מאמר זה דן בלקחיהם של הכישלון לקדם הסדר ישראלי-פלסטיני מוסכם ושל העימות הצבאי שהתחולל בקיץ 2014 בין ישראל לחמאס, ובקשר ביניהם. שתי התפתחויות אלה ביטאו יחדיו את הבעייתיות הכרוכה במבוי הסתום בזירה הפלסטינית, על היבטיו המדיניים והביטחוניים, ובתפיסה של העדפת ניהול הסכסוך על יישובו. מבחינת ישראל, עליה לבחור בין שתי חלופות. האחת היא דבקות בסטטוס קוו על יסוד הנחה כי במציאות הנוכחית במזרח התיכון, שרבים בה רכיבי אי-הוודאות, טמונים סיכונים רבים בכל תזוזה ויוזמה מדינית. השנייה היא ניסיון למצות הזדמנויות להיחלץ מהקיפאון ולהתקדם לקראת מציאות...
המציאות המורכבת במזרח התיכון מחייבת את ישראל לגבש מדיניות משוכללת ומדורגת, המשלבת הידברות אזורית רב-צדדית עם משא ומתן בילטראלי ואף צעדים עצמאיים לעיצוב גבולות המדינה. כל זאת, תוך הבטחת ביטחון תושביה. יוזמה כזאת נשענת על ערוצי פעולה מקבילים, חלופיים ומשלימים. ניתן להתקדם בכל אחד מהערוצים בצעדי ביניים ובתקופות מעבר, שיקדמו הסדר חלקי ומציאות של שתי מדינות לאום. התקדמות בפועל בכל אחד מהערוצים תכתיב את המאמץ העיקרי ביניהם בכל רגע נתון. ראוי שהממשלה הנכנסת תכריז על כוונתה להגיע להסדרים מדיניים ולקדם נורמליזציה עם מדינות שכנות, ותחל בתהליך...
הרתעה כלפי שחקנים לא-מדינתיים ובעיקר ארגוני טרור סלפיים, אינה דומה להרתעה המכוונת כלפי מדינות ואף כלפי שחקנים סמי-מדינתיים. היכולת להרתיע ארגונים שאינם מדינות אפשרית אך ורק אם המדינה המרתיעה מפגינה נכונות להשתמש במרב יכולותיה על מנת לפגוע בנכסי הליבה שלהם, ובעיקר במנהיגיהם, במפקדיהם ובנכסים האסטרטגיים שברשותם.
ב-16 בינואר 2015 הודיעה תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי, הגב' פאטו בנסודה, על החלטתה לפתוח בבדיקה מקדמית של המצב ב- "פלסטין". אין לזלזל במשמעות החלטתה של התובעת לפתוח בבדיקה זו. אין מדובר בהפתעה. מרגע שאומצה העמדה שלפיה "פלסטין" היא מדינה לצורך הצטרפות לחוקת בית הדין, אזי לאור בקשתה לבצע חקירה לגבי האירועים במהלך הלחימה בקיץ 2014, היה ברור למדי, כי תיפתח בדיקה כזו. ישראל צריכה להגיב בשלווה ולבחון באופן שקול את דרך הפעולה הנכונה על מנת למזער את נזקיה של בדיקה כזו ועל מנת להגביר את הסיכוי למנוע פתיחת חקירה של ממש....
על רקע השינוי הפוליטי בסרי-לנקה לא צפוי נתק ביחסים הכלכליים בינה לבין הרשות הפלסטינית, אך סביר להניח, כי היחסים הדיפלומטיים ביניהן יצטננו במידת מה, דבר שיבוא לידי ביטוי בתמיכה סרי-לנקית נלהבת פחות בעניין הפלסטיני במסגרות בינלאומיות, ובפרט במוסדות האו"ם. מבחינת ישראל, חילופי השלטון בסרי-לנקה עשויים לאותת על פוטנציאל לשיפור מסוים ביחסים בין המדינות. אמנם, שוליותה היחסית של סרי-לנקה בזירה הבינלאומית משמעותה היא, שגם שיפור ביחסים בין ישראל לבינה לא יוסיף נדבך חשוב למעמדה הבינלאומי של ישראל.
ההצבעה שהתקיימה במועצת הביטחון ב-30 בדצמבר 2014 מהווה ללא ספק ניצחון דיפלומטי ישראלי, במיוחד על רקע החלטות קודמות של מוסדות האו"ם והחלטות אחרות שאומצו בחודשים האחרונים בכמה מהפרלמנטים במדינות אירופה. אם היו קיימים ספקות באשר לדרך שבה ארצות הברית תנהג לנוכח צעד פלסטיני זה, אלה הוסרו בזכות עמדה נחושה מאוד שהוצגה בשבועות שקדמו להצבעה יחד עם ההבהרה, שהושמעה ללא ספק באוזני החברות הנוספות של מועצת הביטחון, שארצות הברית עמדה להטיל וטו אפילו על נוסח מרוכך של הטיוטה הראשונה. עם זאת, אל לה להצבעה האמריקאית להטעות איש באשר למצב הרוח השורר...
בעוד בירושלים מנסים לצמצם נזקים כתוצאה מהמהלכים האחרונים שהתרחשו בזירה המדינית והמשפטית הבינלאומית נגד מדינת ישראל, דבקים הפלסטינים ותומכיהם באסטרטגיה מתוחכמת: שימוש משולב בכלים משפטיים ודיפלומטיים כמעט בכל מוסד משפטי או מדיני בזירה הבינלאומית. את השבועיים האחרונים ניתן להגדיר כ"בליץ". נראה כי הפלסטינים מצליחים להשיג יעדים מדיניים, ברוב המקרים תוך גרימת דה-לגיטימציה חמורה למדינת ישראל. זה חודשים מחריפה בעקביות מגמת ההתפוררות ההדרגתית של מעטפת ההגנה והלגיטימציה של ישראל בקרב ידידותיה באירופה. על ישראל להיות מודעת ללוחמת...
החלטתו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, לפנות למועצת הביטחון של האו"ם בבקשה להעביר החלטה שתקבע לוח זמנים לנסיגה ישראלית מהשטחים עד סוף 2017 ותכיר במדינה הפלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים, אילצה מדינות במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית להעלות שוב את סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני לראש סדר היום. באופן בלתי נמנע, התפתחות זו העלתה גם לראש סדר היום הציבורי בישראל את סוגיית התהליך המדיני עם הפלסטינים וכן את היחסים בין ישראל לארצות הברית בהקשר זה. כתוצאה מכך, התהליך המדיני אמור להוות מוקד לשיח ער במסגרת מערכת הבחירות בישראל.
המחברים בוחנים שלוש חלופות להתנהלות ישראל בסוגיית שיקום עזה. כול השלוש אינן אופטימליות מבחינת ישראל, שכן הן אינן מבטיחות רגיעה ביטחונית ממושכת. עם זאת, היתרון של שתיים מבין חלופות אלה הוא, שהן כוללות יוזמה מדינית, העשויה לחלץ את ישראל מבידוד בינלאומי ולאפשר את שבירת הקיפאון המדיני. נראה כי החלופה של מאמץ ישראלי לסייע בשיקום רצועת עזה ושיפור תנאי החיים של אוכלוסייתה היא ההולמת ביותר את האינטרס הישראלי, לפחות בשלב זה. התכנות חלופה זו נשענת על הערכת ההנהגה הישראלית בדבר היעדר תוחלת למשא ומתן שיוביל להסדר עם הרשות הפלסטינית בהנהגת עבאס,...
המחבר מציג את השפעת ההתפתחויות הכלכליות במהלך המלחמה ומיד אחריה על תקציב המדינה ותקציב הביטחון: הגדלה של גירעון הממשלה בכאחוז מהתוצר: ההוצאות גדלות, תקבולי המיסים יורדים עם הירידה בפעילות הכלכלית והתוצר עצמו נפגע. המחבר מדגיש כי עוד לפני המבצע הייתה בעיית גירעון שהחמירה עם ההתפתחויות הללו. בהמשך סוקר המחבר את התכניות לשיקום עזה, בוחן את הדרכים להשגתן וממליץ על אופן פעולה שיאפשר את מימוש התכניות.
במהלך המערכה שהתחוללה בזירת עזה בין ישראל לחמאס נחשפה והואצה מגמה של אובדן לגיטימציה של חמאס בשלושה מעגלי התייחסות, שהיו מעגלי תמיכה מסורתיים של הארגון — הציבור ברצועה, הציבור הפלסטיני בכלל והציבור בעולם הערבי. בנוסף, נגד הארגון התגבש ציר ערבי־סוני בראשות נשיא מצרים ובשיתוף פעולה עם ישראל, שמטרתו להחליש את חמאס ככל האפשר. מכל אלה עולה השאלה — האם חמאס נמצא במסלול התרסקות, האם עלינו לחשב את קיצו לאחור?
חמאס נמצא במצב מורכב. מצד אחד, כדי למנף את העלייה קצרת־הטווח בפופולריות שלו להישג בבחירות עתידיות ברשות הפלסטינית, עליו להישאר חלק מממשלת אחדות פלסטינית. שימור ממשלת האחדות הוא גם תנאי לתשלום משכורות לאנשיו ברצועה, וכן להעברת מימון בינלאומי לשיקום הרצועה. מצד שני, על מנת לשמר לכידות פנימית ואת הזרוע הצבאית בתוך הארגון, עליו גם לשמר עצמאות וחופש פעולה ברצועה. למותר לציין כי שני אינטרסים אלה הם מתחרים במידת־מה, ולכן צפוי שהמתח ביניהם ימשיך וייצר חיכוכים פנימיים ומשברים בין הארגון לבין סביבתו החיצונית.
