עיקרי המגמות והצפי לשנת 2020

סוריה עדיין רחוקה ממצב של מדינה מתפקדת ומאוחדת. הנשיא בשאר אל-אסד עדיין אוחז בשלטון, אולם הוא תלוי לחלוטין באיראן, ברוסיה, במנגנוני ביטחון הפנים, בצבא, במיליציות ובגורמי פשיעה. שרידות משטרו ניצבת בעיניו לפני הכול: הוא חותר לבסס סדר פוליטי וצבאי דומה לזה שהתקיים לפני מלחמת האזרחים; מעדיף להשקיע בשיקום הצבא על פני שיקום תשתיות המדינה; ימשיך לפעול ל"ניקוי" דמוגרפי בהרחקה או בהחלשת אוכלוסיות לא רצויות (בעיקר לא נאמנות) ובמניעת שיבת פליטים; וישמר יכולות בתחום חומרי לחימה כימיים. בהשפעה רוסית, אך גם במעורבות איראנית, נבנה מחדש צבא סוריה – בדגש על יכולות של הגנה אווירית, אש תלולת-מסלול לרבות טילים מדויקים, ניידות גבוהה, וכוחות מיוחדים.

לפי שעה מוקדם עדיין להעריך מה תהיה ההשפעה של חיסול סולימאני על הפעילות האזורית האיראנית. איראן צפויה להמשיך לנצל את חולשתו של אסד כדי לבסס השפעה רב-ממדית בסוריה, לבנות את "מכונת המלחמה" שלה בזירה, ולבסס את "ציר האספקה השיעי" מאיראן דרך עיראק לסוריה וללבנון. איראן תמשיך להעביר לסוריה יכולות מתקדמות בתחום הטילים, ולבסס את היערכות המיליציות הנתונות למרותה. מדובר בעשרות אלפי פעילים שנמצאים במרחב הסורי. חלקם מיועדים להילחם בישראל, אחרים מיועדים למשימות שוטפות במסגרת אחיזת שטח במרחב, לצד שדרוג ותגבור מאחזי חזבאללה ברמת הגולן.

הסבירות לתרחיש שבו רוסיה תרחיק את איראן מסוריה ב-2020 היא נמוכה. מארג האינטרסים שלה מול איראן רחב יותר, ומבחינתה יש לאיראן תפקיד בייצוב משטרו של אסד. עם זאת, סביר להניח שרוסיה לא תאפשר לאיראן להתבסס בסוריה באופן שיסכן את האינטרסים שלה עצמה - הן הכלכליים, והן אלו הקשורים לשמירה על יציבות משטר אסד.

בצפון ובצפון-מזרח סוריה דומה שקשה יהיה לעצור את טורקיה מלקבע את השפעתה, קל וחומר נוכח דילול נוכחות הכוחות האמריקאיים בסוף 2019 . טורקיה יצאה למבצע צבאי ליצירת רצועת ביטחון בעומק של כ 30- קילומטרים בצד הסורי של הגבול, כדי ליצור חיץ בין הכורדים בסוריה לבין הכורדים בטורקיה. אמצעי אפקטיבי בראיית אנקרה ליצירת החיץ הוא ניצול השטח ליישוב פליטים סוריים, סונים לרוב, שנמלטו לשטחה, והיערכות כוחות מורדים הנתונים למרותה. בכך היא מבקשת להשיג שתי מטרות: צמצום נטל הפליטים המכביד עליה ודילול הדומיננטיות הכורדית במרחב. התגובה המיידית של הכורדים הייתה נכונות להגיע להסדר עם משטר אסד בתיווך רוסי. זאת, בתמורה לערובה מצד רוסיה ומשטר אסד להגנה מפני טורקיה ולהענקת זכות לאוטונומיה כורדית בצפון-מזרח סוריה. בהמשך, נחתם הסכם רוסי-טורקי שהוביל להפסקת אש ולהסכמת הכוחות הכורדיים לסגת מהגבול, ולכך שבשטח יתקיימו סיורים משותפים לכוחות רוסיים וטורקיים.

יש סיכוי קלוש בלבד לכך שב-2020 נחזה ברפורמות שלטוניות בסוריה, או בהסכם בר-יישום בין האופוזיציה לבין משטר אסד בחסות המדינות המעורבות - רוסיה, איראן וטורקיה - והקהילה הבינלאומית. זאת ועוד, לא נראה כי יימצאו התקציבים והמוטיבציה לשיקומה האזרחי של סוריה, והסוגיה אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של סין, אירופה, ארצות הברית או המדינות הסוניות. בלבנון, לאחר משבר פוליטי ממושך הורכבה אומנם בראשית 2019 ממשלה חדשה, אך היא התקשתה לקדם החלטות ולהוביל לשיפור המצב הפנימי המחמיר (משבר כלכלי עמוק; היעדר תשתיות; אבטלה; שחיתות; ונוכחות מכבידה של פליטים סוריים). המצוקה הגוברת של האוכלוסייה, בצד שיתוק המערכת הפוליטית, הובילו לפריצתה (17 באוקטובר) הספונטנית של מחאה עממית רחבת היקף. מחאה זו נשאה אופי ייחודי ועל-עדתי והיא כוונה נגד כלל הגורמים המרכיבים את הממשלה (הן המחנה הסוני בהובלת ראש הממשלה חרירי שהתפטר מתפקידו, והן המחנה הנוצרי-שיעי, שבו חברים הנשיא עון וגם חזבאללה כתנועה פוליטית). המפגינים דורשים שינוי עמוק בשיטה הפוליטית ובאופי ההנהגה ואינם מסתפקים, לפי שעה, בהתפטרות חרירי. בכל מקרה, בעינה עומדת האפשרות לקריסת המערכת הלבנונית ואף לגלישה למלחמת אזרחים נוספת. חזבאללה אינו מעוניין בשינוי משום שהשיטה הנוכחית משרתת אותו, ובכל מקרה צפוי כי גם בתרחישי שינוי ישמר את עצמאותו ואת השפעתו הגוברת על תהליכי קבלת ההחלטות בלבנון.

משמעויות והמלצות לישראל

בשנים האחרונות ניתן למנות הישגים רבים לישראל בזירה הצפונית, בעקבות פעילות התקפית נמרצת עם יעילות מבצעית מרשימה במסגרת המערכה שבין המלחמות, שבמהלכה ישראל הצליחה גם להימנע ממלחמה. עם זאת, ברמה האסטרטגית ישראל לא מנעה את המשך התבססות איראן בזירה הצפונית ואת בניית "מכונת המלחמה האיראנית" בסוריה, בלבנון ובמערב עיראק.

המב"מ הישראלית

ב-2020 צפויה איראן להמשיך בהתבססותה ולהעמיקה במערך החברתי, תרבותי, כלכלי ותשתיתי בסוריה. איראן גם מקדמת יכולות התקפיות לפגיעה בעומק ישראל מהמרחב הסורי וייתכן שגם מזה העיראקי, תוך אימוץ מדיניות תגובה חדשה לפעילות הישראלית. לפיכך ישראל נדרשת לשפר את מוכנותה נגד התקפת טילים, טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים איראניים. בהקשר זה הומחשה הפעלתנות האיראנית וגם יכולותיה המבצעיות הגבוהות בתקיפת מתקני הדלק בערב הסעודית, ובניסיונות לשגר לעבר ישראל רקטות ורחפנים מסוריה. לפיכך גדל הפוטנציאל להסלמה בין ישראל לאיראן ושלוחיה, גם בעקבות חיסול סולימאני, במרחב הסורי והעיראקי.

דינמיקה זו מחדדת את האתגר הישראלי בניהול "המערכה המתמשכת מתחת לסף המלחמה" נגד ההתבססות האיראנית בזירה הצפונית, ואת הצורך בתיאום עם ארצות הברית. ב-2020 נראה שישראל תתקשה לשלוט במדרגות ההסלמה, מכיוון שהאויב למד את יכולות צה"ל ומשפר את התגוננותו, תוך בניית יכולות תגובה התקפיות. מומלץ לישראל לחזור למדיניות העמימות, להפעיל יותר יכולות סמויות ולהימנע מהתרברבות במבצעיה בזירה הצפונית. כמו כן, ככל שתתערער היציבות בסוריה, עלולה רוסיה להטיל על ישראל מגבלות על חופש הפעולה בשמי סוריה.

על ישראל לבחון מחדש את מדיניות אי-ההתערבות במלחמת האזרחים בסוריה. יכולת הפגיעה של ישראל במשטר אסד היוותה מנוף השפעה, בעיקר כלפי רוסיה, שאפשר לה לפעול במרחב הסורי נגד איראן ושלוחיה. אך מדיניות זו גם הביאה להכרה לא פורמלית במשטר אסד כמנצח במלחמת האזרחים. המערכה המתמשכת וכוח ההיזק הישראלי מוכוונים, עד כה ללא הצלחה, להכשיר את הקרקע למהלך מדיני משלים שיביא לדחיקת היכולות האיראניות המאיימות מסוריה, אם באמצעות לחץ של מוסקבה על טהראן ואם בעקבות הבנה של הנשיא אסד שהפעילות האיראנית בסוריה גובה ממנו מחירים גבוהים.

חיסול סולימאני הוביל לתגבור הכוחות האמריקאים במרחב. עם זאת, בהמשך יכולה להיווצר דינמיקה שתביא להאצת יציאת הכוחות האמריקאים מעיראק וממזרח סוריה. התפתחות זאת תעניק בפועל ניצחון לשלוש יריבותיה של ארצות הברית בתחרות על עיצוב המרחב הסורי: רוסיה, איראן ומשטר אסד, שיזכו באחיזה של ממש בצפון-מזרח סוריה. נוסף על כך תיתכן צמיחה מחדש של ארגון דאע"ש, על אף ההישג המבצעי והמורלי הטמון בחיסולו של מנהיגו, אבו בכר אל-בגדאדי.

שיפור נדרש במוכנות למלחמה בזירה הצפונית

אובדן השליטה במדרגות ההסלמה והביטחון הגובר של איראן וחזבאללה, בין- השאר ככל שיצטיידו ביותר טילים מדויקים, מעלה את הסבירות למלחמה בין ישראל לבין חזבאללה והציר השיעי בזירה הצפונית. ישראל נדרשת להחליט אם קיים רף של מספר טילים מדויקים בידי חזבאללה שיחייב מתקפת מנע להסרת האיום או לצמצומו במידה ניכרת. תקיפה ישראלית מוצלחת לסיכול בניית מערך הטילים המדויקים בלבנון והרחבת הפעילות המבצעית נגד מאחזים איראניים בסוריה יגבירו את הסיכון למלחמה.

מנהיג חזבאללה נצראללה מעריך במסגרת ניהול הסיכונים שלו כי יש "חסינות" לפעולותיו בלבנון, על פי ההרתעה ההדדית מול ישראל מאז 2006. לפי המשוואה שהתקבעה, אם הוא לא תוקף את ישראל מלבנון אזי היא לא תתקוף בלבנון. בהתאם להנחת העבודה הזו הוא קידם יחד עם מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, קאסם סולימאני, את פרויקט הסבת הטילים, ובמשך עשור חפר את המנהרות ההתקפיות (שנחשפו ונוטרלו על ידי ישראל במבצע 'מגן צפוני'). נצראללה מורתע ממלחמה נוכח הכרתו ביכולותיה של ישראל, כמו גם בשל קשייו הפנימיים והכלכליים ומצבה המעורער של לבנון. הוא נתון בדילמה שבין אחריותו ההולכת וגדלה למדינה הלבנונית לבין מחויבותו לפטרוניתו (איראן), והתחייבותו להגיב לתקיפות ישראליות בלבנון ואולי אף לפגיעה קשה בכוחות איראניים בסוריה.

קשה יהיה להגביל את המלחמה הבאה לחזית הלבנונית בלבד, וסביר שהיא תתנהל במספר חזיתות: לבנון, סוריה, עיראק ואפשר שגם איראן גופא. הקבינט הביטחוני בישראל החליט לאחרונה לחזק את יכולות ההגנה של ישראל, בעיקר מפני מתקפת טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. אך בפועל נדרש גם לחזק את היערכות העורף האזרחי, לשפר את יכולתו להתגונן ואת האמצעים המיועדים לכך, ולהנחיל את עקרונות תפיסת החוסן האזרחי ביישובי הצפון. במקביל יש להתמיד במאמץ המדיני-כלכלי-תודעתי להחלשת חזבאללה, אשר נשא פרי בשנה האחרונה (הסנקציות האמריקאיות על הארגון; הרחבת מספר המדינות המכירות בו כארגון טרור; וההתעוררות האזרחית בלבנון), אם כי הוא משליך גם על פגיעה ביכולת התפקוד של מדינת לבנון עצמה.

תיאום עם המעצמות

מומלץ לישראל להמשיך במערכת היחסים והתיאום ההדוק עם שתי המעצמות, רוסיה וארצות הברית. לרוסיה אינטרס בצמצום ההשפעה האיראנית ארוכת הטווח בסוריה, אך היא אינה רוצה ואינה יכולה לדחוק אותה משם בשל מורכבות היחסים האסטרטגיים בין המדינות ברבדים אחרים. עם זאת, למוסקבה יש השפעה גוברת על בניית הצבא הסורי ולכן יש לה גם יכולת לפחות להאט את בניית מכונת המלחמה האיראנית בסוריה, הנשענת על מערכי הצבא ותשתיותיו. התיאום עם רוסיה חיוני גם לשימור חופש הפעולה הישראלי, למניעת חיכוך צבאי ולגיבוש תמונת אתגרים משותפת. על ישראל להמשיך בהפעלת הלחץ המדיני על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במטרה למנוע אספקת מערכות הגנה אווירית מתקדמות למשטר אסד, לבטח כל עוד הוא מאפשר את התבססות איראן בשטחו.

על אף רצונה של ארצות הברית להסיג את כוחותיה מצפון-מזרח סוריה, על ישראל להתמיד בניסיונותיה לשילוב האמריקאים בתהליכי ההסדרה בסוריה, ולייצר מחויבות אמריקאית לחסימת ציר האספקה השיעי בין עיראק לסוריה (ולבנון). ארצות הברית צפויה להמשיך להעניק גיבוי מדיני לישראל (בתנאי שישראל לא תסבך אותה בעימותים בעיראק ובמזרח סוריה), אך תימנע מהיקלעות למלחמה נוספת במזרח התיכון. לאור זאת, על ישראל וארצות הברית לשקול הצעה רוסית להרחקת יכולות איראניות מסוריה, שמאיימות על ישראל, תמורת הקלות בסנקציות האמריקאיות על רוסיה וגם על איראן. להסדר מסוג זה תימצא היתכנות אם תגובש נוסחה להחזרת איראן למשא ומתן על הסכם גרעין (JCPOA) מעודכן, הכולל גם צמצום התערבותה באזור.

האינטרס הישראלי הוא לחתור לבניית מערך רחב של שותפים למניעת התבססות הציר השיעי-איראני מטהראן לים התיכון. מלבד ארצות הברית, שותפות אפשריות הן מדינות ערב הסוניות ומדינות אירופה. חלק מהמהלך צריך לכלול גם את חיזוק השליטה במעברי הגבול בין סוריה ללבנון - שיגביל את האיראנים ואת חזבאללה, ובאותה מידה גם יחזק (לפחות למראית עין) את הריבונות הלבנונית. ראוי להכין תוכנית אלטרנטיבית לשיקום סוריה בהובלת המערב ומדינות ערב הסוניות, ולא להותיר את השיקום לאיראן כברירת מחדל. גם ישראל יכולה להירתם למאמץ כזה ולהפנות השקעות באמצעות גורם שלישי לדרום סוריה, ובעיקר למחוזות קוניטרה ודרעא בצד הסורי של רמת הגולן.

סיכום

מתברר כי ההערכות שאסד הכריע לגמרי את מתנגדיו הקדימו את זמנן, ומלחמת האזרחים בסוריה צפויה להימשך בעצימות נמוכה. את המאבקים בין השחקנים הפנימיים והחיצוניים תנצל איראן להמשך התבססות בסוריה, וייתכן שגם גורמי הסלפיה- ג'האדיה ינצלו זאת להשתקמות. יימשך משבר כלכלי והומניטרי, בשל היעדר גורם מערבי שישקיע בסוריה כל עוד איראן מעורבת ואסד נותר בכס השלטון. שלל השחקנים המעורבים יתקשו לגבש הסדר מדיני ורפורמה שלטונית בסוריה, לבטח כזו שתביא לסיום שלטון אסד.

רוחות המלחמה בזירה הצפונית נושבות בעוצמה חזקה יותר בהשוואה לשנים הקודמות. ישראל עלולה לאבד שניים מיתרונותיה הבולטים עד כה: הראשון, יכולותיה לפעול בחופשיות נגד בניית "מכונת המלחמה" האיראנית בסוריה ללא סיכוני הסלמה; השני, שארצות הברית תעמוד לצד ישראל ותחסום את ציר האספקה השיעי בין איראן דרך עיראק לסוריה וללבנון. לפיכך ישראל נדרשת לגבש מתווה מעודכן למערכה המתמשכת נגד התבססות איראנית בזירה הצפונית, ובד בבד עליה להתכונן לאתגר צבאי רב-זירתי, בו היא עלולה להיוותר לבדה. בפני ממשלת ישראל הבאה עומד הצורך לקבל ארבע החלטות אסטרטגיות כבדות משקל:

* הראשונה - הכנת חבילת תגובה ישראלית לתקיפה איראנית של תשתיות צבאיות ולאומית בעומק ישראל באמצעות טילי שיוט, נשק תלול-מסלול וכלי טיס בלתי מאוישים.

* השנייה - האם לשנות את המדיניות כלפי משטר אסד ולסמנו כגורם האחראי לנעשה בסוריה, כולל המעורבות האיראנית?

* השלישית - האם יש "קו אדום" של מלאי טילים מדויקים בידי חזבאללה, שיחייב "מתקפת מנע" ישראלית להסרת האיום על העורף בתנאים נוחים לישראל יותר מאשר דחיית המלחמה למועד עתידי לא ידוע?

* הרביעית - כיצד להעצים את המערכה נגד ההשפעה האיראנית בעיראק תוך מינוף חיסול סולימאני ותיאום הדוק עם האמריקאים?