עיצוב המדיניות כלפי הערבים באמצעות מנגנוני הביטחון, ובראשם 'המועצה לביטחון לאומי' והשב'כ; החייאתה של 'ועדת השרים לענייני המגזר הערבי' בראשות ראש הממשלה; חזרה לא מוצהרת לכלים ולפרקטיקות של ימי הממשל הצבאי, באופן זה או אחר, תוך שימוש בחלק מהאמצעים שננקטו כלפי המיעוט הפלסטיני בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה; הדגשת הדמוגרפיה כגורם מרכזי והפיכתה למניע המוצהר אשר מכתיב את המדיניות כלפי הערבים ואת ההתייחסות אליהם כאל נתינים ובעיה דמוגרפית, ולא כאל אזרחים הזכאים לזכויות מלאות.
מדיניות זו באה לידי ביטוי בפועל במספר רב של חקיקות ותיקוני חקיקה לאורך השנים, ובמיוחד במהלך השנים האחרונות, והגיעה לשיאה עם חקיקת חוק הלאום.
בל"ד קוראת לביטול חוק הלאום וכל החוקים וההליכים המפלים נגד האזרחים הערבים והמוסדות של החברה הערבית – ובכלל זה סעיפי האפליה בחוקי האזרחות והכניסה למדינה, האפליה בסעיפי המיסוי לטובת הישובים היהודיים, האפליה החוקית בתחומי התרבות והמורשת, האפליה החוקית בתחום הדיור (דוגמת חוק 'גירוש הפולשים'), האפליה הגזענית בתחומי הקצבאות, האפליה החוקית ביחס לחופש הביטוי והפעילות הפוליטית, וכל ההליכים והחוקים הקשורים לקרקעות ולבתים ולסיוע הכספי לפרטים ולמוסדות.