מאז מלחמת שלום הגליל בקיץ 1982 ועד עתה, כשנה לאחר מכן, שרויה המדיניות הישראלית במבוכה רבתי בכל הנוגע לבעיית לבנון.
המבוכה וההתלבטות חוצות את כל קשת הנושאים המשפיעים על בטחונה ועל הישגי מדיניותה של ישראל ומעלות שאלות מרכזיות רבות: האם מטרותיה של ישראל בלבנון הן "מטרות רחבות" או "מטרות מצומצמות"? האם בטחון הגליל מותנה בטווח הנשק או בקיומו של אוחז הנשק? האם אנו רוצים בלבנון שבה שלטון מרכזי ריבוני לחלוטין, או בלבנון שניתן לקיים בה אזורים אוטונומיים שבהם אפשר לבסס סידורי בטחון אמינים? האם סוריה בלבנון היא מציאות זמנית...
במזכר זה נעריך את גורמי אי היציבות בזירה הלבנונית וננסה לקבוע באיזו מידה קיים בהם פוטנציאל לסיבוכה של ישראל במלחמה במהלך אביב-קיץ 1982. סוף אפריל – ראשית מאי מהווה מועד משמעותי לניתוח שלנו, הן משום שבו הסתיימה הנסיגה מסיני והן בגלל המתיחות ששררה בזירה בהקשר זה, אך לא פחות מכך מאחר ובימים אלה חלפה שנה מאז תחילתו של "משבר הטילים".