במבט לאחור, נדרש מבט מפוכח ומאוזן על יוניפי"ל 2 ועל העשור לפעילותו. לחיוב, הכוח סייע לייצוב המציאות הביטחונית ולשימור השקט, תרם במניעת התלקחות תקריות טקטיות להסלמה נרחבת, תרם להרגעת השגרה האזרחית משני צדי הגבול, סייע בהבהרת התיחום בין המדינות באמצעות סימון הקו הכחול בשטח, יצר מנגנוני תקשורת והידברות בין ישראל ללבנון באמצעות צבאותיהן, שימר קשב בינלאומי לסביבתה האסטרטגית של ישראל, וכן הניח תשתית מקצועית חשובה ללגיטימציה למדיניות ישראל, כיום ובעתיד. לצד השלילה, יוניפי"ל כשל במילוי "המשימה הבלתי-אפשרית" העיקרית שהוטלה...
השיח הציבורי במהלך מבצע "צוק איתן" סימן רמה גבוהה של נכונות חברתית להשלים עם חללים צבאיים בהשוואה למלחמות או למבצעים קודמים, במיוחד ביחס למלחמת לבנון השנייה. במאמר זה אבקש לברר את הטענה הרווחת באשר לחיזוק הנכונות החברתית להשלים עם חללים צבאיים, ולהראות שאין לקבלה כפשוטה. טענָתי היא שהרגישות לחללים קיימת, אבל היא מורכבת יותר מכפי שהיא נראית וגם מושפעת מנסיבות משתנות. כאשר, כמאפיין את "צוק איתן", הפעולה הצבאית הינה אינטנסיבית, קצרה ונתפסת כמוצלחת, וכאשר הקרבתן של הקבוצות החברתיות המבוססות אינה ניכרת, ואף מוצדקת...
התהליכים שהובילו למלחמת לבנון השניה וההתרחשויות במהלך אותה מלחמה מלחמת לבנון השניה מנותחים בפרספקטיבה של שש שנים. נקודת המוצא לניתוח הנה היציאה מלבנון בשנת 2000 תוך הקביעה שנסיגה זו הייתה נכונה ומוצדקת. אולם מתוך התבוננות בפרספקטיבה רחבה ניתן לראות שהתהליכים הכוללים מאז אותה נסיגה הובילו להעדפות אסטרטגיות שגרמו למוכנות של צה"ל להיות חסרה מבחינה מבצעית. המאמר בוחן את תהליכי קבלת ההחלטות סמוך לפתיחת המלחמה ובמהלכה תוך סקירה של עיקר הפעילות המבצעית אותה ביצע צה"ל במלחמה. זאת לצד פירוט של המהלכים המדיניים במהלך הלחימה ובסופה....
חוסר ההכרעה הצבאית השפיע לרעה על תדמיתה של ישראל כבלתי ניתנת להכנעה בעיני העולם הערבי והמערב; הוא גם הציף כשלים רבים בדרגים הגבוהים ביותר של ממשלת ישראל בכל הקשור להצבת יעדים וניהול ציפיות, הן בפן האזרחי והן בפן הצבאי. עם התפזרות עשן הקרב של אוגוסט 2006 , אכן השתנתה בהדרגה תפישת המבצע, ועמה הדעה הרווחת בישראל, והתקרבה יותר להערכות המקצועיות והאופטימיות שהושמעו בזמנן. למעשה, כבר בתחילת 2008 החל ויכוח חדש לצבור תאוצה סביב השאלה "האם באמת הפסדנו במלחמה, או אולי לא".
על אף הצהרותיו הלוחמניות של חזבאללה והיערכותו הנמשכת לקראת עימות צבאי עם ישראל, רוב אזרחי לבנון מסתייגים מסבב אלימות נוסף נגדה, זאת בעקבות נסיגתה המלאה של ישראל מלבנון וההכרה הבינלאומית בעובדה זו וכן בשל המחירים הכלכליים והפיסיים אותם נאלצו לספוג אזרחי לבנון כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה, אליה נגררו בעל כורחם בידי חזבאללה. ברור, כי עימות חדש בין ישראל לחזבאללה, בו יפעיל הארגון את מערך הטילים הרחב שברשותו, צפוי לגרום לפגיעה גם בצד הישראלי.
במאמר זה נבחנים ארבעת ממדי משבר התודעה, מקורותיהם, אופיים ההכרתי ומשקלם היחסי. מיותר לציין, כי כמו האדם טווים גם ארגונים ובהם הצבא קורי משמעויות סביב קיומם ומשברי תודעה פוגמים בביצועיהם ובכישוריהם לפעול. ניהול נכון של משמעויות תפעוליות הבוחן אחת לאחת שורה ארוכה של סבירויות, היפוכן והלימותן הוא אפוא כלי לביצוע מוצלח יותר של משימות לכל ארגון ולבטח לצבא המתמודד לא אחת עם משימות קריטיות תוך סיכון חיים
עורכי הגיליון – גבי סיבוני ואמיר קוליק – מסכמים את עיקרי הכנס בנושא מלחמת לבנון השנייה שהתקיים במכון ואת תובנותיו המרכזיות בתחומי העניין השונים: ישראל – פנים; ישראל – קבלת החלטות; ישראל ולבנון; ישראל והמערכת האזורית; התנהלות ישראל במלחמה עתידית.
המחבר מתאר את התנהלות חזבאללה במהלך המלחמה ולאחריה בהקשר הלבנוני והבינערבי ובוחן מה השתנה מאז ועד יולי 2009 – 3 שנים אחרי המלחמה. המחבר בוחן את התבטאויות נסראללה, את הישגיו לאחר המלחמה ואת מורכבות מעמדו בלבנון לאחר המלחמה.
קשה מאוד לנתח ולהבין את מלחמת לבנון השנייה בלי להבין כיצד צה"ל נכנס אליה. אין הכוונה בעת קבלת ההחלטה לתקוף ב– 12 ביולי 2006 אלא בעקבות התהליכים אשר התרחשו בשנים אשר קדמו למלחמה. בהקשר זה יש לנסות להבין באילו תחומים התמקדה העשייה הצבאית, במה עסק הצבא ומה הייתה התפיסה של האנשים אשר ניהלו אותו באותה עת. יש להתמקד בשתי נקודות מרכזיות המשולבות זו בזו. הנקודה הראשונה נוגעת ללחימה המתמשכת בטרור ביהודה, בשומרון ובעזה ובשאלה כיצד השפיעה לחימה זו על צה"ל. הנקודה השנייה שיש לבחון, היא מגבלת המשאבים שהתמודד עמה הצבא באותן שנים.
במאמר זה אסקור שבע נקודות שהן מעין מסקנות לא רק מהמלחמה הזו, אלא משלושה אירועים צבאיים מרכזיים שהיו בשנים האחרונות ואפשר להשוות ביניהם: מבצע "חומת מגן" באפריל 2002בגדה המערבית, מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה". ייתכן שעל סמך השוואה זו אפשר להגדיר מסקנות כלליות אשר יהיו רלוונטיות גם למקרים דומים בעתיד. שש מהסוגיות שאעסוק בהן מתייחסות בעיקר לעבר ולהווה, אולם עם השלכות קדימה. הסוגיה השביעית היא ניסיון להעריך מה יקרה אם תפרוץ בעתיד מלחמת לבנון השלישית, ו בעקבות כך מה תהיה דרך הפעולה הנכונה מבחינת ישראל.
כל מדינה במלחמה מנסה להניע את הסכסוך עד כדי כך שהיא יכולה להוכיח את היתרון היחסי. לכן כל מלחמה היא מאבק על האופי המיוחד, ובתהליך דינמי, כל צד מנסה לעצב פרדיגמת מלחמה התואמת את כוחותיו היחסיים, בעוד היריב מנסה להטיל את הפרדיגמה המועדפת על הסכסוך. לישראל, למשל, יש לכאורה יתרון באפקטיביות צבאית, ולכן העדיפה תמיד מלחמות קצרות וקובעות. לאויביה, לעומת זאת, יש יתרון כולל ביכולות וביכולת למנף את המערכת הבינלאומית. לכן הם חותרים להאריך את המלחמה ולהביא את ישראל לנקודת התבוסה באמצעות התשה של המערכת הפוליטית-אזרחית הישראלית. בספר זה בוחן רון...
