יכולת ישראלית מוכחת לאיתור מנהרות ולהריסתן מערערת את היגיון הפעולה של המערכת היריבה (חמאס והג'יהאד האסלאמי כאחד), שרואה במנהרות התקיפה כלי אסטרטגי ותודעתי ראשון במעלה. למרות הלחץ להגיב בשל ריבוי הנפגעים נראה כי חמאס – שאינו מעוניין בהסלמה משום שהוא ממוקד ביישום הסכם הפיוס עם פתח והסלמה צבאית מול ישראל תפגע בו – ישתדל לרסן גם את הארגונים האחרים. על ישראל בפעולותיה לשמור על איזון בין שמירת ההרתעה למניעת הסלמה, ובמסגרת זו גם להידרש לפיוס בין חמאס והרשות הפלסטינית ולשקול את תרומתו האפשרית ליציבות ברצועת עזה. למרות הספקות, ואף...
המשבר הכלכלי החמור ותנאי המחייה הירודים ברצועת עזה, ובכלל זה הצמצום ניכר באספקת החשמל במהלך השנה האחרונה, דרבנו את הנהגת חמאס לפנות לכמה ממדינות האזור, ובראשן מצרים, קטאר וטורקיה, בניסיון לקדם פתרונות אפשריים למצוקה. הישענות חמאס על מגעים דיפלומטיים עם מדינות אלה מתרחשת בד בבד עם הבלגה צבאית ממושכת. כלומר, הימנעות מפתיחה באש לעבר ישראל מצד חמאס עצמו ואכיפת רגיעה ביטחונית על יתר הארגונים הסרים למרותו ברצועה. כפי הנראה, הנהגת חמאס הגיעה למסקנה כי עימות צבאי, בתנאים הנוכחיים, לא ישרת את האינטרסים שלה, אלא להיפך – יחריף את תנאי...
ב-12 באוקטובר נחתם בקהיר הסכם פיוס חדש בין פתח לחמאס, שבו סוכם יישום הסכם הפיוס שגובש ביניהם בשנת 2011. סעיפי ההסכם הנוגעים להעברת הממשל האזרחי ברצועת עזה לממשלה ברמאללה וסיום הסנקציות של ממשלה זו נגד עזה הם קונקרטיים ומלווים לוח זמנים; האחרים, שהם הנושאים שחוסר הסכמה לגביהם גרם לקריסת הסכמי פיוס קודמים, וביניהם גורל הזרוע הצבאית של חמאס, שמחמוד עבאס עומד על הכפפתה לרשות הפלסטינית, הצטרפות חמאס לאש"ף ועריכת בחירות כלליות – נדחו לדיון מאוחר יותר. ההסכם הנוכחי תווך על ידי מצרים, נתמך על ידי ממשל טראמפ ואף ממשלת ישראל, למרות...
הגם שהנהגת חמאס הודיעה על נכונותה לפרק את הוועדה המנהלית לרצועת עזה, הדרך לפיוס עם פתח ארוכה מאוד. ההודעה באה על רקע לחצים כבדים וחרף מחלוקות פנימיות, ומבטאת את הרצון של חמאס להיתפס כשחקן פלסטיני לגיטימי כלפי פנים ולא פחות מכך כלפי חוץ, כלומר מצרים. מחמוד עבאס אמנם הרוויח מכך במידה מסוימת, אך גם נקלע למלכוד בין חובתו לממש את אחריותו לתושבי עזה לבין המחיר שישלם על כך. דאגה נוספת לעבאס היא מעורבותו של יריבו מוחמד דחלאן בנעשה בעזה, כאיש אמונם של מצרים ואיחוד האמירויות. לישראל אין הרבה השפעה על התהליכים הפנים-פלסטינים, אך עליה להיערך בכל...
הגיליון השלישי של "מעבר לרשת" עוסק בשלושה מהנושאים המדוברים ביותר בעולם הערבי בחודשים יוני-אוגוסט 2017. הראשון הוא השיח על אירועי אל-אקצא. סבב האלימות האחרון שם השיב למרכז הבמה את שאלת הדת והלאום במקום, ובהיעדר מנהיגות פלסטינית לגיטימית הבליט את קולו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בזירה הפלסטינית, אגב אדישות לא מפתיעה של הציבור וההנהגות בעולם הערבי. הנושא השני הוא הלחימה בגבול-סוריה לבנון בין חזבאללה וצבא לבנון לבין היאת תחריר א-שאם והמדינה האסלאמית בשני מוקדים שונים, ובשני מבצעים בתוך חודש שההבדלים ביניהם מגלמים את...
המשבר שפרץ סביב הר הבית הסתיים בשלב זה, אך המאזן הכולל לגביו אינו משביע רצון. משום שאין ספק שאירועים עם מאפיינים דומים יתרחשו בעתיד וחשוב יהיה לסיימם בפחות נזקים מדינים וביטחוניים למדינת ישראל, יש לקיים תהליך למידה ותחקור שאיננו חקירה המחפשת אשמים, אלא כזה החותר להפקת לקחים שיסייעו לקבינט המדיני-ביטחוני לתפקד טוב יותר במשבר הבא.
המטרה העיקרית של מזכר זה היא להציג בפני מקבלי ההחלטות במדינת ישראל מסגרת רעיונית שתניח תשתית ותציע תנאים שיאפשרו, בבוא העת, השגת פתרון לסוגיית הפליטים הפלסטינים, וכן להציג את המידע העדכני ביותר בסוגיה.
העמדה המסורתית של ישראל שוללת כל אפשרות של חזרת פליטים לשטחה. יש המרחיבים ומתנגדים גם להחזרת פליטים לשטחי מדינה פלסטינית עתידית. עם זאת, סוגיית הפליטים בכללותה נוגעת לישראל בכל מישור אפשרי – הפוליטי, הנראטיבי, הכלכלי, והביטחוני. לישראל אינטרס מובהק ליטול חלק בגיבוש הפתרונות לסוגיית הפליטות הפלסטינית מחוץ לגבולות הקבע של ישראל. חוקרים...
התסיסה סביב הר הבית והמשבר בין ישראל לירדן בעקבות ניסיון הפגיעה במאבטח בשגרירות בעמאן מצריכים יותר מפתרונות אד-הוק, המותירים את מצבי היסוד, שהם רקע לאירועים כגון אלה, בלתי-פתירים, ואת ההזדמנויות האסטרטגיות הגלומות במאמצי ההסדר בלי בחינה ובלי ניצול. על ישראל ליטול את היוזמה המדינית והאופרטיבית מול הגורמים הבינלאומיים והאזוריים, ולהציע בין השאר לכנס מפגש בינלאומי, שיוקדש לדיון בצעדים שימנעו מגורמים קיצוניים מלהפר את חופש הפולחן וחופש הגישה להר הבית, המקודש ליהדות ולאסלאם.
השבועות האחרונים מזמנים אירועים בזירות הקרובה והרחוקה יותר, הטורפים את הקלפים המוכרים בהקשר של רצועת עזה ומייצרים תנאים אפשריים לתפנית, בתנאי שישראל תשכיל לנצלם ולמנפם בשיתוף פעולה עם מצרים ומדינות המפרץ.
חזון הנורמליזציה של ישראל עם מדינות ערב הוא יעד רצוי עבור כל מי שישראל או האזור חשובים לו. האינטרסים האסטרטגיים הערביים זהים לאלו של ישראל, גישתם של חלק ממנהיגי ערב כלפי ישראל משתנה, והשאיפה הערבית לראות עסקה ישראלית-פלסטינית נותרה בעינה. למרות זאת, התפיסה לפיה נורמליזציה יכולה להתממש ללא הסכם עם הפלסטינים היא מוטעית. אפילו צעדים מתונים לקראתה ידרשו יותר ממה שישראלים רבים משערים. בסופו של יום, הדרך לנורמליזציה עם מדינות ערב עדיין עוברת דרך הסוגיה הפלסטינית, ללא מעקפים או קיצורים.
הגיליון השני של "מעבר לרשת" עוסק בשלושה אירועים שתפסו את מרכז השיח בעולם הערבי בחודשים מרץ-מאי 2017. הראשון הוא ביקורו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, בערב הסעודית. הביקור זכה להתייחסות נרחבת בעקבות התהודה המרשימה שעורר בקרב הציבור במצרים, במדינות המפרץ ובאיראן. המלך הסעודי ונשיא ארצות הברית ביקשו לשדר מסר של אחדות נגד הטרור ונגד איראן, אך השיח ברשתות מעיד על תוצאה הפוכה של פיצול וחולשה: מצרים כועסת על קטאר וערב הסעודית, קטאר מתקרבת לאיראן, ערב הסעודית כועסת על קטאר והאיראנים לועגים לכולם. הנושא השני הוא שביתת האסירים...
קשה להבין על מה נסמכת אמונתו העיקשת של הנשיא טראמפ כי יש ביכולתו "לסגור דיל" בין ישראל לפלסטינים. עמדות היסוד של שני הצדדים גלויות וידועות והפערים ביניהם בלתי ניתנים לגישור בעת הנוכחית. יש להניח שגם הנשיא טראמפ מבין זאת, ולפיכך מטרתו העיקרית היא להניע תהליך מדיני באמצעות מעטפת אזורית – לא בהכרח כדי למצותו או להביא להסדר קבע, אלא כדי לגבש תשתית לקואליציה אזורית למאבק בטרור הג'האדיסטי, שאותו התחייב למחוק מעל פני האדמה, ובחתרנות האיראנית.
