סגנית ראש ממשלת סין, ליו יאנדונג (Liu Yandong), קיימה סבב ביקורים במזרח התיכון, שכלל את ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית. בישראל נכחה בפתיחתה של ועידת החדשנות ישראל-סין לשנת 2016. ליו ונתניהו הכריזו על אודות פתיחת שיחות להסכם סחר חופשי בין ישראל וסין וליו הצהירה כי "ישראל ידועה בעולם בזכות החדשנות שלה ולכן חשוב לקדם שיתוף פעולה בינה ובין סין, ששמה לה כמטרה פיתוח מבוסס-חדשנות". הסכם סחר חופשי, לאחר שייחתם וייכנס לתוקף, יוכל להכפיל את הסחר בין שתי המדינות, שעמד ב- 2015 על 8 מיליארד דולר. הביקור, כפי שהוא מוצג על ידי סין עצמה,...
ב–5 באפריל פירסם כאן אברהם בורג מאמר שכותרתו "הצבא החצי־מוסרי ביותר בעולם", במטרה ברורה לקבוע, כי צה"ל איננו צבא מוסרי. אני מבקש לחלוק על דבריו ולטעון, כי צה"ל הוא אכן "הצבא המוסרי בעולם". אני מסכים עם הביקורת שמותח בורג על מדיניות הכיבוש של ישראל — מדיניות שאחד מביטוייה הוא הצורך לשלוט בעם זר, תוך עימות אלים בלתי פוסק; עיקר טענתי נגדו נוגעת לבלבול, המובע במאמרו, בין מדיניות הכיבוש של ממשלת ישראל, לדרך תפקוד הצבא וחייליו במילוי המשימות המוטלות עליהם.
אחד הצעדים, שהוצעו על מנת להתמודד עם גל הטרור שפרץ לפני כחצי שנה, הוא ביצוע גירוש או תיחום מגורים של בני משפחות מחבלים, זאת במטרה להרתיע מחבלים פוטנציאלים אחרים. גירוש תושב האזור אל מחוץ לשטח הנתון ל-"תפיסה לוחמתית" של ישראל נתפש כבלתי חוקי מבחינת המשפט הבינלאומי. גם תיחום מקום מגורים בתוך תחומי שטח זה של בני משפחה, שלא נובעת מהם סכנה ישירה, מעורר קשיים משפטיים ניכרים, עקב פגיעה חמורה במי שמעורבותם בפעולת הטרור שולית, אם בכלל קיימת, מתוך מטרה יחידה להרתיע אחרים. בצעד כזה יש כדי לערער את ערכי היסוד של צדק ומשפט, שעל בסיסם...
מאז תחילת 2014 חותרת צרפת למלא את הריק שנוצר ופועלת נמרצות במטרה לחדש את התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. כבר בסוף 2014 החליטה האספה הלאומית הצרפתית (הפרלמנט) להכיר במדינה הפלסטינית. בדיון שקדם להצבעה הבהיר שר החוץ פביוס, כי אם המאמצים למציאת פתרון יכשלו תצטרך צרפת "למלא את חובתה" ולהכיר בפלסטין ללא דיחוי. ביקורו של שר החוץ פביוס ביוני 2015 בישראל וברשות הפלסטינית היה חלק מהמאמץ להשיג קונצנזוס בינלאומי להעברת החלטה במועצת הביטחון אשר תחליף את ההחלטות 242 ו-338 ותכלול את הפרמטרים לפתרון הסכסוך על ידי הקמת מדינה פלסטינית...
שיח הזכויות, המתמקד במסגור מחדש של הסכסוך הלאומי עם ישראל כמאבק להגדרה עצמית של כלל הפלסטינים באשר הם, נועד ללחוץ על ישראל לשנות את מדיניותה ביחס לסוגיה הפלסטינית ולעגן את זכויותיהם של הפלסטינים במסגרת פתרון לאומי. בשנתיים האחרונות החלו גם מכוני מחקר וקבוצות חשיבה פלסטיניות להדגיש את הצורך לגבש אסטרטגיה לאומית חדשה, שתתבסס על שיח זה. הטענה היא, ששיח הזכויות יעניק לפלסטינים יתרונות שאינם נמצאים ברשותם כיום. לאסטרטגיה זו, אם תתגבש, תאומץ ותיושם עלולות להיות השלכות מהותיות על מדינת ישראל ועל הרשות הפלסטינית, כאחת.
את העימות מול ישראל מובילים, בראש ובראשונה, תושבי ירושלים הפלסטינים. ירושלמים יצאו לדקור יהודים במאבק על הר הבית ומאז המתקפות נמשכות, משום שביצוען אינו מסובך. מה יכולה ישראל לעשות? ראשית, יש לשפר את ההפרדה בין ישראלים לפלסטינים, מה שיקטין את החיכוך ואת ההזדמנויות לפיגועים, בעיקר בירושלים ובתחומי הקו הירוק; שנית, יש ליזום מהלכים מול הרשות הפלסטינית, שישנו את האווירה – צה"ל מצביע על צפון השומרון ועל יריחו כמקומות שישראל יכולה לאפשר בהם שליטה פלסטינית מלאה; שלישית, יש לשפר את ההרתעה מול הבודדים באמצעות גירוש משפחות מחבלים, שמביעות...
אם הנשיא אובמה אכן גמר אומר להיכנס לדפי ההיסטוריה כמי שיזם את החלטת מועצת הביטחון בדבר הסדר ישראלי-פלסטיני, ספק אם דבר ישנה את החלטתו זו. אם הנושא עדיין בדיון ונתון לשיקול, יש מקום ליוזמה מדינית מצד ישראל, שבמרכזה תהיה שורת הכרזות וצעדים מעשיים. במקביל, חיוני להימנע מהפיתוי להשתמש במועמדים הרפובליקאים כדי לנגח את הנשיא, או לשלוח את הילארי קלינטון בלא לחמשה ברכיבי היזמה. בין מרכיבי היזמה הישראלית ניתן לכלול: א. נכונות לדון בעתיד על הסכם המבוסס על קווי 1967 ושיקולי ביטחון ודמוגרפיה, וכן על הערכת יכולת הקיום של מדינה פלסטינית. ב. תמיכה...
לנוכח החשש הגובר מכך שהכלכלה הקורסת והתסיסה הגוברת ברצועת עזה יובילו לחידוש העימות בין ישראל לחמאס, הביעו באחרונה בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון תמיכה בתכנית לבנות ברצועה נמל ימי, ובלבד שהפרויקט יישען על הסדרי ביטחון הולמים. עד כה, למעט השרים ישראל כ"ץ ויואב גלנט, ממשלת ישראל לא ביטאה בפומבי עמדה רשמית בקשר לתכנית. נראה כי הדבר נובע משיקולים הנוגעים לאינטרסים של שחקנים אזוריים נוספים, כמו גם לסוגיות ביטחוניות. מאמר זה עוסק בכמה מן השיקולים, שראוי כי ינחו את הדיון בנושא.
התפיסה הרווחת בישראל שלפיה השתתפות הצעירים הפלסטינים בחפירת מנהרות ובפיגועי דקירה, היא תולדה של תהליכי הדתה, המובלים על ידי חמאס, ושל הסתה המנוהלת על ידי הרשות הפלסטינית – מוטעית ומטעה. מאמצי ההתמודדות בזירת הרשתות החברתיות, בלי הידרשות לסוגיות הליבה הבעייתיות, הקשורות בזירה הפלסטינית, ובפרט למצוקותיה ולמקורות תסכולה של השכבה הצעירה בזירה זו, לא יועילו לצמצם את תופעת ילדי המנהרות או את תופעת ילדי הסכינים. נדרשת הכרה בכך שלצד ניסיונות לגבש פתרונות מבצעיים (וחלקיים) לסימפטומים (חפירת המנהרות ההתקפיות וטרור הסכינים) וכן לצד פעילות נגד...
סבבי הלחימה החוזרים נגד חמאס ברצועת עזה מאז 2009 לא השיגו את היעדים האסטרטגיים הנחוצים: השגת הרתעה ארוכת טווח, פגיעה קשה בחמאס והחלשתו והטלת מגבלות חמורות על התעצמותו הצבאית. אין זו הפתעה שחמאס, המכין את עצמו בימים אלו לעימות הבא עם ישראל, משקיע מאמץ מרוכז בחפירת מנהרות. בסל השיקולים הנוכחי אל מול רצועת עזה הפתרון האופטימלי עבור ישראל הוא מציאת פתרון טכנולוגי נגד איום המנהרות ההתקפיות, שיאפשר לדחות את העימות הבלתי-נמנע עם חמאס ולהגיע אליו מעמדה יותר טובה לכשיפרוץ. אולם, אי-הבשלתו של פתרון כזה יוצר דילמה בנקודת הזמן הנוכחית לגבי אופן...
התמונה המדינית, שהולכת ומחריפה בשבועות האחרונים בצד ההידרדרות הביטחונית, אינה מבשרת טובות. הסימנים בשטח רבים, והאחרון שבהם – יוזמתה המדינית של צרפת. ישראל אינה יכולה להמשיך לנהל קרבות מאסף, ולחשוב שהיא "מנהלת את הסיכסוך", בלי שתהיה שום תקווה להגיע להסדר.
מטרתו של מאמר זה, היא ללכד את התובנות מהכנס השנתי שקיים המכון בינואר 2016 לתמונה שלמה ולשרטט על בסיסן קווי מדיניות לממשלת ישראל, שיסייעו להתמודדות מיטבית עם האתגרים שהודגשו ונדונו במהלך הכנס. ניתן להגדיר את היעדרה של הגדרה מוסכמת לבעיה האסטרטגית שבפני ישראל, לצד תיעדוף שונה של האיומים והיעדר הצבעה על הזדמנויות, כ'מבוכה אסטרטגית'. במילים חריפות יותר: הכאוס בסביבתה האסטרטגית של מדינת ישראל גורם לכאוס מחשבתי ולבחירה בתפיסת הסטטוס-קוו כאופציה העדיפה. אופציות חלופיות דורשות יוזמה ופרו-אקטיביות, שתכליתן עיצוב מציאות אחרת – הגם שכרוכה בהן...
