'המדינה האסלאמית' הפנימה, כי על מפעלה המדיני-מהפכני, שהחל במסגדים ונמשך בשדה הקרב, להתמקד גם בגיוס נאמנותם של תושבי האזורים שנכבשו – בין היתר דרך ארנקיהם. גם על הגורמים הנאבקים נגד חתירתה של 'המדינה האסלאמית' להגשמת החזון שהיא מייצגת להפנים זאת. על הקהילה הבינלאומית להגביר את הלחץ הכלכלי על 'המדינה האסלאמית' באמצעות המשך פגיעה בסחר הנפט המקנה הון נזיל לפעילויותיה, ובכלל זאת ההצטיידות במתכות החיוניות להטבעת המטבעות.
בסיום מבצע ׳צוק איתן׳ — המערכה הצבאית שהתנהלה במשך 50 ימים בין ישראל לבין חמאס ושאר הארגונים בעזה — נותרה בקרב הציבור בישראל תחושת חמיצות כבדה. זו באה לידי ביטוי בדברי ביקורת על אופן ניהול המלחמה מפי חלק מחברי הממשלה ופוליטיקאים משני צידי המפה הפוליטית בישראל, ובמאמרי פרשנות של בכירי הכותבים בישראל. בשיח הציבורי בישראל נשמעו חילוקי דעות לגיטימיים באשר למטרות המלחמה הרצויות. חלק טענו כי צריך היה לפעול בנחישות רבה יותר להכנעת חמאס ולסילוקו מהשלטון בעזה, ואחרים קראו ”להסתפק״ במכה צבאית קשה לחמאס ולשותפיו, שתדחה את הסיבוב הבא למועד רחוק...
מבצע ׳צוק איתן׳ הוא דוגמה נוספת לעימות א־סימטרי, לא רק במדדי הפעלת הכוח, אלא גם בתכלית האסטרטגית שהייתה למערכה מבחינת שני הצדדים. עבור ישראל היה זה סבב עימות נוסף בסדרה של סבבי לחימה עם ארגוני טרור, כאשר המטרה העיקרית היא השגת רגיעה ממושכת והרחקת סבב העימות הבא, בעיקר באמצעות הרתעת חמאס על ידי המחשת המחיר הכבד עבורו בגין תקיפת ישראל, אך גם על ידי החלשת כוחו הצבאי. האסטרטגיה הכוללת של ישראל כלפי חמאס לא השתנתה במהלך המערכה. עיקרה — מאמץ ממושך להחלשת חמאס עד למצב שבו הרשות הפלסטינית תוכל להשתלט...
הרוח הרעה שמנשבת מכיוונה של 'המדינה האסלאמית' – התנהלותה, כוונותיה וערכיה המוצהרים – אינם נסתרים, ולכן הם מהווים סכנה ברורה ומוחשית לעולם כולו. כדי לבלום אותה, נדרשת מערכה בינלאומית הרבה יותר נחושה ואגרסיבית, שתשלב צעדים ברמה הצבאית, המדינית, המשפטית, והאידיאולוגית-ערכית. מוקדם לקבוע האם הערכתו החיובית של אל-בגדאדי את מאזן היתרונות והחסרונות של מהלכיו מוצדקת. אמנם, המדינה האסלאמית הצליחה לבסס את שלטונה במקומות שכבשה ולמשוך אליה כמה עשרות אלפי מתנדבים מוסלמים מרחבי העולם. מנגד, נראה, כי התערבות כוחות הקואליציה, שנמצאת...
שלוש מערכות בין ישראל לחמאס הסתיימו ב״תיקו אסטרטגי א־סימטרי״. מחד גיסא, אין ספק שחמאס הוכה צבאית בקיץ 2014 ונכשל בהשגת יעדיו האסטרטגיים, אך מאידך גיסא הוא שרד את המערכה מול צה״ל, החזק בצבאות המזרח התיכון, וגם אחריה הוא דבק במאבק המזוין, אינו מוותר על נשקו, מסרב לקבל הגבלות על התעצמות עתידית ומעמדו בזירה הפלסטינית התחזק. ראוי כי החשיבה האסטרטגית הישראלית ביחס לכל אלה תתמקד במאמץ להשיג תוצאה אסטרטגית טובה יותר בסיבוב הבא. חמישים ימים נמשך סבב העימות השלישי בין ישראל לארגון הטרור חמאס, ובסופו היה ההישג הישראלי העיקרי ”הפסקת אש ללא...
קובץ המאמרים 'צוק איתן' – השלכות ולקחים, שנכתב בעקבות המבצע, מחזיק עשרים ושבעה מאמרים, שבוחנים ומנתחים נושאים רבים – מדיניים, צבאיים, כלכליים, וחברתיים. בין הנושאים הנדונים: משמעות מערכת ההגנה 'כיפת ברזל'; דילמת המנהרות; ההיבט המשפטי של הפעילות הצבאית; המערכה בין ישראל לחמאס כרקע לשינוי במערכת היחסים בין ישראל לפלסטינים; החזית האזרחית ודעת הקהל בישראל בזמן המערכה; השלכות המערכה על היחסים בין יהודים לערבים בישראל; משמעויות כלכליות של המערכה; מעורבותן של מדינות ערב במערכה; יחסי ישראל-מצרים, ישראל-טורקיה וישראל-ארצות הברית במהלך המערכה...
תשומת הלב הפלסטינית ממוקדת בחודשים האחרונים במאבק על ירושלים. מאבק זה מלובה על ידי מסע הסתה שמנהלים תנועת פת"ח, תחת הכותרת "המלחמה על ירושלים", וחמאס, תחת הכותרת "המלחמה על מסגד אל-אקצא". • חיוני לישראל למנוע את המשך גלישת הסכסוך מהמישור הלאומי למישור הדתי, בשל היעדר כלים אפקטיביים להתמודדות עם הבעיה הדתית. • על הממשלה לפעול בטווח הזמן הקצר בשישה מישורים במקביל: הרגעת העויינות הדתית; מאמץ מודיעיני; ניטרול מידע כוזב ושקרי; התמקדות בשכונת ג'בל מוכבר; דיאלוג עם החברה הערבית במזרח ירושלים; מדיניות מפייסת ואחראית.
המנהיגים המצריים, והנשיא בראשם, שבים ומצהירים, כי הבסת הטרור בסיני תדרוש את שיתוף הפעולה של האוכלוסייה המקומית. על כן, במסגרת הקמתו של אזור החיץ, יהיה על ממשלת מצרים, בעידוד בינלאומי, ליישם מדיניות שתפריד בין צרכיה הלגיטימיים וסיבלה של האוכלוסייה לבין הדרישות הבלתי-קבילות של ארגוני הג'האד הפעילים באזור. פינוי של תושבים שומרי חוק מבתיהם מנוגד לקו מחשבה זה, ויש לשער שהוא יהפוך את משימת חיסולו של איום הטרור בחצי-האי סיני לקשה ביותר לביצוע עבור מצרים.
המאבק נגד דאע"ש בראשות ארצות הברית ושותפותיה נראה לעת עתה כמלחמה סיזיפית, שאינה מועילה, "מגרדת" רק את קצה הפירמידה הג'האדית, אינה נוגעת בשורשי התופעה, והופכת לנדבך נוסף בכאוס הקיים ממילא בסוריה, עיראק, ובקרוב אולי גם בחלק מלבנון. אל אותה בוקה ומבולקה מזרח תיכונית מתלווה חלחלה בכל רחבי העולם המערבי מ"החיזיון המפחיד" של שובם הביתה של "בוגרי דאע"ש" ומהחשש שיבצעו שרשרות של פיגועים, ואולי אפילו בעריפת ראשיהם של אזרחים תמימים. בשלב זה, ישראל, היהדות והיהודים עדיין לא נמצאים במעגל האויבים המעשי של...
ישראל אינה מצויה כיום בראש סדר העדיפויות של אל-קאעדה, ג'בהת אל-נוסרה ואפילו דאע"ש. אולם מאחר שבראייתם של ארגונים אלה ישראל נתפשת כשותפה של הקואליציה המערבית, הם עלולים להקדים ולפעול גם נגדה כבר בעתיד הלא רחוק. למרות סכנה זו, מוטב לישראל להימנע מצעדים יזומים נגדם כל עוד אין בכך כורח ביטחוני הנדרש להגנתה ולסיכול פעילות ישירה נגדה. על ישראל להותיר את המלאכה הזו לקואליציה הבינלאומית הנדירה בהיקפה, שהתאגדה נגדם, תוך מתן סיוע להצלחתה אך בהקפדה על פרופיל נמוך.
בשבועות האחרונים התגברה פעילות הטרור של ארגון אנצאר בית אל-מקדס בסיני. ניתן להעריך, כי הגברת היקף פעילותו של הארגון, שאף גולשת אל ערי מצרים, מושפעת מהידוק קשריו עם ארגוני טרור שאינם מצריים ובראשם דאע"ש וכן עם שותפים ג'האדיסטים סלפים מעזה ומהווה אתגר חמור לתחושת הביטחון והיציבות של משטר הנשיא אל-סיסי. על רקע זה מובנת גם הגברת פעילותו של צבא מצרים בעת האחרונה נגד הטרור בסיני.
"נמרי השחרור של טמיל אילאם" היה ארגון טרור שהוקם בסרי־לנקה ב־1976 ותבע הקמת מדינה טמילית עצמאית בצפון ובצפון־מזרח האי. הארגון לחם בממשלות סרי־לנקה למעלה משלושה עשורים, עד לחיסול מנהיגו, ולופילאי פראבהאקראן, במאי 2009 , שבעקבותיו הוא הוכרע הארגון סופית. ארגון "הנמרים הטמילים" נקט פעולות טרור מגוונות זמן רב לפני שעשו זאת ארגוני טרור ידועים אחרים. אף על פי כן, הוא זכה להתייחסות מועטה בהשוואה לארגוני טרור אחרים. ניתוח יחסי הגומלין בין ממשלות סרי־לנקה לבין "הנמרים הטמילים", החל מראשית המאבק בשנות ה־70 של...
