גלית כהן

שלושה עשורים לאחר חתימת הסכם השלום עם הממלכה ההאשמית, תחום המים ממשיך להתבלט כמנוף רב פוטנציאל לחיזוק היחסים בין ירושלים לעמאן

מה יכולה ישראל ללמוד מאחת המדינות הגדולות בארצות הברית, הסובלת ממשבר אנרגטי ואקלימי חמור?

ברקע החשש מהתרחבות הלחימה בצפון הארץ: מה הם האיומים לתשתיות החשמל והאנרגיה של ישראל – וכיצד יש לפעול כדי לחזק את שרידותו של מערך החשמל הישראלי?

המלחמה חידדה בישראל את ההבנה כי החוסן הלאומי תלוי, בין היתר, ביכולת לייצר ולספק את המזון גם בשגרה וגם בחירום. אחד האתגרים המרכזיים אשר נוצרו למערכת המזון בישראל בעקבות המלחמה הינו המחסור החמור בכוח אדם לאורך כל שרשרת האספקה, ובעיקר בחקלאות. תלותה של מערכת המזון הישראלית ביבוא עלולה לערער את יציבותה מול האתגר הכפול – שינויים אקלימיים, העלולים להפחית את היקף התבואה המיוצרת במדינות המייצאות לישראל, וסיכונים גיאופוליטיים, שעלולים לפגוע בנתיבי היבוא. לכן, כל אסטרטגיה לאומית לביטחון מזון צריכה לקחת בחשבון את מכלול היעדים שאותם צריכה למלא מערכת המזון המקומית – מהפחתת פליטות פחמן ועד הבטחת הגישה של כלל האוכלוסייה למזון בריא ומזין, ואיזון בין הסיכונים השונים והאופן בו ייצור מקומי וייבוא יכולים לתת לכל אחד מהם מענה.

בניגוד למרבית המדינות המפותחות, ישראל לא עושה די כדי לאפשר זרימה של כסף מהממשלה ומהסקטור הפרטי על מנת לעמוד ביעדי ההתמודדות עם משבר האקלים. כיצד עליה לפעול בשביל לא להישאר מאחור?

המלחמה בישראל יוצרת הזדמנות לסדר אזורי חדש – והטיפול במשבר האקלים חייב להיות חלק ממנו