גלית כהן

בעשור האחרון עלה באופן ניכר משקלו של הגז הטבעי בייצור החשמל בישראל, ובמקביל פחת השימוש בפחם ובסולר. לצד היתרונות הכלכליים והסביבתיים, השימוש בגז מעלה סוגיות חדשות של ביטחון חשמל ועמידות מערכתית, משום שהוא מסופק באמצעות שני צינורות בלבד מהמאגרים בים אל החוף, ללא יכולת אחסון בשטח ישראל. יתר על כן, ייצור באמצעות גז מרוכז באתרי ייצור מועטים, והולכת החשמל לצרכנים תלויה באמינות מערכת ההולכה הארצית. תלות זו במקורות בודדים ובתוואי הולכה מוגבל יוצרת סיכון גובר לאמינות האספקה, בייחוד במצבי חירום ביטחוניים או אקלימיים.

תקציר פרויקט ״תגובת שרשרת״, שיפורסם במלואו בשבועות הקרובים

שלושה עשורים לאחר חתימת הסכם השלום עם הממלכה ההאשמית, תחום המים ממשיך להתבלט כמנוף רב פוטנציאל לחיזוק היחסים בין ירושלים לעמאן

מה יכולה ישראל ללמוד מאחת המדינות הגדולות בארצות הברית, הסובלת ממשבר אנרגטי ואקלימי חמור?

ברקע החשש מהתרחבות הלחימה בצפון הארץ: מה הם האיומים לתשתיות החשמל והאנרגיה של ישראל – וכיצד יש לפעול כדי לחזק את שרידותו של מערך החשמל הישראלי?

המלחמה חידדה בישראל את ההבנה כי החוסן הלאומי תלוי, בין היתר, ביכולת לייצר ולספק את המזון גם בשגרה וגם בחירום. אחד האתגרים המרכזיים אשר נוצרו למערכת המזון בישראל בעקבות המלחמה הינו המחסור החמור בכוח אדם לאורך כל שרשרת האספקה, ובעיקר בחקלאות. תלותה של מערכת המזון הישראלית ביבוא עלולה לערער את יציבותה מול האתגר הכפול – שינויים אקלימיים, העלולים להפחית את היקף התבואה המיוצרת במדינות המייצאות לישראל, וסיכונים גיאופוליטיים, שעלולים לפגוע בנתיבי היבוא. לכן, כל אסטרטגיה לאומית לביטחון מזון צריכה לקחת בחשבון את מכלול היעדים שאותם צריכה למלא מערכת המזון המקומית – מהפחתת פליטות פחמן ועד הבטחת הגישה של כלל האוכלוסייה למזון בריא ומזין, ואיזון בין הסיכונים השונים והאופן בו ייצור מקומי וייבוא יכולים לתת לכל אחד מהם מענה.