2010 התבשר הציבור בישראל – ואויבי המדינה מבחוץ – בדבר שתי התפתחויות חשובות בכול הקשור לעיבוי חגורת ההגנה על החזית האזרחית: כך התפרסם בתקשורת, אך לא באורח רשמי, כי הקבינט המדיני–ביטחוני החליט לאחרונה לחלק ערכות מגן לכלל הציבור, החל מפברואר 2010, במהלך תקופה של שלוש שנים, ובעלות של מיליארד שקל. מיד לאחר מכן נודע כי מערכת ההגנה האקטיבית הטקטית "כיפת ברזל", ליירוט פצצות מרגמה ורקטות קצרות טווח (4-70 ק"מ), המפותחת על ידי רפא"ל, הצליחה ליירט מטח משולב של טילים המדמים רקטות קסאם וגראד. עוד דווח כי כתוצאה...
המאמרים בקובץ זה מציגים תמונה רחבה ומקיפה אשר למצבה האסטרטגי של ישראל וכן את הדילמות שניצבות בפניה בעת הזו. שבעה עשר המאמרים שבספר עוסקים בהתפתחויות שנרשמו בשנה החולפת בישראל, במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובעיקר אלה בעלות השלכות ישירות ומובהקות על ישראל.
