פודקאסט

פרק 219

21 שנים אחרי מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, פיגועי ה-11.9 שביצע ארגון אל-קאעדה, חוקר המכון הבכיר וראש תכנית המחקר טרור ולוחמה בעצימות נמוכה, יורם שוייצר, מנתח את המידע העולה מהמחקר העדכני בנושא אל-קאעדה ומנהיגו המייסד, אוסאמה בן לאדן, בתקופה שבה התנהל המצוד נגדו ועד לחיסולו. הפודקאסט עוסק בהרחבה בפרטים שלא היו ידועים לקהילת המחקר עד לפני שנים אחדות- כאשר נחשפו מסמכים שנתפסו בבית המסתור שבו חוסל בן לאדן, כמפורט בספר שפרסמה זה מכבר החוקרת ד״ר נלי לחוד. בין הסוגיות: מצב היחסים בין אל-קאעדה לשותפיו, ארגונים ששיתפו עמו פעולה, ועם הטאליבן, פקיסטן ואיראן; כיצד התנהל המצוד האמריקני אחרי בן לאדן ומה אפשר את לכידתו? חייו של בן לאדן במסתור ויחסיו עם משפחתו ויועציו, וכן: מה היה מעמדן של נשים שפעלו בקרבתו? מה תכנן בן לאדן בשנות המרדף אחריו וכיצד הגיב על התפרצות האביב ערבי, זמן קצר לפני מותו? במבט לאחור- האם מתקפת ה-11 בספטמבר הייתה הצלחה או כישלון עבור אל-קאעדה?

בתוניסיה אושרה אחרי המהפכה ב-2011 חוקה דמוקרטית והתקיימו בחירות דמוקרטיות, אבל בעת האחרונה השלטון נקלע לעימות או קרע פנימי בין הנשיא לממשלה והפרלמנט. חוקרת המכון ד"ר שרה פוייר מסבירה את ההתפתחויות האחרונות שם ודנה בסוגיות: האם הדמוקרטיה שקמה בתוניסיה בסכנה? מה מסביר את המצב שאליו נקלעה? ומה חלקם של שחקנים חברתיים, כמו התארגנויות מחאה, בהתפתחויות האחרונות?

אודי דקל ומור יהלום מציגים את עיקרי הנושאים ואת הדוברים והדוברות שיגיעו לכנס השנתי הבינלאומי ה-13 של המכון למחקרי ביטחון לאומי, העומד השנה בסימן: "מבט אל העשור הבא". מהם האתגרים והתרחישים שייבחנו במושבים ובמשחק המלחמה שייערך במסגרת הכנס? על מה יש לשים את הדגש בעשור הקרוב וכיצד צריכה מדינת ישראל להיערך אליו?

קובי מיכאל ומורן דייטש מתארחים בפודקאסט לרגל פרסום הגיליון הראשון של כתב העת "עדכן אסטרטגי" במתכונתו החדשה. מה השינויים שחלו בתוכן של כתב העת ולאיזה קהל קוראים הוא מיועד? בהמשך הראיון מציגה מורן דייטש את עיקרי המאמר שחיברה עם כרמית ולנסי ושמתפרסם בגיליון החדש בעניין פרספקטיבה כמותית לחקר סכסוכים במזרח התיכון: מה מאפיין את היקפם, סוג השחקנים הנוטלים בהם חלק, דרכי התפתחותם ודרכי הסיום שלהם?

ד"ר שרה פוייר צוללת לעומקה של התחדשות מלחמת האזרחים בלוב בחודשים האחרונים, שמושכת מעורבות של כוחות בינלאומיים רבים. המשבר התחדש כשמונה שנים לאחר פרוץ המהפכה האלימה בלוב, שרכבה על גל ה"אביב הערבי" ובשיאה נפל שלטון קדאפי, ולאחר דיאלוג והסכם בין הפלגים השונים שנחתם ב-2015. מדוע כל כך הרבה מדינות מתערבות במתרחש במדינה הכושלת, בין המוטיבציה שלהן לגרוף רווחים מהמצב לבין חשש כן מהשלכות המלחמה עליהן? והאם יש לחוסר היציבות השלכות על ישראל או על שכנותיה?

אורית פרלוב מציגה שתי מגמות בולטות בשיח בעולם הערבי בעת האחרונה, כפי שמשתקפות ברשתות החברתיות. הראשונה היא גילויי עוינות קשה ביחס לערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים, על רקע מעורבות שלהן בנעשה במדינות צפון אפריקה שחוו בחודשים האחרונים התחדשות של מחאת "האביב הערבי", ובפרט באלג'יריה ובסודאן. השנייה היא שינוי מגמה בתחושת הדחיפות של חזבאללה וחמאס להגיע להסדרים עם ישראל. מדוע שני הארגונים, שעד כה התאפיינו באידאולוגיה של התנגדות בטווחי זמן ארוכים ובהנחה שהזמן עובד לטובתם, מנסים כעת להגיע להסכמים בהקדם האפשרי, דווקא על רקע מגמה הפוכה של משיכת זמן מכיוון ישראל?

איתי ברון ואיתי חימיניס דנים זוויות שונות ומעניינות לניתוח הטלטלה שחווה המזרח התיכון מאז שלהי שנת 2010: מהי המסגרת שבתוכה ניתן לנתח את האיזור כיום, ולאור כך – מהם הלקחים לגיבוש מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל במזרח התיכון מכאן והלאה. מקץ שמונה שנים, אין תמימות דעים בין חוקרי המזרח התיכון לגבי תוצאותיה של הטלטלה עד כה. בהנחה שבעיות היסוד של מדינות האזור, ביניהן בעיות כלכליות ותלות בנפט, שחיתות וקיטוב פוליטי, לא נעלמו ואף החריפו – האם האזור עדיין חווה טלטלה (אי-יציבות, אי-ודאות ונפיצות) או שישנה חזרה לסדר (ישן או חדש)? האם רעיון מדינות הלאום, שלטון המשטרים האוטוריטריים והשפעת מעצמות באזור ניצחו? מהן שלוש הפרספקטיבות שבמסגרתן ניתן לנתח את המזרח התיכון של שנת 2019, וכיצד הן משפיעות על האסטרטגיה הישראלית – האם צריכה להמשיך במדיניות זהירה תוך זיהוי הזדמנויות לחופש פעולה והשפעה, ובתוכה ניהול "המערכה שבין המלחמות", או שנכון לאמץ גישה שאפתנית ומדיניות לקיחת סיכונים תוך ראיה ארוכת טווח?