גיא חזות

במלחמת 'חרבות ברזל' קרסו הן הקונספציות של ישראל והן אלה של אויביה. כדי להימנע מגלישה לקונספציה שגויה נוספת, על ישראל ללמוד מההיסטוריה הקרובה והרחוקה

כיצד תוכל מערכת הביטחון לספק הגנה ראויה לאורך זמן לתושבי גבול הצפון, כך שיוכלו לשוב לבתיהם ללא חשש לאחר חתימת הסכם הפסקת האש?

בהנחה שהכרעה צבאית מוחלטת של חיזבאללה ושל "ציר ההתנגדות" אינה אפשרית בטווח המיידי, ומתוך הכרה בכך שהישארות ארוכת טווח בשטח לבנון תזיק לצה"ל וללגיטימציה הבינלאומית והפנימית בישראל לשהיה זו, יש לחתור להסדרה מדינית מול ארצות הברית ומדינות העולם ואולי אף מול מדינת לבנון, על בסיס עמדת העוצמה הישראלית הנוכחית, במטרה ליצור תנאים להשבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה. זוהי האופציה המועדפת לישראל. אם הסדרה זו לא תהיה אפשרית בטווח הקצר והמערכה באש נגד חיזבאללה, שהשיגה הישגים יוצאי דופן עד כה, תאבד מיעילותה, תישקל אופציית התמרון הקרקעי אל מול מטרת הלחימה המוצהרת – השבתם של תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. במסמך זה נדונים הישגים אפשריים של תמרון יבשתי בשטח לבנון ומנותחות חלופות להפעלתו. הניתוח ההשוואתי בין החלופות מסוכם בהצגת דרך הפעולה המועדפת: טיהור השטחים השולטים על קו הגבול ליצירת מרחב אבטחה לישובים הישראליים שמדרום לו, למניעת ירי ישיר מכל סוג ולסיכול אפשרות פשיטה של כוח רדואן עליהם. זאת לטווח זמן מוגבל, ללא יצירת "רצועת ביטחון" קבועה וכדרך להשיב את הביטחון, ובה בעת לייצר לחץ להסדרה שהתנאים ההכרחיים לקבלתה מפורטים גם הם.