תמונת המצב

בתוך 13 ימים עלה בידי קבוצת המורדים 'היאת תחריר אלשאם' (HTS) להשתלט על דמשק ולהביא לסיומה של מלחמת האזרחים בסוריה, שנמשכה 13 שנים. המציאות הפוליטית והביטחונית במדינה השתנתה דרמטית: השתלטות HTS על דמשק הייתה תוצאה של שילוב נסיבות שהובילו ל‏‏‏"סערה המושלמת": המלחמה הממושכת עם ישראל הותירה את איראן, ובעיקר את שלוחותיה – חזבאללה וחמאס – בעמדת חולשה חסרת תקדים. נוכחותם בסוריה נפגעה במידה ניכרת ואפשרה את התקדמותם המהירה של המורדים; רוסיה, השקועה במלחמה באוקראינה, צמצמה את נוכחותה ומעורבותה בסוריה. כשהיא עדה לקריסת הצבא הסורי מול המורדים העריכה מוסקבה שאין טעם לנסות ולהצילו; למרות שורשיה הג'האדיסטים של HTS, ניכר כי חלקים נרחבים מהאוכלוסייה תמכו במאבקה מתוך תסכול משלטון אסד ומתנאי החיים הקשים. וברקע, סדקים באמון בקרב האליטה הפוליטית והצבאית במשטר הכשירו את הקרקע לנפילתו המהירה של אסד.

שלטון חדש, אתגרים ישנים

תנועת "היאת תחריר א-שאם" (HTS) נוסדה בינואר 2017, שנה לאחר החלטתו של מנהיגה, מחמד אלג'ולני, להתנתק מתנועת אל-קאעדה בסוריה (שכונתה בעבר ג'בהת אל-נוסרה) ולהקים ארגון סורי מקומי. חילוקי דעות אידיאולוגיים עם דאע"ש ואל-קאעדה הם שהובילו אותו לדרך עצמאית ולגיבוש תפיסת עולם סורית מקומית, כשהמטרה המרכזית היא הפלת שלטונו של בשאר אל-אסד.

מאז 2018, HTS שלטה באוכלוסייה המונה כ-3.4 מיליון תושבים במחוז אידליב שבצפון מערב סוריה. על אף המשבר ההומניטרי ששרר שם ומעל למיליון עקורים שחיו במחוז, התנועה הצליח לבסס מודל יציב יחסית, ובסיוע טורקי גם לייצב את האזור מבחינה כלכלית. למרות שורשיה הג'האדיסטים, התנועה נהגה לרוב בפרגמטיות, נמנעה מכפייה אלימה של עקרונות ההלכה האסלאמית ואפשרה מידה מסוימת של חירות. עם זאת, מוקדם עדיין להסיק מהמקרה של אידליב לגבי היכולת לבסס שלטון אפקטיבי במדינה בת 23 מיליון תושבים, המתאפיינת בשלל אתגרים פוליטיים וביטחוניים שלפניה ומתמודדת עם משבר כלכלי ואנרגטי חריף.

אשר לצביונו האידיאולוגי, HTS  עברה אמנם בשנים האחרונות תהליך התמתנות יחסית, אך החשש מהשתלטות איטית של אידיאולוגיה דתית קיצונית, או למצער אימוץ דפוסי שליטה אוטוריטאריים, נותר בעינו. מעבר לכך, גם אם א-שרע אכן חווה תהליך התמתנות אותנטי, הוא מוקף עדיין אנשים קיצוניים (הן בדרג הפוליטי והן בזה הצבאי), שעלולים להקשות עליו בדרכו החדשה ולאתגר את ניסיונות לייצב את המערכת הסורית המורכבת.

ועם זאת, עד כה, תקופת המעבר בראשותו של א-שרע מתאפיינת בשקט יחסי, למעט מחאות ממוקדות ומקרי אלימות ספורדיים. המשטר החדש נוקט צעדי ייצוב מהירים וביניהם מינוי שרי ממשלה, כולל שרי חוץ והגנה, ושיקום מואץ של יחסי החוץ של סוריה. בפרק זמן של פחות מחודש אירח א-שרע שורת מנהיגים אזוריים ובינלאומיים, אשר הודיעו מצידם כבר על חידוש היחסים הדיפלומטיים עם המדינה. בכל הנוגע לעתידה הפוליטי של סוריה, הוא הבטיח כי ניסוח חוקה וקיום בחירות במדינה יתאפשרו רק לאחר ייצובה – תהליך שעשוי להימשך כ-4 שנים, וכי המטרה המרכזית היא לאחד את סוריה מחדש. במישור הצבאי, א־שרע פועל לאיחוד המיליציות החמושות לכדי ממסד צבאי-ביטחוני חדש, שיציית להנהגה הפוליטית העליונה. זאת, לצד הסדרת מעמדם של אנשי הצבא הסורי לשעבר וכן מסירת נשק מידי קבוצות מורדים שונות להנהגה המרכזית. המהלכים הצבאיים מתנהלים בהסכמה יחסית הגם שהדרך להשלמת המהלך עודנה ארוכה.

בכל הנוגע למשבר הכלכלי ושיקום נזקי מלחמת האזרחים, המוערכים בכ-250-400 מיליארד דולרים, המשטר החדש יזדקק לסיוע מיידי – בעיקר הומניטארי ואספקת נפט, שהוזרם בתקופת אסד מאיראן. חלק ממדינות האזור, דוגמת קטר, כבר נרתמו להגשת סיוע ראשוני, אולם המפתח נמצא בידי ארצות הברית ותלוי בהחלטתה להמשיך ליישם את הסנקציות המגולמות בחוק קיסר, שחוקק הממשל  האמריקאי בדצמבר 2019 ומטיל סנקציות על גופים המעניקים תמיכה כלכלית למשטר אסד.  

שחקני המפתח – בין הישגים להפסדים

טורקיה – תמכה במורדים במשטר אסד במהלך כל מלחמת האזרחים, וכעת קוטפת את הפירות וצפויה למלא תפקיד מרכזי בעיצוב פניה העתידיים של סוריה – אפשר שיהיה זה משמעותי אף יותר מזה שמילאו במדינה זו איראן ורוסיה. לאורך השנים מדיניות אנקרה בסוריה הונעה על ידי שני אינטרסים עיקריים: צמצום האוטונומיה הכורדית והרחקת האיום משטחה, וכן השבת חלק מ-3.5 מיליון פליטים סורים השוהים בשטחה ומהווים נטל כלכלי ופוליטי על המשטר. מעבר לאינטרסים אלו, טורקיה התמודדה בעבר עם פיגועי טרור שביצעו אל-קאעדה ודאע"ש בשטחה וחתרה למנוע מצב שסוריה תיעשה מוקד טרור ג'יהאדיסטי מחודשת.

זאת ועוד, המציאות הנוכחית בסוריה משתלבת היטב עם שאיפותיו הלאומיות של נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, למצב את טורקיה כמעצמה אזורית הנהנית ממגוון מנופי השפעה. בטווח הזמן הקרוב, טורקיה צפויה לנצל את ההזדמנות להסב מכה לכורדים ולהחלישם באמצעות הארגונים החמושים הפועלים מטעמה, דוגמת "הצבאי הלאומי הסורי" (SNA), ובהמשך לחזק את השפעתה בסוריה באמצעות תמיכה בתהליכים פוליטיים, בבניית הצבא ובשיקום הכלכלי הצפוי במדינה. אנקרה עשויה להיות ספקית מרכזית של ציוד צבאי מגוון מתוצרתה לסוריה ועשויה אף לדרוש לכונן ברית צבאית ואסטרטגית עם המשטר הסורי החדש – כזו שתבטיח את מעמדה ותעגן את השפעתה בכל מהלכיה הצבאיים והמדיניים של סוריה, ואולי אף תתיר לה להשאיר כוחות בשטח סוריה ולהחזיק בשטחים שכבשה. א-שרע עצמו ציין כי "לטורקיה, שהציעה מקלט למיליוני סורים במהלך מלחמת האזרחים, תהיה עדיפות בשיקום סוריה על פני מדינות אחרות."

קטר – בדומה לטורקיה, קטר תמכה במשך שנים במורדים הסורים, אולם בשונה מאנקרה, שהייתה מוכנה בשנים האחרונות לקיים דיאלוג עם אסד, ובניגוד ליתר מדינות המפרץ הערביות שניסו למשוך את אסד בחזרה למעגל השפעתן, קטר החזיקה בעמדה תקיפה ודחתה כל הכרה מדינית באסד ובהשבתו לחיק העולם הערבי. קטר נמצאת כעת בעמדת כוח והשפעה ביחס לסוריה ומהווה כינור שני לטורקיה. העמדה הנוכחית מציבה את קטר בצד השני של המתרס – מול שכנותיה, איחוד האמירויות וערב הסעודית, שמגששות עדיין את דרכן אל מול המשטר החדש בסוריה.

תוך שבוע מתחילת האירועים שהסתיימו בהפלת משטר אסד, דוחה פתחה את שגרירותה בדמשק, הגישה סיוע הומניטארי והיא כבר מקדמת פרוייקטים כלכליים לשיקום המדינה, בתיאום עם טורקיה. ייתכן שקטר וטורקיה יחדשו את התוכנית לבניית צינור גז שיחבר ביניהן, ויעבור דרך סוריה ולאירופה.

כורדים – מצבו של המיעוט הכורדי בסוריה (המונה כ-2.5 מיליון תושבים) הורע משמעותית בעקבות הטלטלה במדינה. עיקר העימות הצבאי היום בסוריה מתנהל נגד האוטונומיה הכורדית בצפון מזרח. אנקרה מאיימת להרחיב את פלישתה לשטח סוריה כדי לסלק את הכוחות הכורדיים גם מהאזורים שממזרח לנהר הפרת, וזאת אחרי שכבר עלה בידה לגרשם מנקודות מפתח ממערב לנהר. מנהיג הכוחות הכורדיים, מזלום עבדי, הציע לכונן "אזורים נקיים מנשק" לאורך חלק מהגבול בין סוריה לטורקיה. לדבריו, הוא יהיה מוכן גם לאחד את הכוחות הכורדיים עם הצבא הסורי החדש, לכשיקום. עם זאת, טורקיה אינה מסתפקת בהצעות פשרה וממשיכה ללחוץ להוצאת הכוחות הכורדיים מאזורים אסטרטגיים בצפון סוריה. מעמדם של הכורדים נותר שברירי, והם תלויים בתמיכה אמריקאית ובינלאומית.

איראן – נפילת משטר אסד היא התפתחות שלילית ביותר עבור איראן, שנאלצה להסיג מסוריה את כוחותיה ונכסיה (כמו גם חזבאללה) ולמעשה איבדה מעוז אסטרטגי מרכזי עבורה באזור. צמצום העמידה מהצד מבלי לנסות לסייע לנשיא הסורי להתמודד מול המורדים מעוררת ביקורת קשה בקרב משמרות המהפכה ומגבירה את החשש  מהשלכות המקרה הסורי על הזירה הפנימית באיראן. המשטר האיראני צריך להתמודד גם עם העובדה שטורקיה עמדה מאחורי ההתפתחויות ותהווה הגורם המשפיע העיקרי בסוריה העתידית. בשלב זה איראן ממתינה להתפתחויות בסוריה תוך שהיא בונה על תרחישי אי יציבות שיאפשרו לה לחבור לגורמים מקומיים שיפעלו כנגד המשטר.

רוסיה – שנאלצה להוציא את רוב כוחותיה מסוריה מנסה כעת להיאחז בשני הבסיסים הצבאיים שלה – בסיס חיל האוויר חמימים ובסיס חיל הים בעיר טרטוס שבמערב סוריה. זאת תוך גיבוש הסכמות עם טורקיה והממשל החדש שיאפשר להם להחזיק אותם שם. לרוסיה נותרים מנופי השפעה מול השלטון החדש בסוריה, ביניהם אספקת תבואה (חלק ניכר מהחיטה שהגיעה לסוריה, מקורה ברוסיה) וגיבוי דיפלומטי למשטר מול לחצים מערביים פוטנציאליים. על אף שרוסיה נתפסת על ידי HTS כאויב שבמשך שנים תקף באמצעות חיל האוויר שלו את מחוז אדליב ואת ארגוני המורדים, וכיום מעניקה מקלט מדיני לאסד, ניכר שהמדיניות הפרגמטית בה נוקט הארגון עד כה עשויה לאפשר מרחב שיתוף פעולה בין הצדדים.

ארצות הברית – ההתפתחויות בסוריה שיחקו לידיה של וושינגטון הן מול איראן והן בהקשר הרוסי. לאחר שנים של נתק ממשטרו של אסד, היא  מיהרה לשגר לדמשק משלחת בראשותה של תת-מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון, ברברה ליף, שנפגשה עם א-שרע. בתום הפגישה כבר נמסר על הסרת הפרס שהוטל על ראשו. בהמשך עשוי הממשל גם הסיר או לרכך את הסנקציות המוטלות על המדינה במסגרת חוק קיסר, בד בבד עם הסרת HTS מרשימת ארגוני הטרור. זאת במטרה לבסס את סוריה החדשה כבעלת ברית, לרבות במאבק מול דאע"ש ואיראן. כניסתו של טראמפ לבית הלבן מציבה סימן שאלה אשר למידת העניין שממשלו יגלה בסוריה: בכהונתו הראשונה הוא החליט להוציא את הכוחות האמריקאים מהמדינה, אך חזר בו נוכח לחץ מצד יועציו. נסיגה מהירה של הכוחות האמריקאיים, כפי שהציע בעבר, עלולה להוביל לקריסתה של האוטונומיה הכורדית ולעודד פעילות של גורמים קיצוניים דוגמת דאע"ש, ובכך לפגוע במאמצי הייצוב של סוריה.

בפרספקטיבה אזורית, ניכר כי חלק גדול מבני השיח באזור (ירדנים, מצרים, סורים, אמירתיים) חוששים מכוונותיו העתידיות של א-שרע וסובביו ומעריכים כי מדובר ב"זאב בעור של כבש". רבים מהם סבורים כי אין זו אלא שאלה של זמן עד שמדיניותו תתורגם לפעילות חתרנית, בין היתר באמצעות: הקמת שלוחת אחים מוסלמים (אח"ס), מעיין ״חמאס״ ברמת הגולן נגד ישראל; היעשותו מקור השראה לקבוצות אסלאמיסטיות בעלות פוטנציאל לערער את יציבותם של משטרים באזור, בדגש על ירדן ומצרים; וכן התהוותה של מערכת אחס"ית שתכלול את טורקיה, קטר וסוריה החדשה, אשר תתחרה במערכת המדינות הסוניות הפרגמטיות (בפרט ירדן, ערב הסעודית מצרים).

משמעויות לישראל

הדימוי הפרגמטי והמתון שא-שרע מנסה לקדם מתבטא גם בעמדותיו המוצהרות כלפי ישראל. במספר ראיונות לתקשורת, שקיים במהלך חודש דצמבר, הקפיד א-שרע להתנסח כלפי ישראל באופן זהיר, מרוסן אף חיובי במידה מסוימת. כך למשל, הוא התחייב לעמוד בהסכם הפרדת הכוחות משנת  1974 וטען שפניה של סוריה אינן לעימות עם ישראל אלא לבניית המדינה מחדש. בנוסף העביר מסר שלפיו לא יאפשר להשתמש בסוריה כנקודת מוצא לתקיפות נגד ישראל או כל מדינה אחרת ודרש מישראל להפסיק את תקיפותיה בסוריה ולסגת מהשטח שכבשה, שהוגדר כאזור חיץ (שהיקפו כ-235 קמ"ר בניהול אונדו"ף בצידו הסורי של הקו). לדבריו, ההצדקה של ישראל לפעילות בסוריה הייתה נוכחות חזבאללה ומיליציות איראניות, אך זו נעלמה. על אף חוסר הוודאות אשר לכוונתיו של א-שרע בפרט ועתידה של סוריה בכלל, המציאות המתהווה עלולה להציב אתגרים חדשים אך גם לייצר הזדמנויות עבור ישראל.