תחילת המבצע לשחרור א-ראקה, הבירה דה-פקטו של ארגון 'המדינה האסלאמית' מקרב את טורקיה לכורח לקבל החלטות אסטרטגיות. זאת כיוון שזהו האזור האחרון בשליטת 'המדינה האסלאמית' הגובל עם טורקיה, ורב הסיכוי שהכורדים הם שבסופו של דבר ישלטו באזור זה. טורקיה חוששת שהתפתחות כזו תתרום לתדמית החיובית של הכורדים בזירה הבינלאומית, לתמיכה בינלאומית בתביעות נוספות מצדם, וכן תעצים את הביקורת על המדיניות הטורקית כלפי הכורדים בתחומה. וכן, האזורים הכורדיים עשויים להוות מעין אזור בטוח עבור העקורים הסורים, וכך להקטין מהלחץ המופעל על טורקיה לקלוט פליטים נוספים. אם...
ישראל נותרה כמעט לבדה מול הציר האיראני-רדיקלי ואין לה על מי לסמוך, מלבד על עצמה. על כן, עליה לפעול בעדיפות מוחלטת מול התחזקותו של ציר זה, הנתמך (לצערנו) גם על ידי רוסיה. ויש לזכור: הרפובליקה האסלאמית של איראן (ובעלי בריתה) מסוכנים לישראל עשרת מונים מ'המדינה האסלאמית'. שעל כן יש לגבש אסטרטגיה המורכבת מכמה רבדים וממדים. תנאי בסיסי הוא יצירת ברית אזורית, גם אם לא מוצהרת, עם גורמים בעולם הסוני ובראשם ערב הסעודית, מדינות המפרץ, טורקיה, ירדן ומצרים. למדינות הסוניות המובילות במזרח התיכון חפיפת אינטרסים עם ישראל והן מעוניינות לקדם מגמות...
מאה שנים חלפו מאז שדיפלומט בריטי ודיפלומט צרפתי ניסחו יחדיו את "הסכם סייקס-פיקו", שחילק את המזרח התיכון לשני אזורי השפעה. הסכם זה הפך לאחד מיסודותיו המרכזיים של האזור במתכונתו המוכרת לנו מאז תום מלחמת העולם הראשונה. הסדר הפוליטי שעיצבו במזרח התיכון מי שהיו אז שתי מעצמות העל, על המשטרים שהקימו והגבולות ששרטטו, ניצב כיום בפני איום חמור. מאמר זה בוחן את העבר וההווה בהקשר זה, וכן את סיכוייו של ההסכם לשרוד את הסערות הפוליטיות השוטפות את האזור. ההמלצה שבסיום המאמר היא אחת – על ישראל להיות מוכנה לנסח את רעיונותיה לפתרון הסכסוך...
אם ארצות הברית שואפת להגביר את השפעתה על עיצובה של סוריה בעתיד, עליה לגבש קואליציה אפקטיבית של כוחות מורדים שמבחנה הראשון יהיה השתלטות על העיר א-רקה. כדי לשפר את סיכויי הצלחתו של המהלך, ארצות הברית נדרשת לנקוט מספר מהלכים משלימים ובהם: תאום המהלך עם רוסיה; התחייבות אמריקאית פומבית, כי אסד לא יישאר בשלטון; מניעת הישגים טריטוריאליים נוספים מ-אסד על חשבון כוחות המורדים; העברת מרכז הכובד של מלחמת האזרחים לאזורים שבשליטת 'המדינה האסלאמית'; סיוע כלכלי, הומניטרי ואזרחי לכוחות המורדים; כינון "ממשלת צללים" על בסיס ארגוני האופוזיציה...
ב-14 במארס 2016 הכריז ולדימיר פוטין, במפתיע, על הסגת החלק העיקרי של יחידות הצבא הרוסי מסוריה, לאחר שלטענתו הושגו המטרות שהוצבו בפני הכוח הרוסי עם כניסתו לסוריה לפני חמישה וחצי חודשים. לאור ההפתעה מהצעד הרוסי ובהיעדר הסבר חד-משמעי להחלטה, הוצעו הסברים אפשריים שונים להתפתחות זו. לדעת מחברי המאמר ההודעה הרוסית אינה משקפת החלטה על נסיגה מלאה ואינה מודיעה על סיום מעורבותה בסוריה, אלא משנה את מתכונת המעורבות. זאת, במטרה להפחית סיכונים, לממש קלפי משא ומתן ולהעביר מסרים, וכן לשמור על יכולת לחזור במהירות למתכונת הקודמת.
ב–27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בסוריה בין כוחות משטר אסד והאופוזיציה. הפסקת האש הושגה לאחר שארצות הברית ורוסיה הגיעו להבנות באשר לתנאיה, בשאר אל-אסד ונציגי המורדים שהשתתפו במגעים שהובילו לסיכום קיבלו תנאים אלה, והפסקת האש אף עוגנה בהחלטת מועצת הביטחון. עיקר כוחן של ההבנות להפסקת האש, הוא התבססותן על הסכמה בין רוסיה וארצות הברית, הנחושות לקדם הסדר רחב יותר בסוריה, לאור הקושי לסמן 'משחק סיום' והתעייפות מהעיסוק במשבר בסוריה. לשם שמירת הפסקת האש יהיה עליהן לרסן שחקנים המעורבים במשבר – כל אחת במחנה שלה. לארצות הברית חשוב להתרכז...
נושאים מרכזיים מהווים מכשול להתקדמות התהליך הפוליטי, שהחלטה 2254 מה-18 בדצמבר 2015, שאימצה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד, קוראת לקיומו. החלטה זו, עניינה מפת דרכים לפתרון פוליטי למלחמת האזרחים בסוריה. ניתן להעריך, כי נושאים אלה ימנעו את תחילתו של משא ומתן לשלום בינואר 2016, למרות דחיפותו הגוברת בשל משבר הפליטים, ההבנה שאין דרך לנצח את 'המדינה האסלאמית' כל עוד המלחמה נמשכת, וחשש מהמשך ערעור היציבות האזורית. החלטה 2254 משקפת התפתחות חיובית, אולם כל עוד לא תתגבש פשרה בציר איראן – ערב הסעודית – טורקיה – התרחשות שסבירותה...
מלחמת יום הכיפורים בחזית הסורית נסתיימה ב-31 במאי 1974, בהחלטת מועצת הביטחון 350 ובהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה, שמתוקפם הוקם כוח האו"ם לפיקוח על ההפרדה, אנדו"ף, UNDOF: United Nation Disengagement Observer Force. בחמש השנים האחרונות השתנתה סביבת הפעולה של אנדו"ף מקצה לקצה, ובשנתיים האחרונות עבר הכוח עצמו משבר משמעותי. במאמר זה מוצג עיקר השינויים ומתווה המלצות לעתידו, בראי צרכי הביטחון של ישראל.
למרות ההצהרות של רוסיה, כי מעורבותה הצבאית בסוריה מכוונת, בראש ובראשונה, למאבק נגד 'המדינה האסלאמית', בפועל, רוב התקיפות כוונו לארגוני מורדים אחרים ונועדו לסייע למשטרו של אסד. כתוצאה מכך נוצרו חיכוכים וצפו ניגודי אינטרסים בין חברי הקואליציה הפרו־אסדית. לקושי הצבאי נוספו מחלוקות במישור המדיני. לפי שעה, נראה, כי לאחר חודשיים של מאמץ צבאי של הקואליציה הרוסית-איראנית, נבלמה המתקפה המשולבת, שהתמקדה בהשתלטות על שטחים חיוניים בצפון סוריה. על אף נקודות החיכוך בין השותפים הבכירים בקואליציה וחרף מאמציהן של מעצמות המערב ומדינות ערב הסוניות...
