מלחמת לבנון השנייה נתפסת בזיכרון הקולקטיבי הישראלי ככישלון צבאי. במלחמה זו מילאה התקשורת תפקיד משמעותי, והיו שטענו שהיה לה חלק נכבד בציור המלחמה ככישלון. בחלוף השנים התגבשה הבנה בשיח הציבורי והפוליטי־ביטחוני, כי לאור עשר שנות השקט בגבול הצפון, תוצאות המלחמה היו טובות יותר מהרושם שהתגבש עם סיומה. לאור זאת, חשוב לבחון את מקומה של התקשורת בעיצוב השיח על המלחמה בעשור שחלף.
לכל מלחמה יש הסיפור שלה, שמתגבש לפניה, במהלכה או אחריה. עם השנים משתנים הסיפורים, הגיבורים, האתוס והמיתוסים. מרבית מחקרי הזיכרון הקולקטיבי מתמקדים בשאלה כיצד חברות...
מלחמת לבנון השנייה הוגדרה על ידי רבים כנקודת מפנה בהתייחסות לאיום על העורף הישראלי ולהיערכותו אל מול האיומים הביטחוניים בכלל ולאלה המתבטאים בנשק תלול מסלול בפרט. בשנת 2006 החזית האזרחית הישראלית לא היתה ערוכה די הצורך אל מול התקפת הרקטות מצד חזבאללה. נראה כי הכישלון היה לא רק תפקודי, אלא בעיקר תפיסתי־אסטרטגי, מבחינת היעדר הכרה מספקת של ההנהגה הביטחונית והאזרחית במרכזיות האיום על האוכלוסייה במארג הכולל של הביטחון הלאומי בישראל. מאז 2006 ,עיקר המאמצים של גופי החזית האזרחית בישראל התמקדו בהיערכות לתרחישים מגוונים של התקפות טילים ורקטות....
שקלול רכיביו של מאזן הביטחון הלאומי של מדינת ישראל לקראת סוף 2016 ומבט לעתיד הקרוב — שנת 2017 ואילך — מלמדים כי הגורמים המשפיעים לחיוב על מצבה האסטרטגי של ישראל נותרו כשהיו לפני שנה: היא חזקה מבחינה צבאית; האיום הצבאי הישיר עליה פחת במידה משמעותית והיא מצליחה להימנע מעימותים וממלחמות רחבות־היקף, בפרט נוכח מגמת הירידה הנמשכת באיום הנשקף לה מהמדינות הערביות בסביבתה; הסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות לבין איראן בקיץ 2015 דחה את מימושו של פוטנציאל הגרעין האיראני המאיים; על רקע המאבק של העולם הערבי — המאבק הסוני בהקצנה השיעית וכן המאבק...
מלחמת לבנון השנייה, שפרצה ביולי 2006 ,הפתיעה את ארצות הברית כשם שהפתיעה את ישראל. תוצאות המלחמה היו בעלות חשיבות לממשל בוש: הן שינו את ההשקפה האמריקאית לגבי המצב בין ישראל לפלסטינים ופגעו קשות ביחסים בין ראש הממשלה אהוד אולמרט לבין מזכירת המדינה קונדוליסה רייס.
מאמר זה יבחן את הרקע לאירועים, כפי שנראו מוושינגטון. בקיץ 2005 השלים ראש הממשלה, אריאל שרון, את ההתנתקות מרצועת עזה והקים מפלגה חדשה, ״קדימה״, שנועדה לאפשר לו את מרחב הפעולה לתמרון פוליטי מול הפלסטינים באופן ש״הליכוד״ לא אִ פשר לו. הנשיא בוש העניק תמיכה רבה לשרון בהתנתקות...
ישראל יצאה מלבנון בשנת 2000 מבלי לתאם את התנאים לפינוי רצועת הביטחון בדרום המדינה עם ממשלת לבנון, אך עשתה זאת בתיאום עם האומות המאוחדות: נציגי מזכ״ל האו״ם קבעו את ״הקו הכחול״ כקו התיחום בין ישראל ללבנון — לשם קביעת הגבול הסופי נדרשת הסכמת שתי המדינות — ועל בסיס זה האו״ם אישר בהצהרה כי ישראל נסוגה מכל שטחי לבנון, למעט צפון הכפר ע׳ג׳ר.
חזבאללה ניצל את עזיבתו המהירה של צה״ל ואת הריק שנוצר בדרום לבנון לשורה של צעדים: טיפוח נרטיב הניצחון, לפיו ישראל לא הצליחה להתמודד עם פעולות ״ההתנגדות״ של הארגון וניגפה בפניו; השתלטות בפועל על השטחים...
בשנה האחרונה עמדו בין תקווה לייאוש אפשרות סיומה של מלחמת האזרחים והשלוחים בסוריה, וכינון תהליך פוליטי שיבטא את רצון העם הסורי לגבי עיצוב המרחב (Proxies) הסורי בעתיד. אחד ממאפייניה הבולטים של מלחמה זו הוא היותם של חלק ניכר מהצדדים הלוחמים שלוחים של כוחות זרים. ניתן להצביע על המעורבות צבאית של רוסיה החל מספטמבר 2015 כנקודת הציון המשמעותית הראשונה בפרק הזמן המדובר. צעד זה נועד להציל את שלטונו של בשאר אל־אסד כשמאזן הכוחות התערער לרעתו. מעורבותה של רוסיה באה לידי ביטוי בעיקר בנוכחות אווירית התקפית, ובהקמת קואליציה התומכת באסד בחסותה...
בליל 23 במאי 2000 פינה צה״ל את ״אזור הביטחון״ בדרום לבנון. יציאת צה״ל מלבנון קיבלה לגיטימציה בין־לאומית מתוקף החלטת מועצת הביטחון 425 ,שהתקבלה ב־1978 לאחר מבצע ליטני וקראה לנסיגת צה״ל מלבנון. כוחות צה״ל נערכו מדרום לגבול הבין־לאומי, לאורך ״הקו הכחול״ שהותווה על ידי צוות קרטוגרפים של האו״ם. בכך הגיעו לסיומן 18 שנות נוכחות ופעילות אינטנסיבית של צה״ל בלבנון. לאורך הגבול הישראלי־לבנוני נוצרה מציאות חדשה, שאִ פשרה לתושבי צפון ישראל לשוב לחיים נורמליים.
שש השנים שבאו לאחר מכן וקדמו למלחמת לבנון השנייה התאפיינו בשינויים דרמטיים בזירה...
בעת הנוכחית, חזבאללה זהיר מאד ולא מוכן להסתכן בהסלמה מול ישראל, כמו גם בערעור לבנון וגרירתה למלחמת אזרחים. בראייתו, האינטרס המוביל כיום הוא ביצור מחדש של משטר אסד בסוריה וחיזוק הציר האיראני מטהראן דרך בגדאד, לדמשק וביירות. חזבאללה מצוי כעת בעמדת יתרון מול יריביו בלבנון. אין עוררין על עוצמתו ועל שליטתו – הישירה והעקיפה – בנעשה במדינה. בעת הנוכחית, אין כוח פוליטי או צבאי שיכול לקרוא תגר עליו בלבנון. אולם, עוצמתו יכולה גם להיות לו לנקודת תורפה. הבנה של הממשל החדש בארצות הברית כי הסיוע ללבנון הוא בפועל סיוע לחזבאללה – גם אם טרם הבשילה...
האירועים הביטחוניים שהתרחשו בשבוע השני של אוקטובר 2016 בדרום ובצפון החזירו את תשומת הלב הישראלית לשתי חזיתות העימות הנפיצות ביותר – מול חזבאללה ומול חמאס. המצב בחזית הדרום יציב פחות מאשר בזירה הצפונית, שכן בצפון העימות הוא דו-צדדי ולכן נשלט יותר. בחזית הדרומית, לעומת זאת, קיימים רכיבי חיכוך תמידיים. ביניהם: ההגבלות על כניסה לעזה ויציאה ממנה, סגר ימי, חפירת המנהרות לתוך ישראל ועוד. חזבאללה וחמאס לא וויתרו על הקריאה להשמדת ישראל ושני הארגונים כאחד רואים בעימותים צבאיים דרך מרכזית להשגת יעד זה. לשם עצירתם נדרשות הרתעה חזקה ופגיעה...
במבט לאחור, נדרש מבט מפוכח ומאוזן על יוניפי"ל 2 ועל העשור לפעילותו. לחיוב, הכוח סייע לייצוב המציאות הביטחונית ולשימור השקט, תרם במניעת התלקחות תקריות טקטיות להסלמה נרחבת, תרם להרגעת השגרה האזרחית משני צדי הגבול, סייע בהבהרת התיחום בין המדינות באמצעות סימון הקו הכחול בשטח, יצר מנגנוני תקשורת והידברות בין ישראל ללבנון באמצעות צבאותיהן, שימר קשב בינלאומי לסביבתה האסטרטגית של ישראל, וכן הניח תשתית מקצועית חשובה ללגיטימציה למדיניות ישראל, כיום ובעתיד. לצד השלילה, יוניפי"ל כשל במילוי "המשימה הבלתי-אפשרית" העיקרית שהוטלה...
ישראל נותרה כמעט לבדה מול הציר האיראני-רדיקלי ואין לה על מי לסמוך, מלבד על עצמה. על כן, עליה לפעול בעדיפות מוחלטת מול התחזקותו של ציר זה, הנתמך (לצערנו) גם על ידי רוסיה. ויש לזכור: הרפובליקה האסלאמית של איראן (ובעלי בריתה) מסוכנים לישראל עשרת מונים מ'המדינה האסלאמית'. שעל כן יש לגבש אסטרטגיה המורכבת מכמה רבדים וממדים. תנאי בסיסי הוא יצירת ברית אזורית, גם אם לא מוצהרת, עם גורמים בעולם הסוני ובראשם ערב הסעודית, מדינות המפרץ, טורקיה, ירדן ומצרים. למדינות הסוניות המובילות במזרח התיכון חפיפת אינטרסים עם ישראל והן מעוניינות לקדם מגמות...
מאה שנים חלפו מאז שדיפלומט בריטי ודיפלומט צרפתי ניסחו יחדיו את "הסכם סייקס-פיקו", שחילק את המזרח התיכון לשני אזורי השפעה. הסכם זה הפך לאחד מיסודותיו המרכזיים של האזור במתכונתו המוכרת לנו מאז תום מלחמת העולם הראשונה. הסדר הפוליטי שעיצבו במזרח התיכון מי שהיו אז שתי מעצמות העל, על המשטרים שהקימו והגבולות ששרטטו, ניצב כיום בפני איום חמור. מאמר זה בוחן את העבר וההווה בהקשר זה, וכן את סיכוייו של ההסכם לשרוד את הסערות הפוליטיות השוטפות את האזור. ההמלצה שבסיום המאמר היא אחת – על ישראל להיות מוכנה לנסח את רעיונותיה לפתרון הסכסוך...
