כל הפרסומים בנושא אירופה

המאמרים המאוגדים בקובץ זה דנים בסוגיות הבאות: קווים מנחים למשא ומתן לקראת הסכם גרעין כולל עם איראן; עד כמה קרובה איראן לפצצה, ומה השתנה בעקבות הסכם הביניים? הסכנה שבהקלת הסנקציות; מזרח תיכון חדש: מחשבות על משטר הרתעה מול איראן; האם איראן אכן מתמתנת? ישראל, ארצות הברית והאופציה הצבאית מול איראן; הקשר בין  'אובמה־קר' להסכם הביניים עם איראן; ישראל והמשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן; מדינות המפרץ ואיראן לאחר הסכם ז'נבה; הפרספקטיבה הטורקית ביחס להסכם הביניים; סיכום – "גמישות אסטרטגית" ישראלית.

כאשר נציגי מדינות ה-P5+1 מתארים את השיחות ובוחרים להתמקד ב"התקדמות" (שולית) ולא ב"בעיות" (מרכזיות), הם מספקים בכך הצדקה להמשך קיום השיחות, למרות שברור כי הן לא נעות לעבר עסקה טובה. ההתקדמות המזערית (והלא משמעותית) גורמת למעצמות להתעקש שלא מדובר בכישלון, גם כשניכר כי הן לא מצליחות להשיג את ההסכם שאליו חתרו מאז 2003. במצב הנוכחי, סביר להניח שהתוצאה תהיה הסכם גרעין גרוע עם איראן, שלא רק ישמור על יכולת פריצת הדרך של איראן לפצצה ללא פגע, אלא גם יעניק לה לגיטימציה באמצעות חותמת של עסקה מוסכמת.

מאמר זה בא להצביע על כך שיש גם נדבך כלכלי מהותי במבצע 'צוק איתן' – יולי 2014, הוא המצב הכלכלי ברצועה. לפיכך, הנדבך הכלכלי הוא גם קריטי בכל פתרון בר-קיימא. הפעילות של ראש הממשלה הפלסטיני פיאד, בגדה המערבית, בשנים 2007 – 2013, היא הוכחה לכך שניתן להביא להתקדמות כלכלית משמעותית כאשר גורמים מקצועיים מובילים את התהליכים. הרעיון שקידום כלכלי מונע מלחמה מושרש באירופה ויושם בהצלחה במחצית השנייה של המאה העשרים. וגם ההיפך נכון: מצוקה כלכלית מובילה לסכסוך ולשפיכות דמים.

אנו רגילים לחשוב על קשרי אירופה־ישראל בעיקר במונחים כלכליים ופוליטיים.חשיבה שעניינה חששות ביטחוניים משותפים או קשרים אסטרטגיים בין אירופה לישראל תופסת לרוב מקום משני. זאת, הן בשל התפיסה שהאיחוד האירופי רחוק מלהיות מעצמה צבאית או מדינית — האיחוד האירופי נושא את הסטיגמה של גישה "רכה", ובעקבות זאת נתפס כחסר יכולת להתמודד עם מציאות קשה יותר, והן בשל ההסתמכות הישראלית המסורתית על ארצות הברית בתחום זה. כעשור לאחר השקת אסטרטגיית הביטחון האירופית והאסטרטגיה של האיחוד האירופי למניעת תפוצתו של נשק גרעיני, שנועדו לתת לאיחוד תפקיד...

הבחירות לפרלמנט האירופי שהתקיימו בתחילת השבוע היוו הצבעת אמון באיחוד האירופי, מבחן לרצון האזרח האירופי בהמשך קיומו של הארגון ובעיקר בהמשך המגמה של חיזוק המוסדות המרכזיים. ריבוי הקולות והתנועות שקראו לשינוי המגמה והגברת עצמאותן של המדינות החברות על חשבון המוסדות המרכזיים – המועצה האירופית (שבה משתתפים ראשי המדינות החברות), הפרלמנט והנציבות – היקנו לתוצאות הבחירות חשיבות החורגת מקביעת גודלן של המפלגות השונות המרכיבות את הפרלמנט האירופי.

כיצד יראו יחסי ארצות הברית-רוסיה בשנים הקרובות, לאן פני רוסיה תחת פוטין, האם יתכן עימות צבאי בשל המשבר באוקראינה, האם אנו עומדים בפני עימות "בינגושי", האם אנו ניצבים בפתחו של עידן חדש ביחסים הבינלאומיים או שמא אנו חוזרים לדפוסי היחסים של תקופת המלחמה הקרה, מה יהיו יחסי הגומלין בין אינטרסים לאומיים ונורמות גלובאליות. אלו הן רק מקצת השאלות המלוות את העוקב אחר המשבר ונדונות במאמר זה.

למדיניות של רוסיה רלוונטיוּת רבה לסביבה הביטחונית של האזור הארקטי, בהיותה המדינה החופית היחידה באזור שאינה חברה בנאט"ו. שורה של היערכויות צבאיות ושדרוג של תשתיות ומערכות נשק מאז 2007 הובילו להשערות שרוסיה חותרת לחמש מחדש את כוחותיה באזור הארקטי שלה, בציפייה להתחממותו. מאמר זה בוחן את כוונותיה הביטחוניות של רוסיה באזור הארקטי בעזרת ניתוח מסמכים אסטרטגיים והצהרות מדיניות שלה מאז שנת 2008. הממצאים מלמדים שרוסיה אינה נמצאת בתהליך של ביסוס מחדש של כוחה הצבאי באזור הארקטי, וכי היא מסתייגת באופן כללי מליזום מרוץ חימוש בו. נראה שטביעת...

בעקבות נאומו של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, בוועידת מינכן לביטחון ב-1 בפברואר 2014, הוא נשאל האם הוא אכן מאמין שביכולתו "לסגור עניין" [בין ישראל לפלסטינים]. במקום להשיב ישירות לשאלה, ענה קרי שהוא מלא תקווה ועובד קשה לשם כך, והוסיף: "…יש קמפיין הולך וגובר של דה-לגיטימציה. אנשים רגישים מאוד לכך. מדברים על חרמות ודברים מסוג זה. האם לכולנו יהיה טוב יותר עם כל אלה?" הערתו זו הציתה סערת ביקורת בישראל. לא ברור מדוע בחרו מבקריו לפרש את האזהרה שלו כאיום. ניתן לצפות ממנהיגות אחראית שתקדיש תשומת לב לתקפות הניתוח של קרי...

ב-20 בינואר 2014, חודשיים לאחר ההכרזה על ההסכם בין המעצמות לאיראן (סוף נובמבר 2013), ביקרו פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בנתנז ובפורדו, כדי לוודא שאיראן החלה ביישום ההסכם עם ה- P5+1 וכי היא אכן עוצרת את העשרת האורניום ל-20% במתקנים אלה. שני החודשים האחרונים הוקדשו לדיונים מסכמים על התנאים שלכאורה כבר הוחלט לגביהם בסוף נובמבר בז'נבה, אלא שהגרסאות שפורסמו בשעתן להסכם מצד וושינגטון וטהראן, חשפו מיד ששתי המדינות אינן מתואמות ביניהן, מה שלא מבשר טובות באשר להמשך התהליך.