מטרתם של מייסדי תנועת החרם, ה־BDS, היא לקעקע את יסודותיה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. מנהיגי התנועה פנו לאסטרטגיה עקיפה, לא אלימה, שלכאורה מבטיחה את השגת היעד הזה: דה־לגיטימציה פוליטית ופגיעה כלכלית בישראל שיובילו לבידוד, לדמורליזציה ולהגירה בהיקף גדול. המחיר שדורשים אנשי ה־BDS תמורת הפסקתו של קמפיין הדה־לגיטימציה והחרם, הוא כבד: מימוש “זכות השיבה“ של מיליוני צאצאים של פליטים פלסטינים. היענות לדרישה הזאת פירושה סופו של החזון הציוני. עד כה היו הישגיהם הקונקרטיים של תומכי ה־BDS דלים באופן יחסי, כפי שמוצג במזכר. ואף על פי כן, ניכר...
מלחמת ששת הימים הייתה אירוע מעצב בתולדותיה של מדינת ישראל. הלקחים הנגזרים מהמלחמה בפרספקטיבה של יובל שנים הם לעתים דואליים ואף רבי פנים, ורבים מהם מכילים מתחים שיש להקדיש להם מחשבה וחשוב להבינם.
מאמר זה מתמקד בהשפעותיהן של המלחמה ושל תוצאותיה על מיצובה הגיאו־ אסטרטגי של ישראל במזרח התיכון, על מעמדה מול המעצמות, וכן על תפיסות מרכזיות של הביטחון הלאומי הישראלי ורכיביו. ישנן תפיסות שהן תקפות בעת הנוכחית כפי שהיו ב־ 1967 , ולעומתן ישנן סוגיות, שבאופן שיש בו מן האירוניה, כמעט "שינו כיוון" או הפכו ללא רלוונטיות. יותר מכך, ישנן...
מלחמת ששת הימים הובילה להיווצרותן בישראל של שתי קהילות אפיסטמיות שהיוו, בהקשר לשטחים שנכבשו על ידי ישראל במלחמה ולעימות הישראלי־ פלסטיני, מה שמכונה "קהילות מוסר" מובהקות ( .(Moral Communities לכול אחת מקהילות אלו תפיסה מגובשת, שעוצבה וקודמה על ידי מנהיגי דעה, מעצבי שיח ואינטלקטואלים ציבוריים. 2 מימין ניצבו מי שתפסו את הנוכחות הישראלית בשטחים כהכרחית, תוך סימונם כחלק אורגני מן הזהות הלאומית; משמאל היו מי שתפסו אותה נוכחות ככתם מוסרי שיש להיפטר ממנו.
ככול קהילות המוסר, מדובר במי שהכילו מעט חברים, אך כמנהיגות אוונגרדיסטית...
כאשר מדברים על שילובם של חיילים דתיים בצה"ל, הנטייה היא להתחיל את הדיון משנת 1988, עם הקמתה של המכינה הקדם צבאית הראשונה, "בני דוד־ עלי". נראה כי חשוב יותר להתחיל את הדיון ממלחמת ששת הימים, וליתר דיוק מהתקופה שמיד לאחריה. נראה כי הניצחון במלחמת ששת הימים והחזרה למקומות בעלי משמעות עמוקה עבור הציונות הדתית (כפר עציון והרובע היהודי בירושלים) עודדו את הרצון להשתלב בצה"ל באופן משמעותי. התפיסה ששירות צבאי מהווה מצווה התעצמה מאוד לאחר אותה מלחמה. 3 ניצניה של תנועת "גוש אמונים" ונושא ההתנחלויות, שהתעוררו כתוצאה...
"שיח לוחמים" ו"התנועה למען ישראל השלמה" נולדו שניהם בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. גם כשהם נבחנים בשלבי התפתחותם המוקדמים, שני הלכי הרוח שמשתקפים בהם מלמדים על גוונים שונים ביחס הישראלי אל רכיביו של הסכסוך הישראלי־פלסטיני מאז ועד היום. כדי לתמוך בטענה זו, עורך המאמר דיון השוואתי בין מאפייני השיח בשני הזרמים המנוגדים, שמקורותיהם בהלם הניצחון. הוא עושה זאת בהתבסס על טקסטים השופכים אור על זרמי מחשבה אותנטיים, כפי שהתעצבו בשלושת החודשים שלאחר המלחמה ובתגובה לדרך בה הסתיימה.
השוואה כזאת בין שני הזרמים לא נערכה עד היום....
מאמר זה עוסק ברשתות הביטחוניות במדינת ישראל, בהתפתחותן ובהשפעתן, מאז מלחמת ששת הימים ועד ימינו. מדובר בגורמים שחשיבותם רבה מאוד לא רק בישראל ובשטחים שתחת שליטתה מ־ 1967 ואילך, אלא גם במדינות אחרות המתמודדות עם אתגרים משמעותיים לביטחונן, ובפרט עם איומים קיומיים, ממשיים או נתפסים. חשיבות זו נובעת מהשפעתן של רשתות ביטחוניות על תחומים מרכזיים במדינה, הכוללים לא רק את הביטחון, אלא גם תחומים אזרחיים כמו פוליטיקה, כלכלה, חברה ותרבות.
המאמר מתמקד בתפקידן ובדרכי פעולתן של הרשתות הביטחונית בישראל בקביעת מדיניות בתחום החוץ והביטחון, אך גם...
מלחמת ששת הימים לא הייתה עוד מלחמה, אלא צומת דרכים מרכזי בהיסטוריה הישראלית. מאמר זה אינו דן במכלול המשמעויות וההשלכות של המלחמה, כמו הוויכוח הפנימי בישראל על חשיבות השטחים מהבחינות הפוליטית, האידיאולוגית והאסטרטגית, מודלים אלטרנטיביים של הסדר עם הפלסטינים, או האקטיביזם האידיאולוגי שהתפתח בקרב הציונות הדתית אחרי 1967. במקום זאת הוא דן בכמה היבטים צבאיים־ביטחוניים שבהם חל מפנה צבאי־ביטחוני משמעותי אחרי מלחמת ששת הימים ובכמה פערים בין סביבת המלחמה של 1967 לזו של היום.
בחלקו הראשון של המאמר יוצגו שלושה מפנים שחוללה מלחמת ששת הימים:...
מאמר זה בוחן את המענים המשתנים שמספקת מדינת ישראל לתושביה נוכח שינויים במסכת האיומים על החזית האזרחית בישראל (שכונתה בעבר "העורף") מאז מלחמת ששת הימים ועד ימינו. המאמר מציג פרדוקס אסטרטגי תלת־ממדי המלווה את מדינת ישראל בחמישים השנים האחרונות: הממד הראשון של הפרדוקס הוא שככול שהאיום המסורתי של מדינות וצבאות ערב פוחת, כך מתעצמת תפיסת האיום הביטחוני של תושבי מדינת ישראל; הממד השני הוא שעל אף עוצמתה האסטרטגית של ישראל ויתרונה המובהק על יריביה התת־מדינתיים בכול הרמות ובכול התחומים, ישראל מתקשה להסיר את האיומים המתמשכים והמתעצמים...
העיסוק המחקרי החוזר ונשנה במלחמת ששת הימים כיסה לרוב את הנסיבות להתפרצות המשבר והמלחמה, את המערכות והקרבות במהלכה, את היחסים בין המדינאים לצה"ל בשבועות ההמתנה ואת המשבר שחל בתודעת הציבור באותה תקופה. מעט מאוד נחקר ונכתב על מה חשבו, מה הבינו ומה עשו הממשלות והמטות הכלליים עם תוצאות ההצלחה הצבאית ששינתה את פני המזרח התיכון.
הבולטת ביותר בתוצאות המלחמה הייתה שליטה מוחלטת של ישראל בכול חצי־האי סיני, בגדה המערבית שהייתה חלק מממלכת ירדן, וברמת הגולן — שטח שגודלו פי שניים וחצי מישראל בקווי שביתת הנשק של 1949 , שבו צה"ל היה אמור...
בין מומחים צבאיים וחוקרי תופעת המלחמה שוררת הבנה כי בכול מלחמה ישנם מאפיינים חד־פעמיים המכוננים אותה כאירוע היסטורי שלא יחזור שנית, אף לא במתכונת דומה. מאפייניה החד־פעמיים של מלחמת ששת הימים מובהקים במיוחד. ובכול זאת, עדיין קיימת בשיח הביטחוני הישראלי נימה גלויה של כמיהה לראות שנית את צה"ל מנצח כמו באותם שישה ימים ביוני 1967 .
הניצחון בששת הימים ממשיך לסמן את רף הציפיות מצה"ל לנצח במלחמה, ללא הבדל ממשי בין ימין לשמאל בחברה הישראלית. מכאן גם נובע התסכול מהתמשכותם של מבצעים צבאיים, כמו הלחימה במבצע "צוק איתן" בקיץ...
מאמר זה מְפתח את הטיעון כי הניצחון במלחמת ששת הימים ותחושת הביטחון שלאחריו הביאו לקיבעון מסוים בחשיבה המדינית והצבאית בישראל, שגרמו בהמשך לכישלון ההתרעה והתפיסה הצבאית־אסטרטגית והמבצעית (אופרטיבית) במלחמת יום הכיפורים. מחקרים וספרים רבים נכתבו על מלחמה זאת, ורבים מהם עסקו בהפתעה המודיעינית, תוך הדגשת ה"קונספציה" שקנתה שביתה בראשי המעריכים. אחרים עסקו ב"קונספציה" מדינית והיו כאלה שעסקו ב"קונספציה" האופרטיבית הצבאית.
קיימת רתיעה טבעית מהצורך לבחון מחדש את הקונספציה, כי ההרגל מספק תחושת ודאות וביטחון. לכן,...
ביוני 1967 , עם סיומה של מלחמת ששת הימים, היה על מדינת ישראל להתמודד עם מציאות חדשה. זו נוצרה כתוצאה מהשתלטות צה"ל על שטחים נרחבים, חלקם מאוכלסים בצפיפות באוכלוסייה אזרחית עוינת. המצב החדש הביא עמו צורך להפעיל ממשל צבאי שינהל את חיי האוכלוסייה שעברה לידי ישראל, ובדרך זו לאחריותה.
ישראל מצאה את עצמה חולשת על שטח הגדול למעלה מפי שלושה משטחה המקורי, כשהיא נושאת באחריות לניהול ארבע זירות שונות: רמת הגולן — שטח שרוב אוכלוסייתו הסורית המקורית נטשה אותו; הגדה המערבית, ובה כ־ 700,000 פלסטינים, אזרחי ירדן; רצועת עזה, ובה כ־ 400,000...
