אינדיקציה נוספת היא שאפילו הקואליציה הנוכחית, המבוססת על הסכם שבו נקבע כי היא תעגן את הפטור לחרדים בחוק ואף בחוקי יסוד, אינה מעזה כבר למעלה משנה להביא את הארכת השירות הסדיר והגדלת נטל המילואים להצבעה. הימנעות זו מעידה על הכרה בזעם הרווח בקרב הציבור בהקשר זה ולכך שלהעברת החוק עלולה להיות השפעה שלילית חמורה על ההתנדבות לשירות משמעותי ולקצונה, על ה"סרבנות האפורה" במילואים ואפילו על ההישארות בשירות קבע.

זו הסיבה שעמדתו הראשונית של צה"ל זכתה לביקורת קשה, וזו גם החשיבות הגדולה שבשינוי העמדה של צה"ל בשבועות האחרונים. אי אפשר יהיה עוד להישען על עמדת הצבא כנימוק לחוק מפלה, ומנגד יהיה על המערכת עצמה לעמוד בהתחייבותה ולגייס מספר גדול מאי פעם של חרדים – היקף שלא עמדה בו בגלגולים הקודמים של החקיקה בנושא טעון זה.

ב"נייר מדיניות" שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי ביולי השנה נקבע, כי קיים צורך ואף יש אפשרות מעשית לגייס מספר גדול של חרדים בטווח המיידי.^[1] בצד זאת, אנו מבקשים להדגיש כי הצורך הצבאי אינו יכול להיות עוגן החקיקה המרכזי בנושא גיוס תלמידי הישיבות. מודל צבא העם מושתת על גיוס מנדטורי של כלל ברי ובנות הגיוס, למעט אלה הפטורים משירות בשל נסיבות משתנות. ככל שמודל זה נשמר, גם עקרון זה צריך להישמר, שכן ללא שוויון יתקשה המודל להחזיק מעמד לאורך זמן – בלי קשר לצרכי הצבא או ליכולתו לגייס בנקודת זמן נתונה.

צעדים מומלצים לשלב הביניים

בעקבות המלחמה הארוכה, צה"ל הודיע כי הוא זקוק לגיוס אלפי לוחמים נוספים. לכן יש לוודא שעד לחקיקת החוק שיסדיר את אופן הגיוס, התבחינים שעל פיהם יגויסו תלמידי הישיבות בשלבי הביניים יהיו כאלה שיענו על צורך זה. במקביל, על מערכת הביטחון להכניס לתהליך הגיוס שכבות נרחבות בציבור החרדי, על ידי שליחת צווים והפעלת תהליך המיון הנהוג לגבי הציבור המשרת. חובה זו צריכה לבוא לידי ביטוי גם בחקיקה הנידונה עתה בכנסת.

בשלב הביניים, ועל מנת למצות באופן מיטבי את פוטנציאל הגיוס בשלב המעבר לקראת גיוס כללי, אנו ממליצים להביא בחשבון שתי קבוצות מרכזיות מקרב האוכלוסייה החרדית: קבוצת ה"יוצאים בשאלה", וקבוצת ה"לא לומדים". התמקדות בשתי קבוצות אלה משקפת תפיסה לפיה מחד גיסא יש לפעול לגיוס מהיר ככל האפשר של חיילים שיאפשרו את הפחתת נטל השירות הכבד מעל הציבור המשרת, ומאידך גיסא היא מדגישה את מחויבותו הערכית של צה"ל לפעול לשילוב מיטבי של כלל המשרתים המגיעים מחלקיה השונים של החברה הישראלית.

קבוצת ה"יוצאים בשאלה" מקרב הקהילה החרדית:

הקבוצה המוגדרת כאן כ"יוצאים בשאלה" מתייחסת לצעירים שלמדו במוסדות חינוך חרדיים ואינם מגדירים עצמם כיום כחרדים. על פי נתוני הלמ"ס, קיימת מגמת גידול ניכרת בשיעורים המצטברים של יציאה בשאלה, אשר בשנים האחרונות הציגו גידול שנתי מתון אך עקבי. נכון לשנת 2023, שיעור היציאה השנתי עמד על כ- 13–15 אחוזים בממוצע, עם הערכה של כ- 3,500-3,000 צעירים שיצאו מהמגזר באותה שנה.

צעירות וצעירים בוגרי החינוך החרדי ניצבים בפני אתגר משמעותי בבואם להתגייס לצה"ל. פעמים רבות הם הראשונים מבני משפחתם הבוחרים במסלול זה, והם נעדרי דמויות לחיקוי או מודלים להשראה. הם נדרשים למצוא את דרכם ולצלוח את שירותם הצבאי במערכת מורכבת ולא מוכרת. זאת, ללא הכוונה משפחתית או קהילתית, ובמקרים רבים גם תוך נידוי מצד המשפחה והקהילה, שיש לו השלכות פסיכולוגיות וחומריות קשות.

נכון להיום, יוצאי החינוך החרדי שמתגייסים למסלולים הכלליים בצה"ל אינם זכאים להתאמות ולטיפול שבו זוכים המתגייסים למסלולים החרדיים, וזאת למרות שקיימים פערים ברורים במוכנות לחיי הצבא בינם לבין צעירים מהציבור הכללי. פערים אלה נובעים מהיעדר ידע והשכלה כתוצאה משנים במערכות חינוך שאינן מלמדות לימודי ליבה, מהיעדר כישורי חיים בסיסיים דוגמת עבודת צוות והתמודדות עם אנשים מרקע שונה. כל זאת, מבלי שיהיו לרבים מהם בית וקהילה תומכת להישען עליהם אל מול קשיי השירות הצבאי.

מוצע אפוא כי תתבצע עבודת מטה שתתמקד בקבוצת ה"יוצאים בשאלה" מקרב הציבור החרדי ותוודא כי הם מקבלים את המעטפת הנדרשת, שעליה לכלול ליווי מותאם צרכים, המביא בחשבון פערים ותנאי שירות ייחודיים להם. יש להשקיע בכך משאבים, כשם שהצבא יודע לעשות לגבי קבוצות חברתיות שהוא שואף להעמיק בקרבן את שיעור המתגייסים ולמנוע נשירה במהלך השירות.

להשקעה זו יהיה אפקט חיובי נוסף: אין ספק שקשיי ההסתגלות לשירות הצבאי מעמיקים את הפחד ממנו ואת השאיפה להימנע ממנו בקרב צעירים חרדים. כשאלה יראו שהצבא מקדיש תשומת לב ומשאבים גם למי שלא גדלו בתודעה שהגיוס מצפה להם בגיל 18, יקטן גם החשש שלהם מן השירות, דבר שעשוי להקטין את ההתנגדות לגיוס בחברה החרדית כולה.

קבוצת ה"לא לומדים":

ידוע כי רבים מבין אלה שאינם מתגייסים כיום לצה"ל מתוך החברה החרדית, אינם לומדים בפועל בישיבות. מתוכם גם אלה הרשומים לכאורה כתלמידי ישיבות וגם העובדים למחייתם. רבנים בולטים בציבור החרדי אף אמרו לא פעם, שאין להם כל התנגדות לכך שמי שאינו לומד בישיבה יגויס לצבא, וזו הייתה גם עמדתם הפומבית של פוליטיקאים מהמפלגות החרדיות – אם כי בפועל, לא נעשה כל מאמץ לסייע באיתור אותם "לא לומדים" או בגיוסם.

יש להקים מערכת יעילה, שתאתר את ה"לא לומדים" – רצוי בסיוע הישיבות עצמן, אך גם אלה צפויים לסרב  לסייע – ותפעל לגיוסם המיידי. אמת, חלק מן ה"לא לומדים" עובדים, ואחת מתכליות החקיקה היא להגדיל את שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים; ואולם רוב אלה העושים זאת מועסקים ב"כלכלה השחורה", משום שאינם יכולים לעבוד על פי חוק מחשש שיגויסו לצבא. לכן, גיוסם יועיל גם להעמקת תודעת הגיוס בציבור החרדי כולו, וגם לשילובם המאוחר יותר בשוק העבודה באופן הראוי. יודגש כי פעולה זו אינה תחליף לחוק גיוס כולל וצודק. 

לסיכום:

על הכנסת לחוקק חוק גיוס כוללני ושוויוני, שיעמוד בתנאים שהציב בג"צ בפסיקותיו השונות בנושא וישקף את החובה, המובנת לכל וביתר שאת בעת מלחמה, להעמיק ולהרחיב את חובת הגיוס ואת השוויון בנטל. על צה"ל להיערך לקליטת תלמידי הישיבות על פי פוטנציאל הגיוס, ולוודא שגיוסם לא יתעכב בשל היעדר תשתיות ותנאים הנדרשים לקליטתם. כשלב ביניים, שאינו מפחית מהצורך בחוק גיוס כוללני, יש להתמקד באופן מיידי בהעמקת הגיוס בקרב קבוצת ה"לא לומדים" וביצירת תנאים מסייעים לשירותם של "החוזרים בשאלה" – לא כתחליף לחוק גיוס ראוי אלא כדי להקל על יישומו המלא.

___________

[1]  המכון למחקרי ביטחון לאומי, גיוס חרדים: צרכי הביטחון, ופתרונות לטווח הקצר ולהמשך, נייר מדיניות, 18.7.2024