בשירו "שיר ארץ", כותב המשורר נתן יונתן ז"ל:

"אֶרֶץ שֶׁמָּתְקוּ לָהּ רְגָבֶיהָ

וּמְלוּחִים כַּבֶּכִי כָּל חוֹפֶיהָ

שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אוֹהֲבֶיהָ

כָּל אֲשֶׁר יָכְלוּ לָתֵת."

מפת חלליה של מלחמת חרבות ברזל, בתוך שאר מלחמות ישראל, המובאת כאן, מדגימה שורות אלה באופן חודר לב. אוהביה של המדינה, אשר נתנו לה כל אשר יכלו לתת, מגיעים מכל קצותיה. אנשי מילואים מבוגרים בעלי משפחות, ונערים יפי בלורית ותואר שרק החלו את מסע חייהם. לוחמות ותומכי לחימה, יהודים ושאינם יהודים, צברים ועולים חדשים וותיקים. הם אשר המתיקו את רגבי המדינה ואפשרו לנו לצעוד בשביליה והיגון על הליכתם ניכר במימיה המלוחים של חופי הארץ היפה שלנו.

ככל שגדל מחיר מלחמות קיומינו, הולך ומעמיק גם החוב העצום שאנו חווים כלפי חללי המערכות ומשפחותיהם. מספר הנופלים והנופלות במלחמה האחרונה שעוד לא תמה, בלתי נתפס. אך אסור שממדי השכול ישכיחו מאתנו שמאחורי המספרים והתארים מצויים פנים ושמות. אהובים ובני משפחה. ילד שלא יקרא עוד "אבא", ואב שלא יחבק עוד את בתו. עולמות שלמים.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה הוא יום זכרון לאומי, אך קדושתו ניכרת בכל דקה החולפת בו. כהמשך שירו של יונתן: "כָּל אָבִיב שָׁבִים לָהּ סַבְיוֹנֶיהָ, לְכַסּוֹת אֶת כָּל קִמְטֵי-פָּנֶיהָ. רוּחַ קַיִץ עֶצֶב אֲבָנֶיה,ָ יְלַטֵּף בָּאוֹר."

אנו מזמינים אתכם להביט וללמוד על אודות הנופלים באמצעות פרויקט הזכרון השנתי. להכיר פעם נוספת את האופן בו בבואתו של צבא העם משתקפת במניין חלליו.