מרחב הים הוא העומק האסטרטגי היחיד שיש למדינת ישראל על פני השטח ומתחתיו (מלבד החלל שממעל). המהלכים הצבאיים והשימושים הטכנולוגיים במלחמת המפרץ הראשונה (1991), כמו גם השינויים המדיניים והאסטרטגיים שבאו בעקבותיה ומתחוללים עתה בזירתנו, חזרו והבליטו את השפעתו המכרעת של התווך הימי באופן שונה מזה שהיה מוכר בעבר, הן בהתמודדות עם האיום מצד הים והן בפוטנציאל התרומה לשדה הקרב המערכתי – הימי והיבשתי כאחד. לקח זה חִייב את עדכונה של התוכנית הרב-שנתית של צה"ל באשר לסדר הקדימויות והפרופורציות בהקצאת המשאבים הביטחוניים לחיל הים.
העימות המתוקשר בין שר הביטחון והרמטכ"ל וכן הדרמה סביב קביעת מחליפו של הרמטכ"ל הסיטו את תשומת הלב משאלה חשובה לא פחות והיא מצבו של צה"ל כיום בהשוואה למצבו לפני ארבע שנים. חמישה נושאים עיקריים ראויים לציון בהקשר זה. ראשית, ארבע השנים האחרונות היו מהשקטות שידענו. גם גבול הצפון, גם יהודה ושומרון ובעצם כל גבולות המדינה – אפילו אזור עזה מאז "עופרת יצוקה" – היו גזרות רגועות עם מיעוט אירועים. נכון שישנם גם הסברים "חיצוניים" לשקט הזה אך אין ספק, כי גם איכות הפעילות של צה"ל והמשמעת המבצעית תרמו לכך.
בסקירה נבחנת התעצמותם הצבאית המתמדת של מדינות ושל שחקנים לא-מדינתיים כאחד בהתאם למשאבים העומדים לרשותם, נגישותם לספקי נשק בינלאומיים ויכולת הייצור העצמי שלהם. מן הניתוח עולה הערכה, שחוץ מצבאות לוב ותימן, שנחלקו בין נאמנים למורדים, לא חלו שינויים מהותיים בעוצמתם וביכולותיהם של צבאותיהן של מדינות האזור בעקבות זעזועים פוליטיים שהתחוללו בהן. כן כולל הנספח טבלאות, שהוכנו על ידי יפתח שפיר ותמיר מגל, ובהן פירוט של הצבאות וכוחות הביטחון במזרח התיכון.
המחבר בוחן באיזו מידה שיפרו פעולות שננקטו בתקופה האחרונה ברמה הממלכתית, הצבאית והמקומית בישראל, את מוכנות העורף לשעת חירום. המסקנה העולה היא, שגם לאור ניסיונות להפיק לקחים מהכישלון של הכנת העורף לעימותים ביטחוניים ולאסונות המוניים, נמשך הערפול בשאלת האחריות הכוללת לניהול העורף בעת משבר.
גיורא איילנד סוקר את הקשיים בהכנת התוכנית, האמורה לתת את המענה לאיומים הצבאיים, ובראשם הצורך להכין תוכנית לחמש שנים, הגמישות התקציבית המוגבלת והצורך להגיע לתוצאה אחת המסכמת אילוצים ודרישות מגוונים, ולעתים סותרים. הדיון מסוכם בהערכה, כי התהליך שנוקט צה"ל בגיבוש התוכנית נעשה ביסודיות וברצינות, הוא ענייני, חף כמעט משיקולים זרים ומתבצע בשקיפות מרבית.
המחבר מתמקד באתגרים הכלכליים לטווח ארוך העומדים לפני ישראל, ועשויות להיות להם השלכות על יכולתה לממן צריכה ביטחונית גבוהה, על היציבות החברתית-הפנימית בה ועל מעמדה בעולם. הניתוח מצביע על הסיכונים הגלומים בשחיקת ההון האנושי (בשל חולשת מערכת החינוך), בחוסר היציבות של הכלכלה העולמית ובמצב הביטחוני. בה בעת מצוינות הזדמנויות שיאפשרו המשך צמיחה לטווח הארוך. בהקשר זה אפשר לראות בהוצאות הביטחון השקעה, שתכליתה להוריד את רמת הסיכונים הביטחוניים ולצמצם את עוצמת הנזק שייגרם אם הם יתממשו.
השריפה הגדולה בכרמל (2- 5 דצמבר 2010) האירה באור גדול ולא מעודד את מצבם של שירותי החירום במדינת ישראל ואת מידת המוכנות של החזית האזרחית למצבי משבר קיצוניים. אמנם מה שעומד עתה במוקד הביקורת הציבורית הוא מצבם העגום של שירותי הכבאות (ראה דוח מבקר המדינה בנדון), אולם נכון יהיה להרחיב את היריעה ולהשתמש באסון השריפה ובלקחיה כהזדמנות חשובה להפיק לקחים ולעצב אסטרטגיה כוללת שתאפשר התמודדות מחדש וביתר שאת עם האתגרים והאיומים על החזית האזרחית.
אף שעברו כבר קרוב לעשר שנים מפרוץ אירועי הלחימה עם הפלסטינים, לא נחקרו לעומק מאפייני הלחימה של צה"ל וכוחות הביטחון מול הטרור בכלל ומול טרור המתאבדים בפרט, שהיה הקטלני מכל צורות הטרור. מטרתי במאמר זה היא לנסות להבין מה היו מרכיבי הפעולה העיקריים שהובילו להישג האמור. המאמר מתמקד בלחימה בטרור באזור יהודה ושומרון.
העיסוק במצבי סיום צבאיים ומדיניים מבטא תזה שלפיה קיים פתרון כמעט מדעי המאפשר "להנדס" מצב סיום צבאי אשר יניב בקשר של סיבה–תוצאה מצב סיום מדיני. יתרה מזו, מהמונח "מצב" משתמעת מציאות חדשה, יציבה וסטטית. המונח "סיום" מעיד שהמציאות המושגת, היא בבחינת סוף לעימות הצבאי והמדיני ומאפשרת "אסטרטגיית יציאה" ממנו. האומנם אלה פני הדברים? מטרת המאמר לבחון אם במקרה הישראלי התפיסות והמונחים האמורים שימושיים או שמא בכמה מהמקרים לפחות יש צורך בתפיסות צנועות יותר. שאלה מרכזית נוספת שתיבחן היא כיצד אפשר לסנכרן טוב...
התווך הימי נהנה מיתרונות רבים — נוכחות קבועה בזירה, קושי לאיתור הכלים הצבאיים המצויים בו, אפשרויות פעולה גם במזג אוויר בעייתי, יכולת התחמקות, היעדר טיווח על ידי האויב (מצב שרבית בסיסי חיל האוויר והיבשה מצויים בו כעת), והיקף חימוש רב על גבי פלטפורמה אחת. על צה"ל, באמצעות זרוע הים, לבנות את עצמו לניצול יתרון זה.
במאמר זה נבחנים ארבעת ממדי משבר התודעה, מקורותיהם, אופיים ההכרתי ומשקלם היחסי. מיותר לציין, כי כמו האדם טווים גם ארגונים ובהם הצבא קורי משמעויות סביב קיומם ומשברי תודעה פוגמים בביצועיהם ובכישוריהם לפעול. ניהול נכון של משמעויות תפעוליות הבוחן אחת לאחת שורה ארוכה של סבירויות, היפוכן והלימותן הוא אפוא כלי לביצוע מוצלח יותר של משימות לכל ארגון ולבטח לצבא המתמודד לא אחת עם משימות קריטיות תוך סיכון חיים
