עודד ערן 2023-1941

התדמית של המעצמה הסינית ספגה נזקים רבים בשנים האחרונות: מהגבלות הקורונה הדרקוניות ועד ל"מלחמה הקרה החדשה" מול ארה"ב. כיצד פועלת בייג'ינג לשיקום תדמיתה בפני מדינות העולם – והאם יש לנו מה ללמוד ממנה?

האם המעורבות הסינית שהובילה להסכם ההיסטורי בין איראן לסעודיה יכולה להעיד על רצונה של בייג'ינג להוביל מהלכי תיווך נוספים - לדוגמה בין רוסיה לאוקראינה ובין ישראל לפלסטינים?

זה עשורים שסין מצהירה על תמיכתה בפלסטינים, וישראל מצדה "מתעלמת באלגנטיות". אך בשנתיים האחרונות חל שינוי: סין החריפה את התבטאויותיה בנושא הישראלי-פלסטיני, ומצדה, ישראל הצטרפה לביקורת העולמית על המדיניות הסינית בנושא זכויות אדם. כיצד ישפיע הדבר על יחסי ירושלים ובייג'ינג?

אסטרטגיה הישראלית הנוכחית – "הליכה בין הטיפות": הישענות על ארה"ב לצד מאמץ לקידום היחסים עם שאר המעצמות | המצב הנוכחי – תחרות מעצמות (ארה"ב-סין) ומאבק על הסדר עולמי; טכנולוגיה בליבת התחרות; פוטנציאל הסלמה (אוקראינה, טאיוואן); קושי בהשגת הסכמות ופעולה משותפת (אקלים, משברים גלובליים); המזה"ת נדחק בתיעדוף  | הפער באסטרטגיה הישראלית – מרחב תמרון מצטמצם בתווך שבין המעצמות, לצד פוטנציאל גדל בתוך המחנה המערבי; פער גדל בסדר היום ובתפיסות העולם בין ישראל למערב; שחיקה בהשפעה האמריקאית באזור; תמורות פנים-אמריקאיות עם פוטנציאל לפגיעה בתמיכה בישראל | חלופות לאסטרטגיה – חלופה א' – ארה"ב מלא-מלא; חלופה ב' – שותפות פעילה במחנה המערב והתאמות לעידן תחרות המעצמות; חלופה ג' – "בין הטיפות" תוך הימנעות מבחירת צד | האסטרטגיה המומלצת – חלופה ב' – חיזוק המשענת האסטרטגית האמריקאית, בהתבסס על עמידה לצד ארצות הברית כחלק ממחנה המערב, וניהול מדיניות חוץ דיפרנציאלית, המותאמת לעידן תחרות המעצמות | הצעדים המומלצים לפעולה – חיזוק היחסים המיוחדים עם ארצות הברית: דיאלוג רציף בנושאי הליבה של שני הצדדים, חיזוק מעורבות אמריקאית אזורית, שימור התמיכה הדו-מפלגתית, התמודדות עם השחיקה במעמד ישראל בארצות הברית; תחרות המעצמות: הצטרפות למהלכי המערב וקידום שת"פים בפרט בתחומי המדע והטכנולוגיה, שימור ותיחום היחסים עם סין ורוסיה תוך צמצום סיכוני התערבות, השפעה והעברת טכנולוגיה; באזור: חיזוק הארכיטקטורה האזורית בתמיכת המערב, הרחבת המעורבות הביטחונית במזרח התיכון.

אסטרטגיה הישראלית הנוכחית – חיזוק יחסי הנורמליזציה ומינוף הסכמי אברהם למערכות יחסים נוספות. טיפוח קשרים שקטים עם מדינות היושבות על הגדר | המצב הנוכחי – שיקולים שונים של כל מדינה באשר למידת הנכונות להתקדם ביחסים עם ישראל. מעצבים מרכזיים קובעים את יכולת ההתקדמות ואת תקרת הזכוכית |אתגרים אפשריים לאסטרטגיה הישראלית – סוף (טבעי) לתקופת ירח הדבש, פוטנציאל לא-ממומש, מדיניות הממשלה החדשה, תסכול של מצרים וירדן | הפער באסטרטגיה הישראלית – תפיסה של "מה שהיה הוא שיהיה" –לינאריות חיובית; אי-הבנה מלאה של השפעת המדיניות כלפי הפלסטינים על היחסים באזור; אתגרים שאינם בשליטת ישראל ואשר משפיעים על שיפור יחסי ישראל והאזור | שיקולים לבחינת האסטרטגיה – הסוגיה הפלסטינית בכללה ואפשרות הסלמה בירושלים כגורם משבש משמעותי; פעולות והתבטאויות הנובעות מההרכב ומהמדיניות של ממשלת ישראל; צורך לרתום את ממשל ביידן, שלו השפעה מכרעת על קידום היחסים; איראן כגורם המבקש לתקוע טריז ביחסים בין ישראל לשותפותיה החדשות; מתח מובנה בין מדינות השלום החדש למדינות שלום הוותיק | האסטרטגיה המומלצת – על ישראל להתמקד בכל הערוצים (משום שהבחירה היא מותרות עבורנו) ולערוך התאמות במדיניות הקיימת (ראו המלצות). במקביל לבחון קידום נוסחאות מדיניות נוספות להסכמי אברהם, למשל דוגמת היוזמה הערבית, כדי לשמר את התנופה | הצעדים המומלצים לפעולה – ניסיון לעודד את הממשל האמריקאי כדי שישקיע עוד תשומות מטעמו בקידום היחסים, תוך הבלטת חשיבות התהליך לאינטרסים האמריקאיים; הבנת הרגישויות השונות של המדינות ופעולה להצנעת השיח, אם הוא גורם נזק; גיבוש מדיניות אזורית עם מדינות השלום הערביות, ובמידת האפשר גם עם הרשות הפלסטינית וערב הסעודית, לשם הרגעת המתיחות הדתית במזרח ירושלים; חיזוק והבלטת ההישגים ה"רכים" של הסכמי השלום והסכמי אברהם, בייחוד עבור הדור הצעיר במדינות השלום, גם כדי לעודד תמיכה בקשרים עם ישראל; פעולה להסרת חסמים בירוקרטיים היכן שניתן, המעכבים יישום הסכמים והבנות: מינוי פרויקטור