רוסיה, שראתה עצמה נפגעת מתוצאות המשבר באוקראינה, בחרה להגיב במהלך של סיפוח קרים. אולם, הפעילות הרוסית סביב התפתחויות אלה, הייתה תגובתית נוכח האתגר שהוצב בפניה – מגמה מתמשכת של "התפשטות המערב מזרחה" לעבר שטחי ברית המועצות לשעבר שלגביהם יש לרוסיה תכניות מגובשות. להבנתה של רוסיה, המשבר האוקראיני, שהסתיים במעבר של מדינה זו למחנה המערבי חייב אותה לנקוט בצעדים לבלימת הידרדרות במעמדה הבינלאומי ופגיעה בתכניותיה לשיקומה של "האימפריה", אשר עתה – ללא אוקראינה – הופכת לקשה מאד למימוש.
הנשיא אובמה אותגר בכמה חזיתות בינלאומיות במהלך חמש וחצי שנות כהונתו. הפלישה הרוסית לחצי האי קרים מציבה אולי את הדילמה הקשה ביותר. על הפרק עומדת הפרה ברורה, לפי ההגדרות שלו עצמו ושל מזכיר המדינה קרי, של הסכמים בינלאומיים ושל הסטטוס-קוו באירופה ועוד יותר מכך – של האמינות של ארצות הברית ושל ברית ההגנה הצפון אטלנטית—נאט"ו. המשבר בקרים חידד את שאלת אמינותם של הסכמים וערבויות בינלאומיים, שאלה שעולה הן בהקשר האיראני והן בהקשר הפלסטיני. הסכם בודפשט מדצמבר 1994 שבו ערבו הן רוסיה והן ארצות הברית לשלמותה של אוקראינה הוא דוגמה טובה לכרסום...
בחודשים אחרונים חלה האצה משמעותית וחסרת תקדים במגעים בין רוסיה לממשל החדש במצרים. באוקטובר 2013 ביקר ראש המודיעין הצבאי הרוסי בקהיר. בנובמבר הגיעו שרי ההגנה והחוץ הרוסים במשותף למצרים – לראשונה מאז תחילת שנות השבעים. האם המגעים בין שתי המדינות יולידו עסקת נשק משמעותית ביניהן? אם אכן זו תהיה התוצאה, יהיה בכך שינוי חשוב במדיניות המצרית. מאז 1974 פסקה אספקת הנשק מברית-המועצות למצרים, לאחר שזו עברה מאוריינטציה פרו-סובייטית להישענות מדינית, צבאית וכלכלית על ארצות-הברית, ובכלל זה על נשק אמריקאי.
בימים אלה מתנהלת פעילות בינלאומית ערנית סביב שלוש הערים: סוצ'י, בה צפויה להתקיים אולימפיאדת החורף; קייב, בירת אוקראינה, בה מתחוללת פעילות מחאה אנטי ממשלתית רחבה וז'נבה (מונטריי), בה מתנהלת הוועידה לפתרון המשבר בסוריה. בשלושה אירועים אלה, שאינם קשורים ישירות והמתבצעים, במקרה, בעיתוי סמוך, ניתן לזהות מכנים משותפים בעלי משמעויות חשובות לאינטרסים רוסיים. בחינה קרובה יותר של האירועים תאפשר להבחין בקשר שבין השלושה על רקע יעדיה ואתגריה של רוסיה בזירה הבינלאומית בעיתוי הנוכחי, בכלל ובמזרח התיכון, בפרט.
מאמר זה מציג ומנתח את האתגרים שזימן האזור למדיניות החוץ הרוסית ולמעמדה הבינלאומי. רוסיה, המגלה עניין מחודש במזרח התיכון, נדרשה לנסח מדיניות נוכח השינויים שחלו במדינות שונות באזור, על מנת לשמר מאחזים קיימים ולטפח קשרים חדשים. מעורבותה ניכרה בעיקר בהקשר של מלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה: תמיכתה הנחרצת של מוסקווה במשטר אסד ופעילותה, בתיאום עם הממשל האמריקאי, לגיבוש הסכם לפירוק משטר אסד מנשק כימי. חתימת הסכם הביניים בין טהראן לבין מעצמות המערב בעניין תוכנית הגרעין נתפסה במוסקווה כדחייה איראנית את מאמצי ההתקרבות מצד רוסיה, ובתגובה הגבירה...
ספר הערכה אסטרטגית לישראל 2013 – 2014 הינו קובץ נוסף בסדרה שהמכון למחקרי ביטחון לאומי מוציא לאור מדי שנה. המאמרים המאוגדים בספר זה סוקרים ומנתחים התפתחויות ואירועים שהתרחשו במזרח התיכון בשנה החולפת, בדגש על משמעויותיהם המרכזיות לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. כן נבחנים מענים אפשריים לאתגרים המדיניים והצבאיים שבפני ישראל ומוצגות המלצות למדיניות, שתסייע לה להתמודד עם איומים שבסביבתה הדינמית.במזרח התיכון נמשכו השנה מגמות רוויות סיכונים: זעזועים חברתיים-פוליטיים במדינות ערב הובילו בחלקן להתערערות השלטון המרכזי ולהיאחזות גורמים אסלאמיים...
ביקורו של ראש הממשלה, נתניהו ברוסיה לאחרונה התקיים על רקע ההתפתחויות במזרח התיכון, המתחוללת מאז האירועים סביב סוריה ואיראן. במסגרתן ניכרים מאמצי התקרבות של רוסיה לשורה של מדינות באזור שעד לאחרונה נמצאה איתן ביחסים מתוחים וביניהן סעודיה, מצרים, עיראק, ירדן ועתה גם ישראל. מגמה זו אינה בגדר חידוש במדיניותה של רוסיה, שזכתה עד לאחרונה להיענות מוגבלת בלבד לחיזוריה ממדינות אלה. נראה, שעתה התהפכו היוצרות, עובדה בעלת השלכות על עיצוב הסדר האזורי העתידי. מאמר זה סוקר את פעילותה הדיפלומטית של רוסיה בקרב מדינות האזור ומעריך את משמעויותיה.
הסכסוך בסוריה התדרדר מזמן והפך למלחמת אזרחים מתמשכת ועקובה מדם, שבה המשטר והקבוצות השונות שנמנות עם המתנגדים לו מוצאים עצמם כלואים במבוי סתום והרסני, בלי שצד כלשהו יצליח להטות את מאזן הכוחות הצבאי לטובתו. האירוניה במצב זה היא שלנוכח הקיטוב הפנימי התהומי, קשה יהיה עד מאוד לתרגם ניצחון צבאי חמקמק (אם וכאשר יושג) שכל הצדדים הלוחמים מבקשים להשיגו – לפתרון מדיני.
בין הצהרת הנשיא אובמה על פעולת תגמול והרתעה, לבין נטישת אופציית התקיפה בעבור מהלך של פירוק סוריה מנשק כימי, חל מהפך דרמטי ביחסי הכוחות בין הגורמים הנלחמים על עתיד סוריה. באופן אבסורדי המהלך הפך את הנשיא אסד ל-ליגיטימי – מעין שותף של הקהילה הבינלאומית ליישום ההחלטה לפירוק סוריה מהנשק הכימי. לכאורה נמחק לאסד גיליון הפשעים, שבוצעו במשך שנתיים וחצי, בהם נרצחו עשרות אלפי אזרחים סוריים חפים מפשע.
בין ה-16 ל-19 בספטמבר 2013 התקיים ברוסיה כנס "וולדאי" השנתי, העשירי במניין. מדובר בכנס בינלאומי המפגיש מומחים ואנשי תקשורת מכל העולם העוסקים בענייני רוסיה, יחד עם בכירי הממסד ומעצבי המדיניות הרוסים. הפורום משמש מעין במה לאומית לדיון במגוון נושאים מרכזיים בעניינים פנים-רוסיים ונושאים הקשורים לזירה הבינלאומית. פרויקט זה מתנהל מראשיתו תחת חסותו האישית של הנשיא פוטין, המייחס לו חשיבות רבה כערוץ להעברת מסרים חיוניים של ההנהגה הרוסית למערכת הבינלאומית.
הגברת המתיחות בין רוסיה לארצות-הברית: ההתמודדות בין השתיים מתאפיינת במגוון לא-מבוטל של אירועים משבריים, המתנהלים במקביל בכל המישורים: הדו-צדדי, הגלובלי והאזורי. מכלול היחסים בין שתי המעצמות נראה בעקבות זאת צונן יותר, ואם לא יוסדר הדבר צפויות השלכות שליליות על המערכת הבינלאומית בכללותה, לרבות על ענייני המזרח התיכון.
