הכנס השנתי ה-15 - 2 בפברואר 2022 - המכון למחקרי ביטחון לאומי

הכנס השנתי הבינלאומי ה-15 של ה-INSS

2 בפברואר 2022

מושבים

תא"ל (מיל׳) אסף אוריון שוחח עם שגרירת ישראל בבייג׳ינג, אורית בן-אבא, על יחסי ישראל-סין, שבינואר מלאו להם שלושים. אוריון שאל על מקומה של ישראל ב״תחרות האסטרטגית״ בין ארצות הברית לסין. השגרירה ציינה, כי היחסים בין המעצמות בשפל, כאשר סין מזהה רצון אמריקאי בפילוג גלובלי ובגיוס מדינות כנגד סין. הפער ביניהן עמוק ורק הולך ומעמיק. באשר לישראל, ארצות הברית שותפה חשובה מאוד למדינת ישראל, נדבך מרכזי בביטחונה הלאומי, ועדיין, ישראל רואה מקום לשיתוף פעולה כלכלי עם סין. הפוטנציאל בסין ענק, זה לא שוק שישראל רוצה להתעלם ממנו. הסיכונים קיימים, ולצידם סיכויים. עלינו לנצל את הפוטנציאל הזה לטובת פיתוח וצמיחת הכלכלה הישראלית, וגם בתחומים של יחסי תרבות, שיתופי פעולה אקדמיים, שיתופי פעולה בין עם לעם, מפגשים בין צעירים – שכל העולמות של יחסים רגילים בין מדינות ימשיכו, ושנצליח למצוא את היכולת לעבוד במשותף עם סין וגם לא לפגוע באינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל. בנוסף, סין עדיין סגורה ומסוגרת בשל קורונה.

אוריון ציין כי האתגר ביחסים עם סין אינו רק מצד ארה"ב אלא גם בשל השותפות האסטרטגית בין סין ואיראן, תמיכתה המסורתית בפלסטינים, והביקורת הנוקבת שלה נגד ישראל, כגון במבצע ״שומר חומות״. השגרירה הבהירה כי מדיניות סין לאזור נקבעה בעת הקמת הרפובליקה העממית של סין, וסביר שלא תשתנה עד שיימצא פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. עם זאת, סין מביעה תמיכה בצורך של ישראל בהגנה עצמית, ומנסה לשים בצד את חילוקי הדעות ולקדם את הנושאים שיש בהם קרקע רחבה לשיתופי פעולה – בשדה הכלכלי והמסחרי. בכל הנוגע לאיראן, למדינת ישראל יש כמובן חילוקי דעות עמוקים עם סין והיא מביעה אותם בכל הזדמנות.

השגרירה הדגישה כי 2022 תהיה מאוד מהותית, כשבאוקטובר תתכנס המפלגה הקומוניסטית לכינוס החמש שנתי, ותחליט על הארכת כהונת הנשיא שי ג׳ינגפינג לחמש השנים הבאות. זו שנת הכרעות מהותיות לגבי ההנהגה העתידית הסינית, וגם לגבי המשך הסתגרותה של סין מן העולם, בשל קורונה.

בשנת 2020, בעיצומן של הסגרים והבחירות הנשנות, המשבר הכלכלי והחברתי, התקבצה קבוצה בת 65 משתתפים המנויים על 8 ארגונים שונים במטרה לגבש תשובה לשאלה: "כיצד נוכל למצוא חזון משותף לחברה בישראל בהינתן המחלוקות הקיימות"?

בתום עבודה שנמשכה 8 חודשים, גובש מסמך המצביע על שלשה נושאים: (1) הסולידריות החברתית; (2) האמון בין הפרטים בחברה ובין החברה לרשויות המדינה; (3) המשילות בישראל.

חברי הפאנל בכנס השנתי שהונחה על ידי תא"ל (מיל') ד"ר מאיר אלרן, שיתפו בתובנות ובחוויות שהם רכשו במהלך העבודה המשותפת. אלרן פתח בהדגשת הרקעים השונים ואף המנוגדים מהם הגיעו המשתתפים: "הצפנו את המחלוקות שכל כך מאפיינים אותנו, והצלחנו לגבש מסמך משותף בהינתן אותן מחלוקות". כך גם אלרן תאר את הקושי בגיוס המשתתפים, שחלקם פרשו במהלך תהליך העבודה.

הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, חידד שהמסמך יכול להוות הזדמנות למימוש ממגילת העצמאות וקריאה לכל האזרחים ליטול חלק בבניין המדינה על יסודות אזרחות שווה ומלאה. הוא הבהיר כי חשוב להפנים שחוסר הסולידריות פוגע בביטחון הלאומי. איזנקוט הוסיף שמוטל על המנהיגות להפגין אומץ וליצוק תוכן ברעיון המדינה היהודית ודמוקרטית, תוך שייכות ותקווה לכלל האזרחים, ותוך הענקת בטחון לקבוצות השונות שהמדינה לא מנסה לשנות אותן. עו"ד ד"ר מורן נגיד, ראש מחלקת חברה וממשל בפורום קהלת, טענה שאפשר לחיות יחד אף במציאות של אי הסכמה. נגיד מאמינה שעלינו להתרחק מהמקומות הערכיים שמהווים פוטנציאל לקונפליקט, ובמקום זאת יש להדגיש את גבולות השיח הלגיטימי והשונות המבורכת תבוא לידי ביטוי כאשר נצליח לקיים שיח פשוט ואותנטי יותר.

פרופ' מוחמד ותד, דקאן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת וחוקר בכיר במכון, הצטרף לדברים באומרו שראוי לדאוג להשמעת קולות שאינם מקבלים במה מרכזית. הוא הצביע על כך שאנשים חיים יחד, אבל לא ביחד, ולכן יש לקיים שיח אתגרי, ורק כך השיח לא יהפוך להיות שיח אילם. כאשר אנשים מצליחים לדבר, אמר, הם מצליחים להקשיב, כשהם מקשיבים, הם חושבים. הוא ציין כי עצם כתיבת המסמך מהווה עבורו הצלחה בזיהוי הזהות הישראלית המשותפת שלנו.

ד"ר גלי סמבירא, לשעבר מנכ"לית שחרית, הוסיפה והדגישה את ההקשבה לכאב של האחר שהייתה בתהליך הכתיבה. היא ציינה כי המסמך לימד אותה שיש שותפויות בין הזהויות שלנו עצמנו, ובין הזהויות שלנו עם הזהויות של האחר. מכאן היא קוראת לחדול להגדיר קבוצות במונחים דיכוטומיים ולקדם ושיח המתמקד בטוב המשותף.

בשיחה שקיימו ד"ר שירה עפרון והשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, דובר על החשיבות בסדר העדיפויות של הממשלה שיש להעניק להתמודדות עם שינויי אקלים, כמו גם על האתגרים וההזדמנויות לשיתופי פעולה אזוריים. דובר על הצורך של ישראל לשאת באחריות לשינויי אקלים כמדינה שגם פולטת גזי חממה וגם פגיעה לשינויי אקלים. נקודת התייחסות למדיניות ופעולות הממשלה הוא דו"ח מבקר המדינה והצורך בחוק אקלים. השרה זנדברג אמרה כי "אנחנו נושפע בצורה חריפה מאוד משינויי אקלים בגלל המיקום שלנו על הגלובוס, האקלים החם והיבש שאנו נמצאים בו." היא הוסיפה כי "אנחנו נספוג התייבשות והתחממות מעבר למה שיקרה באזורים אחרים בעולם" והדגישה כי "את העלייה במעלה וחצי שכל העולם מחויב למנוע, אנחנו כבר חצינו לפני מספר שנים ולכן עליית מפלס פני הים, מדבור, התייבשות, התחממות, הצפות, שריפות, כל הדברים האלו יכו במזרח התיכון בצורה חריפה יותר, ולכן בשביל ההישרדות של האזרחים זה מצריך אותנו להיערך בצורה מיטבית." בתשובה לשאלה על הקשר שבין שינויי אקלים לביטחון לאומי, השיבה השרה זנדברג כי ה-INSS היה מבין הראשונים להציף את הנושא על הבמה הלאומית וכי "השנה גם המל"ל הכניס לראשונה את נושא האקלים בתרחישי הייחוס שלו." לדבריה "הדבר הוצג בקבינט המדיני ביטחוני ובוועדת השרים להיערכות". היא חידדה שההשפעות על הביטחון הלאומי יבואו לידי ביטוי על ידי "אתגרים ביציבות של משטרים, בגלל מאבקים על משאבים, כמו מים, פליטות ותנועת אוכלוסיות שעשויות להתדפק על דלתנו." עם זאת, הדגישה השרה כי משבר האקלים יכול להוות גם הזדמנות לשיתופי פעולה אזוריים, שישראל יכולה להוביל. לדבריה, "שיתופי הפעולה האזוריים מסייעים בקו ישיר ליציבות אזורית ולביטחון ולכן לאינטרסים המיידיים של ישראל." הנוגע לשיתוף פעולה בנושא עם הפלסטינים, לפי זנדברג "צריך להבין שלסביבה אין גבולות…". השרה שיתפה כי נפגשה בקיץ עם מקבילה הפלסטיני, "ויחד סיכמנו על מספר פרויקטים לקדם ביחד". השרה הדגישה כי שיתוף הפעולה יתרום ליציבות בין שני העמים, ו"ישפר את איכות החיים של בני האדם בכל האזור". על פי זנדברג העניין בשינויי האקלים כאן כדי להישאר, לדבריה "הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה ומתקדמת רק לכיוון אחד. כשמסתכלים על דו"חות ההערכות בארצות הברית ובאירופה לשינויי אקלים רואים שנושא בראש סדר העדיפויות שלהן. המיקום של ישראל – האזורי, הגיאוגרפי, הגיאופוליטי – פשוט לא מאפשר לנו שלא לקחת את זה בחשבון כאיום על הביטחון הלאומי, כאתגר לאומי ממדרגה ראשונה שישראל צריכה להתכונן לקראתו".

מנחה: ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה ב-INSS.

משתתפים: טוני בדרן, עמית מחקר במכון האמריקני ה-FDD; ד"ר חגי אטקס, כלכלן ועמית מחקר ב-INSS; אורנה מזרחי, חוקרת בכירה ב-INSS ומרכזת נושא לבנון במכון.  

הפאנל עסק בעתיד מדינת לבנון הקורסת, ובפרט בשאלה האם וכיצד ניתן  לשקם את לבנון? במהלך הדיון הוצג המצב הכלכלי המדרדר של לבנון, שנוצר לדעת הדוברים בעקבות מערכת כלכלית כושלת לאורך שנים, אליטה שדואגת לאינטרסים הצרים שלה ונמנעת מצעדים לטובת הציבור הרחב, וניצול המצב על יד חזבאללה שהולך ומשתלט על מנגנוני המדינה הלבנונית ומאפשר את העמקת אחיזתה של איראן. עלה בשיח כי רוב הקהילה הבינלאומית אדישה ולא פועלת מול חזבאללה ואיראן, הממשיכים להשתלט על המדינה. הסיוע הכלכלי המועט הניתן כיום, בעיקר על ידי ארצות הברית וצרפת רק מאט במעט את הגלישה לתהום. לדעת הדוברים שינוי במצב הקיים יבוא רק בעקבות מאמץ בינלאומי ואזורי נרחב לסיוע ללבנון ולחיזוק מחנה מתנגדי חזבאללה בלבנון במטרה להחליש את חזבאללה ולצמצם את השפעתה השלילית של איראן במדינה. בתוך כך נדרשים שיקום משמעותי של המערכת הכלכלית בלבנון ורפורמות עמוקות במערכת הפנימית לפיתוח המדינה והשבת התפקוד של מנגנוניה. בהקשר למדיניות הישראלית, נטען כי על ישראל לפעול בשלב הנוכחי מול ידידותיה מאחורי הקלעים, בניסיון להניע את קהילה הבינלאומית לפעולה לסיוע בשיקומה של לבנון. המסר לקהילה הבינלאומית והמערכת האזורית הוא לא לוותר על לבנון ולא לתת לה ליפול לחלוטין לידיי חזבאללה ואיראן. זאת במיוחד במבט לעתיד, מול אפשרות שיוסרו הסנקציות מעל איראן, אז איראן תהיה פחות מרוסנת בהשוואה להיום, ויתפנו לה משאבים להעמקת השתלטותה על לבנון. במצב זה ישראל תעמוד בפני הדילמה האם היא משלימה עם המצב הקיים, או מחליטה לנקוט פעולה פרו-אקטיבית נגד חזבאללה ואיראן.   

ד"ר ציפי ישראלי, ראש תכנית דעת קהל במכון, והחוקרת רותי פינס, דנו בממצאי סקר מדד הביטחון הלאומי לשנת 2022 של המכון למחקרי ביטחון לאומי:

באשר לעתיד החברה הישראלית, האם פנייה להתנגשות פנימית או שמא יש תקווה לדרך משותפת?  הסבירה ישראלי, כי ישנן מספר נורות אזהרה שיש לשים אליהן לב: "חלק גדול מהציבור היהודי (52 אחוזים) מרגיש ש"קבוצות שאני לא מסכים איתן, מעצבות את סדר היום בישראל בניגוד לערכיי". חלק ניכר מהציבור (46 אחוזים) גורסים כי – "משתיקים את הקבוצה אליה אני שייך", וכי "בישראל מתחזקות קבוצות שמקיימות אורח חיים שונה משלי, שבעתיד ימנעו ממני לשמור על אורח חיי" (56 אחוזים).

עם זאת, ציינה ישראלי שקיימת תקווה לעתיד משותף, וכי למרות שבשיח רווחת תחושת העדר סולידריות בקרב הציבור: "רוב הציבור היהודי (64 אחוזים) חש שהמכנה המשותף שלהם עם רוב היהודים בישראל, גדול מהשוני, ורובו (56 אחוזים) הסכים כי "כל ישראל ערבים זה לזה".

בסקר עולה כי רוב הציבור (66 אחוזים) מוטרד מהאיומים מבית יותר מאיומים חיצוניים. ד"ר ישראלי הבהירה כי ייתכן והדבר נובע משנים שקטות יחסית מבחינה ביטחונית – "באין מלחמות מתחזקות המחלוקות". בנוסף, הציבור חש כי המדינה מתקשה יותר להתמודד עם האתגרים מבית. כפועל יוצא מכך, הסבירה כי 61 אחוזים סבורים שיש לתעדף תקציבים חברתיים על פני תקציב הביטחון.

באשר למתחים הפנימיים, 43 אחוזים מהציבור היהודי מודאגים ביותר מהמתח בין ערבים ליהודים בארץ, והוא בולט בפער על פני המתחים האחרים. אירועי מאי הגבירו את החששות והחשדנות בין הציבור היהודי והערבי. ישראלי הסבירה כי "ברמת המאקרו הציבור היהודי מתייחס אל הציבור הערבי בבחינת "כבדהו וחשדהו" לאורך שנים. רוב מוחלט של הציבור היהודי מוטרד מאוד מהישנות אירועים דומים לאירועי מאי בעתיד הקרוב. לשאלה, מה המחולל העיקרי להתנגשויות בין יהודים לערבים בישראל, השיבה ישראלי כי הציבור בעריך כי "מירושלים תצא הרעה", זו הסוגייה הרגישה ביותר עם פוטנציאל להבעיר את כל המזרח התיכון.  

בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, רוב הציבור, כ- 60 אחוזים, ממשיך לתמוך בנקיטת צעדי היפרדות מהפלסטינים כעת! כדי למנוע גלישה למציאות של מדינה אחת דו לאומית. יחד עם זאת, לראשונה מזה שנים תמיכת הציבור היהודי בפתרון שתי המדינות לשני עמים ירדה מתחת ל- 50 אחוזים. פינס ציינה כי מתוך הסקר ניתן לראות כי הציבור מעוניין בשינוי מדיני ביחס לסכסוך. בניגוד לתחושה הרווחת, הציבור לא בוחר באופציה של שמירת הסטטוס קוו, מבין אופציות שונות שהוצגו לו.

כבר שנים רבות הערך של מדינה עם רוב יהודי הוא החשוב ביותר עבור הציבור היהודי בישראל (42 אחוזים), לפני מדינה דמוקרטית (30 אחוזים) ולפני השלום (15 אחוזים) וארץ ישראל השלמה (13 אחוזים).  

דבריו של ד"ר עבדאללה בן אחמד אל ח'ליפה, סגן שר החוץ הבחרייני ויו"ר מכון המחקר DERASAT, בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי

פאנל איראן עסק בשיחות הגרעין בווינה ובסיכויים שלהם להבשיל לחזרה להסכם או לחילופין להפסקת השיחות ללא השגת היעד . מנחת הפאנל, סימה שיין, ראש תוכנית איראן במכון, הציגה את צומת ההכרעה בה נמצאים הצדדים .כאשר מצד אחד, תכנית הגרעין של איראן ממשיכה להתקדם ואיראן בקרוב תהיה מדינת סף גרעינית , ומצד שני, האיראנים ממשיכים לגרור רגליים בשיחות ווינה.  השאלה הגדולה שנשאלת היא מה תהיה התוצאה של המשא ומתן ולמרות 10 חודשים שעברו מאז תחילת השיחות לא ניתן להעריך מה תהיה תוצאתן. האם השיחות יבשילו לכדי הסכם, ואם כן, מה יהיה אופיו. אם לא, מהן ההשלכות האזוריות, וכיצד מדינות האזור וארה"ב יכולות לפעול כדי למנוע מאיראן להתקדם בתוכנית הגרעין. בפאנל לקחו חלק ארבעה משתתפים. סנאטור ג'ו ליברמן, יו"ר UANI, ניתח את הזווית האמריקנית והצהיר כי ישנם שני תרחישים אפשריים, כישלון להשיג הסכם, או הסכם רע, כאשר הוא אישית מעדיף את האופציה של אי הגעה להסכם מאשר הסכם רע ומעריך שזאת תהיה התוצאה . ד"ר אבתסאם אל-כטבי, ראשת Emirates Policy Center, העלתה את רצונן של מדינות האזור לקחת חלק במו"מ על מנת לאפשר להן להביע את דרישותיהן ודאגותיהן. כמו כן, היא טענה שהסכם ה-JCPOA כבר אינו מספק כדי למנוע מאיראן להפוך לגרעינית. השגריר צבי מגן, ראש תוכנית רוסיה במכון, ייצג את העמדה הרוסית התומכת בחזרת איראן להסכם הגרעין אך במקביל סבורה כי לאיראן  הזכות להמשיך בתוכנית גרעין אזרחית כמו גם  בתוכניות החלל והטילים שלה. סיכם את עמדת ישראל אלוף (מיל.) עמוס ידלין, תוך שהדגיש  את ההתקדמות הרבה של איראן ב תוכנית הגרעין שלה בתקופה האחרונה הכוללת העשרת אורניום לרמות גבוהות וצבירת מספיק חומר מועשר לפצצה ראשונה. לטענתו של ידלין, לשעבר ראש ה-INSS וראש אמ"ן, הסכם "ארוך יותר וחזק יותר" כפי ששאף אליו ממשל ביידן אינו רלוונטי כיום, והאופציות היחידות להסכם הן לחזור להסכם משנת 2015 שאיבד חלקים מהאפקטיביות שלו, או אופציית less for less שמטרתה לעצור את ההתקדמות האיראנית אך לא לגלגל אותה אחורה, כאשר שתי האופציות מאוד בעייתיות.

תא״ל (מיל׳) אודי דקל שוחח עם השגריר וחוקר בכיר במכון צבי מגן על ההתפתחויות בין רוסיה לאוקראינה, בצל המתח הגואה ביניהן וההשלכות הצפויות ברמת המערכת הבינלאומית. לשאלה אם רוסיה צפויה לפלוש לשטח אוקראינה? השיב השגריר מגן כי איש אינו יודע עד כמה רחוק מתכוון נשיא רוסיה פוטין ללכת, כולל בסביבתו הקרובה. יחד עם זאת, מגן גורס כי פוטין אינו מתכוון להסתבך במלחמה רבתי בשטח אוקראינה. דקל שאל האם ישנם סימנים שיוכלו להעיד על כך שרוסיה החליטה על מתקפה צבאית, כמו קמפיין השפעה לפגיעה במורל של הגייסות האוקראיניים? מגן השיב כי הוא צופה לפעולות חתרניות רוסיות, לוחמת מודיעין, לוחמה פסיכולוגית כשלב מקדים למתקפה צבאית. לדבריו, רוסיה מנסה לערער את היציבות הפנימית באוקראינה ולנסות להשתלט על הממשל בשיטות חתרניות, דרך מלחמת אזרחים שתביא להפלת המשטר. אם זה לא יצליח תעלה האופציה הצבאית. דקל שאל את מגן האם בעיני הציבור הרוסי אוקראינה צריכה להיות חלק מרוסיה. מגן השיב כי חלק גדול מהאוכלוסייה הרוסית אכן תומכת בפוטין ורואה בהתפרקותה של ברית המועצות אחד האסונות הכי גדולים שאירעו במאה העשרים. לבסוף התייחס דקל למטס המשותף הרוסי-סורי בשבוע שעבר בשמי ברמת הגולן, הוא שאל את מגן האם רוסיה מנסה לנצל את המשבר שהתפתח לממדים בינלאומיים גם כדי לשנות את כללי המשחק שהתעצבו בזירה הצפונית של מדינת ישראל. מגן השיב כי לטעמו המטס היה מכוון נגד ארצות הברית. מטרתו הייתה להפגין לארצות הברית שאם היא תמשיך בלחץ הסנקציות על רוסיה, אז מוסקבה תשתמש בארגז הכלים הנרחב שלה, מעבר לגבולות אוקראינה ואירופה, גם במזרח התיכון. בכל הנוגע לישראל, רוסיה מידי פעם בוחנת את גבולות הפעולה של ישראל במהלכים הפגנתיים, אך נזהרת מלהתעמת צבאית עם צה"ל בשל הערכת היכולות הצבאית של ישראל וחשש שהסלמה תפגע בשרידות משטר בשאר אל-אסד בסוריה.

במסגרת הכנס הבינלאומי השנתי ה-15 של ה-INSS נערך שיח בנושא ״ארצות הברית והמזרח התיכון: לקראת נטישה?", בהנחיית אל"מ (מיל.) עו"ד פנינה שרביט ברוך ובהשתתפות גב׳ דנה סטרול ומר דייוויד שנקר. השיח עסק במדיניות החוץ של ארצות הברית במזרח התיכון.

ביחס לתפיסה הרווחת בציבור הכללי כי ארה״ב נסוגה מהמזרח התיכון וכי ומהלך זה יכול לחזק גורמים כגון רוסיה, סין ואיראן, הדוברים הדגישו כי לארה״ב ממשיכה להיות נוכחות צבאית ודיפלומטית מרכזית באזור. גב׳ סטרול הדגישה כי הידוק היחסים של מדינות באזור עם מעצמות נוספות כגון רוסיה וסין אינו בהכרח משחק סכום אפס שבא על חשבון היחסים עם ארה״ב, אם כי בנושאים בעלי השפעה ביטחונית על ארה״ב, כגון טכנולוגיה ומחקר ופיתוח, יש צורך בדיאלוג כן. מר שנקר הדגיש כי לארה״ב יש תפקיד מרכזי בהפעלת לחץ על איראן, בראשונה בנושא הגרעין, אולם גם בנושאים אחרים כגון תמיכתה במליציות חמושות.

לגבי השאלה האם הרתיעה של ארה"ב משימוש בכוח ומפריסת כוחותיה מגבילה את השפעתה באזור, צוין כי ממשל ביידן עשה שימוש בכוח במספר מקרים, כולל לשם הגנה על בנות ברית ועל אינטרסים משותפים. מר שנקר ציין, עם זאת, שאופן היציאה מאפגניסטן פגע באמינותה. גב׳ סטרול הבהירה שחשוב להסביר לציבור האמריקאי את ההיגיון של שימוש בכוח, לאור השיח הפנימי בנושא.

לשאלה האם ישראל תקבל תמיכה אמריקאית במקרה של מלחמה בגבול הצפון הגוררת נפגעים אזרחים, שני המשתתפים הדגישו את התמיכה האמריקאית במערכות קודמות. מר שנקר ציין שהתמיכה בישראל עדיין דו-מפלגתית, בפרט ביחס לחיזבאללה ולשלוחות איראניות.

באשר למימוש הפוטנציאל של הסכמי אברהם, גב׳ סטרול ציינה כי הם יכולים להיות נקודת מפנה באזור, גם בהיבט של יצירת אחדות מול איראן, וגם בהיבטים אזרחיים כגון תיירות, עסקים וחקלאות, וכי ממשל ביידן רוצה לחזק ולהרחיב את ההסכמים למדינות נוספות.

לגבי היחס לנושאי זכויות אדם, מר שנקר סבר שהממשל הנוכחי מדגיש את הנושא יותר ברמה ההצהרתית, אך מבחינה מעשית המדיניות דומה למדיניות ממשל טראמפ, וננקטת גישה פרגמטית שנובעת מהבנה שיש צורך לתעדף בין המטרות השונות. גב׳ סטרול הדגישה כי קידום זכויות אדם נמצא על סדר היום של הממשל, וכי חלק מהמהלכים בנושא מתקיימים מול מדינות באופן חשאי.

באשר להתחשבות בקואליציה השברירית בישראל, גב׳ סטרול הדגישה שממשל ביידן מחויב לפתרון שתי המדינות, אולם מבין שבעת הנוכחית הצדדים לא בשלים לכך. לפיכך, מתמקדים בצעדים שמאפשרים לשמר את האפשרות לחידוש המשא ומתן בעתיד. מר שנקר סבר כי הממשל ער לסיטואציה הפוליטית בישראל, ולפיכך בנושאים מסוימים כגון פתיחת קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים, הוא מפעיל פחות לחץ.

במהלך הכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שוחח מנהל המכון, תא"ל (מיל') אודי דקל עם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, אהוד ברק. בסוגיית הגרעין האיראני, ציין ברק שבהתחשב בכל ההשלכות והתרחישים האפשריים לתוצאות המשא ומתן עם איראן, אנו עלולים למצוא את עצמנו תוך חודשים בודדים במציאות שבה איראן היא מדינת סף גרעינית. לפיכך, אין לישראל ברירה אלא לנקוט בשתי פעולות: להמשיך לפעול למנוע זאת בעזרת דיפלומטיה, ובמקביל להתכונן למצב של איראן מדינת סף גרעינית. המשמעות היא שאיראן תחליט בלעדית מתי ברצונה להפוך לבעלת נשק גרעיני בפועל.

ברק הוסיף שהסכנה האמיתית בפצצה גרעינית בידי איראן היא לא בתקיפה גרעינית. כמו במקרה של צפון קוריאה, איראן לא צפויה להשתמש בפצצה, כי היא מבינה את ההשלכות של מהלך מסוג זה, אך בעזרת פצצה גרעינית איראן תשיג חסינות מפני מעורבות צבאית להפלת המשטר, תבסס מעין איזון אסטרטגי מול ישראל ותיתן עומק של גיבוי לפעילות שלוחיה במזרח התיכון. ברק הבהיר שמזה חמישים שנה ישראל עוסקת בהתכוננות למצב שבו אחד משכנינו במעגל הראשון או השני יגיע לגרעין. המשמעות של איראן גרעינית הוא קריסת משטר ה-NPT (האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני), אז כל דיקטטור יוכל לבנות לעצמו יכולת גרעינית וזה יכול להתגלגל לכך שעוד עשרים שנה, קבוצת טרור תחזיק במתקן גרעיני ותוכל לשלוח פצצה פשוטה בתוך מכולה לנמל של ניו יורק, רוטרדם או אשדוד.

בנוגע לשאלה על אפשרויות הפעולה של ישראל, ברק ענה שאם אין לישראל יכולת להפעיל מבצע כירורגי שידחה את איראן בשנתיים או שלוש שנים מפצצה, אז לא ברור אם נכון לתקוף באיראן, כי פעולה כזאת יכולה להפוך למקור הלגיטימיות של איראן לרוץ בכל הכוח אל הגרעין. ברק סיפר שגם כאשר הושמד הכור העיראקי והכור הסורי, לא ניתן היה להעריך את דחיית הגרעין ביותר משלוש שנים, משום שגם עיראק וגם סוריה יכלו לשלם עוד פרמיה לחברת הייצור ולבנות כור נוסף. בפועל הפעולה הישראלית מחקה את תוכניות הגרעין של אותן מדינות.

בנושא הפלסטיני, ברק הזהיר שחוסר היכולת להגיד במפורש לאן פניה של ישראל היא התחמקות משאלת יסוד לעתידנו. ישראל לא יכולה להיות בו זמנית יהודית ודמוקרטית וגם לשלוט שלטון קבע על הפלסטינים בכל שטחי יהודה ושומרון. הוא הדגיש שזו תהיה קריסת הפרויקט הציוני. לדעתו, ברגע שתכונן ממשלה יותר הומוגנית מהנוכחית, מחובתה לקבוע באופן חד וברור קו תיחום בתוך ארץ ישראל, על בסיס תוואי המכשול הביטחוני, שמערבית לו יישמר רוב יהודי מוצק לדורות. על בסיס זה, תסכים ישראל לדון על מדינה פלסטינית  מפורזת ובת קיימא, כאשר השליטה הביטחונית תשמר בידי ישראל בכל השטח.

בנושא אתגרי הפנים ובעיית המשילות, ברק אמר שמרות המדינה על אזרחיה הוא תנאי הכרחי לקיומה של חברה נורמלית ואת זה צריך להשליט ביד ברזל בכל פינה. המדינה אינה יכולה להשלים עם אלימות, ללא התחשבות בחוקי המדינה.

ברק סיכם שהוא אופטימי, ישראל היא המדינה החזקה צבאית וכלכלית באזורנו, לישראל יתרון איכותי וטכנולוגי, ועל קברניטי המדינה לנהוג בתבונה עם המערכת הפוליטית האמריקאית ויהדות ארה"ב על מנת לזכות בגיבוי ורשת ביטחון דיפלומטית.

שר הביטחון גנץ חשף בכנס השנתי של ה-INSS: ברקע המשבר בצבא לבנון – ישראל העבירה הצעה לסיוע

שר הביטחון גנץ סגר  את הכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי בנאום מוקלט. גנץ התייחס בדבריו למימוש ההחלטות שהתקבלו בשנה האחרונה, אותה הציג כשנת ההחלטות, ולהזדמנויות האסטרטגיות שעל הפרק עם מימושן במהלך השנה הקרובה.

גנץ חשף כי בשבוע שעבר, העביר באמצעות גורמי צה"ל הצעה דרך יוניפי"ל, למתן סיוע ממוקד לצבא לבנון: "לבנון הפכה לאי של אי יציבות לצערי, ואזרחי לבנון אינם אויבים שלנו. לכן הצעתי השנה ארבע פעמים סיוע ללבנון, כולל בשבוע האחרון בפנייה שהועברה למפקד יוניפי"ל. באופן ממוקד אנו מבקשים לסייע לצבא לבנון, שסובל ממחסור באספקה בסיסית ואיבד למעלה מחמשת אלפים חיילים שעזבו אותו בתקופה האחרונה, מול התחזקות של חיזבאללה בתמיכה ישירה של איראן."

בהמשך לכך, התייחס שר הביטחון להתפתחויות בסוריה: "אנו עוקבים אחר המצב, ורואים בחיוב את הקשר המתחדש בין סוריה לבין ירדן ומדינות מתונות נוספות באזור. נמשיך למנוע התבססות איראנית שאוכלת את סוריה מבפנים. זהו אינטרס עליון של העם הסורי והמשטר הסורי – להתייצב, ולהוציא את הכוחות האיראנים משטחם, ולאפשר למדינה להשתקם."

בנוגע לאיום האיראני אמר גנץ: "בצל המשא ומתן המתקיים בווינה, אני בטוח שארצות הברית  תמשיך לפעול לעצירת פרויקט הגרעין האיראני מתוך ראייה של ביטחון העולם ויציבות האזור. הצבאות שלנו ומערכות הביטחון מקיימות קשר שוטף, ואף מקדמים שיתוף פעולה אופרטיבי מול אפשרות של פריצה איראנית לגרעין ממש בעצם הימים האלו."

בנוגע לחיזוק שיתופי הפעולה האזוריים אמר גנץ: "השנה הפכנו את הסכמי אברהם מהצהרת כוונות, למציאות של שיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים. הפעולות האלו מחזקות את יציבות האזור ויוצרות חזית מתונה שבה שותפות גם מדינות שההסכמים איתן עוד יבשילו. השנה יהיו לנו הזדמנויות רבות לחזק את הקשרים האלו ואת האינטרסים הביטחוניים של ישראל. כך עם מדינות אירופה שמסייעות רבות במאמצים לבלימת איראן וגם עם מדינות נוספות במפרץ ועם טורקיה. כל זאת בראייה מפוכחת, בהתאם לאינטרסים המשותפים, ותוך שאנו שומרים ומחזקים את הברית העמוקה והחשובה שלנו עם יוון וקפריסין."

דבריו של מנהל המכון, תא"ל (מיל') אודי דקל