מהמשבר שנוצר בעקבות הפיגוע בגבול ישראל-מצרים עולות כמה תובנות מעניינות באשר ליחסי שתי המדינות בעידן שלאחר מובארק. ראשית, הומחש שוב שסיני הפכה למוקד בעיות פוטנציאלי רציני שיכול להביא לפגיעה אסטרטגית ביחסים בין ישראל ומצרים. שנית, יש שחקן חדש שמשחק תפקיד חשוב במערכת היחסים בין מצרים וישראל, שאי אפשר להתעלם ממנו – הצבור המצרי – וישראל נדרשת לקחת שחקן זה בחשבון כשיקול מרכזי בהתווית מדיניותה. שלישית, למרות משקלה הגובר של דעת הקהל המצרית אין שינוי משמעותי באינטרסים הבסיסיים של מצרים כפי שהשלטון ומרבית הגורמים הפוליטיים רואים אותם. יש אולי...
בשבוע שעבר התרחשה התקפה נוספת על מסוף שאיבת הגז באזור אל-עריש בצפון סיני, החמישית במספר בחצי השנה האחרונה. על פי הדיווחים בעיתונות המצרית, חדרו ארבעה חמושים רעולי פנים לתוך מסוף הגז, פוצצו את התחנה ונמלטו על גבי רכבי שטח מבלי שזהותם נחשפה. הפיצוץ גרם נזקים כבדים לצינור הגז, חמורים אף מאלה שנגרמו לצינור בהתקפה שהתרחשה רק שבוע קודם לכן. למרות שאף ארגון לא נטל אחריות לסדרת הפיגועים, אשר בוצעו כולם במתווה דומה, גורמים שונים במצרים הפנו אצבע מאשימה כלפי ארגוני הטרור שמקורם ברצועת עזה– אל-תווחיד ואל-ג'יהאד וג'יש אל-אסלאם. ההתפתחויות...
מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979 ועד להפגנות ההמונים בכיכר תחריר בקהיר לא הוצב סימן שאלה על מחויבותה של מצרים להסכם. על אף מבחנים קשים כמו הפצצת הכור בבגדד ב-1981, הפלישה ללבנון והנוכחות הנמשכת בה של צ.ה.ל. בין 1982 ו-2000, שתי אינתיפאדות, מבצעים שונים בלבנון, ביהודה בשומרון ובעזה, מצרים שמרה על מרבית סעיפי החלק הצבאי של ההסכם ותרמה להורדת הטמפרטורות ברב-שיח הערבי בנושאים הקשורים לישראל ובמיוחד בנושא הישראלי-פלסטיני. חריג לקו הכללי הזה הוא עמדתה ופעילותה של מצרים בנושא הגרעין הישראלי. נושא זה יטופל בהמשך.
הנשיא מובארק ניצב מול האתגר הגדול ביותר לשלטונו מאז החליף את הנשיא סאדאת, לפני כשלושים שנה. ב-28 בינואר, לאחר כמה ימי הפגנות אלימות ברחבי מצרים, הפעיל מובארק את הצבא כדי לדכא את ההתקוממות. בתוך כך הודיע מובארק בן ה-83, כי "לא ייתן לדבר לאיים על השלום, על החוק ועל עתיד המדינה". ב-29 בינואר מינה מובארק את ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן, לסגנו והטיל על אחמד שפיק (מפקד חיל האוויר המצרי לשעבר) להקים ממשלה חדשה במצרים, שאמורה לבצע רפורמות במטרה להרגיע את ההמון. בשלב זה המשבר בעיצומו ולא ניתן להצביע על תוצאותיו האפשריות.
במסר המרכזי של נאוםהנשיא אובמה בקהיר לא היה חדש מבחינת תוכן. אובמה דיבר על החלפת המתיחות והחשדות והמחלוקות והסטריאוטיפים ב"התחלה חדשה"; רמז להתייחסות שלילית של המערב לעולם המוסלמי-ערבי במהלך המאה העשרים (קולוניאליזם, המלחמה הקרה); ציין את חלקם של מוסלמים ב-ארה"ב; חזר שוב על כך של-ארה"ב אין מלחמה עם האסלאם אלא רק עם קבוצות מיעוט קיצוניות ואלימות (ללא שימוש במושג "טרוריסטים" שאינו אהוד על המוסלמים); והביע כבוד והערכה הן לדת המוסלמית והן לתרומתו של העולם המוסלמי לאנושות. חלק זה של הנאום, משובץ בפסוקי קוראן,...
באמצע מאי 1967 החלה מצרים, במפתיע, להעביר כוחות צבא גדולים לקדמת סיני, אגב הפרה בוטה של התחייבויות שקיבלה עליה במשך שנים. בו בזמן היא תבעה את סילוק כוחות האו"ם שהוצבו בסיני וברצועת עזה לאחר מבצע קדש. לדברי מנהיגיה, מהלכים אלה נועדו להרתיע את ישראל בפני פעולה התקפית נגד סוריה. ימים אחדים לאחר מכן הודיע נשיא מצרים, נאצר, על החלטתו למנוע שיט של ישראל במצרי טיראן. לא היה ספק כי היא הבין שמעשיו יוצרים סכנה מוחשית של הידרדרות למלחמה כוללת באזור. אירועים דרמטיים אלה הם הציר המרכזי בספרו של זכי שלום, דיפלומטיה בצל המלחמה. הספר מפגין...
ייחודו של ספר זה הוא בכך שמחברו – אריה שלו – עמד ערב המלחמה ובמהלכה בראש מחלקת המחקר של אמ"ן והיה אחראי להערכת המודיעין הלאומית. מעבר לכך, בשונה ממחקרים אחרים-הנסמכים על תחקירים וראיונותשנערכו ממרחק של זמן, ספר זה מבוסס על מסמכי הערכת המודיעין שהפיץ אמ"ן למטכ"ל ולהנהגת המדינה. הספר מתאר את תפישת המציאות באותה עת: הביטחון העצמי המופרזף התפישה המבצעית כי די בכוחות סדירים לבלימת מתקפת פתע; ההערכה השגויה את יכולותיו של הנשיא המצרי סאדאת; והביטחון הנחרץ כי נכונה הבנתנו את האסטרטגיה של מצרים ושל סוריה. הספר מציע...
עלייתה של התנועה הפונדמנטליסטית האסלאמית ככוח חברתי ופוליטי היא ההתפתחות החשובה ביותר בעולם הערבי המודרני. החל מסוף שנות ה -70, האיסלאם הרדיקלי השפיע ישירות על מצרים וירדן, על שכנותיה וחתימה על חוזי שלום עם ישראל. התנועה האסלאמית הרדיקלית בשתי המדינות הללו הניחה שתי צורות – לא אלימות, המיוצגות בעיקר על ידי האחים המוסלמים, ואלימות, המיוצגת על ידי קבוצות טרור שונות. שתי הקבוצות שיתפו את המטרה של החלפת המשטרים הקיימים עם האוקרטיות האסלאמיות. מצרים וירדן הגיבו בתקיפות על צמיחת האיסלאם הרדיקלי, והאירו את פעילות הטרור. משטרים מצריים...
השיגור האינטנסיבי של טילי קרקע-קרקע (טק"ק) עיראקיים לעבר טהראן וערים אחרות באיראן מ-29 בפברואר 1988, יחד עם פירסומה של רכישת הטילים הסעודית מסין במרץ 1988, חידדו את שאלת האיום לישראל מאמצעי לחימה זה. עד להתפתחויות אלה, הסיכון העיקרי לישראל מטק"ק נשקף בעיקרו מצדה של סוריה, הגם שהיה קיים במדינות אחרות באזור כמו לוב, מצרים, איראן ועוד.
הגידול, ולו רק במימדי האמל"ח הטק"קי שבאזור, אינו יכול להשאיר את ישראל אדישה, וחובה לבחון את טיבו ומשמעויותיו. מטרת מזכר זה היא, איפוא, להציג את מימדי העוצמה הטק"קית מול ישראל,...
על רקע הדיון המתמשך בשאלה האם עשוי כינוסה של ועידה בינלאומית לשלום להוות מכשיר יעיל בקידומו של תהליך מדיני בזירה המזרח תיכונית, מטרת העבודה היא להבהיר את עמדות הצדדים העיקריים המעורבים – מאז ראשית 1985 – הן ברמה האזורית והן ברמה המעצמתית – במגעים ובמהלכים המדיניים שנתרקמו סביב רעיון הוועידה. במישור האזורי תתמקד העבודה בניתוח והסבר תפיסותיהן של ירדן, ישראל סוריה, אש"פ ומצרים, כפי שעוצבו והתפתחו בעקבות הסכם עמאן שנחתם בין חוסיין לאש"פ בפברואר 1985. במישור הגלובלי תדון העבודה בעמדותיהן של שתי מעצמות העל,...
