לכאורה תקרית האש של ה-3 באוגוסט 2010 בין צבא לבנון לצה"ל שבה היו נפגעים לשני הצדדים ממחישה את שבירותה של הפסקת האש המתקיימת בגבול לבנון מאז הסתיימה מלחמת לבנון השנייה ב- 2006, ומגדילה את ההסתברות של תרחיש שבו חישוב מוטעה של אחד הצדדים תביא לעימות צבאי נרחב בין לבנון וישראל. בתקשורת ובזירה הפוליטית הישראלית היו גם כאלה שמיהרו להצביע על חוט מקשר שכביכול קיים בין התקרית הזאת לבין ירי הרקטות מרצועת עזה לאשקלון ומסיני לאילת ועקבה, והסיקו מכך שיש יד מכוונת לכל האירועים האלו – איראן.
על רקע הדיבורים על התחממות בצפון ואפשרות להידרדרות למלחמה, עולה וצפה שאלת השתנות האיומים על מדינת ישראל. ממציאות ארוכת שנים שבה תרחיש הייחוס של מדינת ישראל היה מתקפת פתע לכיבוש שטח מוגבל או רחב היקף, לדפוס של ירי טילים ורקטות לעבר ריכוזי אוכלוסיה בישראל, יחד עם הפעלת טרור ושיטות של גרילה.אם כך, מה השתנה? השינוי, להבנתי, מתבטא בגיבוש רעיון אסטרטגי ולפיו העורף הצבאי והאזרחי בישראל הוא נקודת תורפה המקזזת את העליונות הצבאית של ישראל.
בין ה-10 ל-12 במאי 2010 ביקר נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, בסוריה (10-11 במאי) ובהמשך, בתורכיה (12 במאי). היה זה ביקור ראשון של ראש המדינה הרוסי בסוריה. במהלך הביקור, נפגש מדבדב עם מנהיג חמאס, חאלד משעל, (שעמו נפגש במוסקבה לפני כחודשיים), ואף העלה את עניין שחרורו של גלעד שליט. בביקורו זה נדונו גם היבטים מדיניים הנוגעים למזרח התיכון, ביניהם: תהליך השלום, לבנון, עיראק ואיראן. הצדדים סיכמו גם על הרחבת שיתוף הפעולה האסטרטגי, לרבות הקמת ועדה משותפת לקידומו. האינטרס הרוסי בקידום שיתוף הפעולה עם סוריה הוא עניינה בקידום מעמדה שלה בזירה...
לפי פרסומים בעיתונות אמר שר החוץ הסורי וואליד מועלם בפגישה שנערכה לפני כמה שבועות עם קבוצה בריטית, כי "ניתן לבצע את המהלך בשלבים, תוך נקיטת צעדים לנורמליזציה במקביל – הכרזה על סיום מצב המלחמה בתום נסיגה ממחצית השטח, פתיחת משרד אינטרסים ישראלי בשגרירות האמריקאית בדמשק עם פינוי שלושה רבעים משטח הגולן ופתיחת שגרירויות הדדית עם השלמת הנסיגה". מהאופן בו הוצגו הדברים אפשר היה לכאורה להבין שהמדובר בגישה סורית חדשה למשא ומתן עם ישראל ושסוריה מוכנה לתהליך הדרגתי עם ישראל שיכלול הסכמות על הסדרי ביניים ויישומם לפני הגעה להסדר הסופי...
המאמרים בקובץ זה מציגים תמונה רחבה ומקיפה אשר למצבה האסטרטגי של ישראל וכן את הדילמות שניצבות בפניה בעת הזו. שבעה עשר המאמרים שבספר עוסקים בהתפתחויות שנרשמו בשנה החולפת בישראל, במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובעיקר אלה בעלות השלכות ישירות ומובהקות על ישראל.
קובץ מאמרים זה ממשיך את סדרת ספרי המאזן האסטרטגי למזרח התיכון שפורסמו על ידי המכון בעשרים וחמש השנים האחרונות. קובץ זה מציג את מצבה האסטרטגי-מדיני של ישראל באמצע 2009, ובוחן את המשתנים המשפיעים על מצב זה. בין הנושאים הנדונים: דעת קהל בישראל, מוכנות החזית האזרחית, בחירות 2009 ומשימותיה של הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו. נדונים כמובן הנושאים המרכזיים של המשא ומתן עם הפלסטינים, עתידו של המשא המתן עם סוריה ויזמת השלום הערבית.
מאמר זה נועד לבחון את תהליך בניין הכוח המחודש של חזבאללה מסוףהמלחמה בקיץ 2006 ואילך, חרף התנאים שיצרה בשטח החלטה 1701, לעמודעל אבני היסוד המרכיבים את תהליך ההתעצמות שלו בשלוש השנים האחרונות,וללמוד מכל אלה הן על מגמות עתידיות בתפיסת ההפעלה של הארגון והן עלההיגיון האופרטיבי העומד מאחריהן. לצורך זאת, ינותחו כמה היבטים בתחוםבניין הכוח של חזבאללה כגון: כוח אדם, אמצעי לחימה, אימונים, ואופן ההיערכותבגזרה, זאת כחלק אינטגראלי מהפקת הלקחים שערך הארגון לאחר המלחמהלנוכח הישגיו וכישלונותיו כאחד, ותיבחן מידת התאמתם לתוכנית הארגוןלהתמודד עם...
עורכי הגיליון – גבי סיבוני ואמיר קוליק – מסכמים את עיקרי הכנס בנושא מלחמת לבנון השנייה שהתקיים במכון ואת תובנותיו המרכזיות בתחומי העניין השונים: ישראל – פנים; ישראל – קבלת החלטות; ישראל ולבנון; ישראל והמערכת האזורית; התנהלות ישראל במלחמה עתידית.
במציאות המזרח–תיכונית הישגי מלחמה נמדדים בראש ובראשונה בשינוי המצב שהיא פרצה בגינו, בהגדלת מרווח הזמן עד העימות הבא, וביכולת לנצל את ההישגים הצבאיים בשדה המדיני. במלחמת לבנון, כמו בכל מלחמות ישראל האחרות, היו הישגים והצלחות, ליקויים וכישלונות. כל אלה תוחקרו עד תום בתחקירים רחבי היקף, חסרי תקדים ונוקבים, שבחנו את הדברים לפרטי פרטים, והיו תשתית לתכנית עבודה מתקנת לצה"ל וגם למדינה.
המחבר מתאר את התנהלות חזבאללה במהלך המלחמה ולאחריה בהקשר הלבנוני והבינערבי ובוחן מה השתנה מאז ועד יולי 2009 – 3 שנים אחרי המלחמה. המחבר בוחן את התבטאויות נסראללה, את הישגיו לאחר המלחמה ואת מורכבות מעמדו בלבנון לאחר המלחמה.
במאמר זה אסקור שבע נקודות שהן מעין מסקנות לא רק מהמלחמה הזו, אלא משלושה אירועים צבאיים מרכזיים שהיו בשנים האחרונות ואפשר להשוות ביניהם: מבצע "חומת מגן" באפריל 2002בגדה המערבית, מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה". ייתכן שעל סמך השוואה זו אפשר להגדיר מסקנות כלליות אשר יהיו רלוונטיות גם למקרים דומים בעתיד. שש מהסוגיות שאעסוק בהן מתייחסות בעיקר לעבר ולהווה, אולם עם השלכות קדימה. הסוגיה השביעית היא ניסיון להעריך מה יקרה אם תפרוץ בעתיד מלחמת לבנון השלישית, ו בעקבות כך מה תהיה דרך הפעולה הנכונה מבחינת ישראל.
