נאום ראש הממשלה בפני שני בתי הקונגרס היה מלאכת מחשבת והוכחה נוספת שיש לו מתחרים מעטים בתחום הרטוריקה, במיוחד כזו המותאמת לקהל אמריקני הימני ברובו. כך, הצטיין הנאום מבחינה הסברתית בהצגת העמדות הישראליות בכל הקשור למלחמה בעזה, למאבק באיראן ובאיסלאם הרדיקאלי, באנטישמיות ועוד. בשונה מהופעתו הקודמת בקונגרס, נזהר ראש הממשלה מאמירות שיש בהן כדי לעורר מחלוקות פוליטיות בין-מפלגתיות ודאג להפליג במחמאות הן לנשיא ביידן והן ביריבו טראמפ.
למרות זאת, בלטו מאוד ההבדלים בתגובתם של הנבחרים הרפובליקנים והדמוקרטים - כשבעים דמוקרטים בחרו להפגין הסתייגות מראש הממשלה בהיעדרותם, ורבים אחרים נמנעו מלהשתתף במחיאות הכפיים הסוערות של הרפובליקנים.
לצד עושרו הרטורי, הנאום היה דל בתכנים וללא חידושים משמעותיים. ראש הממשלה דיבר על המשך מחויבותו לניצחון מוחלט בעזה, מבלי להסביר כיצד זה יושג, והציג חזון ליום שלאחר המלחמה, לרבות פירוז ודה-רדיקליזציה והקמתה של "עזה החדשה", שוב ללא הסבר ממשי כיצד ייעשו הדברים; דיבר על רצונו להביא להשבתם המהירה של החטופים, מבלי להביע נכונות להתגמשות במדיניות ישראל; והביע את עניינו בהקמת "ברית אברהם" עם מדינות ערביות ידידותיות, דהיינו ציר אנטי-איראני אזורי, הדומה מאוד לאחד המרכיבים העיקריים "בחזון הנשיא הביידן", מבלי להסביר כיצד זה יתאפשר ללא התקדמות בנושא הפלסטיני.
כל פגישה של ראש הממשלה עם נשיא אמריקני ועם המועמדים המובילים לנשיאות מהווה הזדמנות חשובה להתעמק בסוגיות המרכזיות שעל הפרק, במיוחד בתקופה הזו העמוסה בנושאים בילטרליים קריטיים. אולם, תשומת הלב האמריקאית היום - הפוליטית, התקשורתית והציבורית - ממוקדת במערכת הבחירות ובהתפתחויות הבולטות שחלו בה לאחרונה, בין אם ניסיון התנקשות בטראמפ או בחירתה הוודאית כמעט של האריס כמועמדת הדמוקרטית לנשיאות, לאחר פרישתו של הנשיא מהמרוץ. גם העובדה שביידן נשא נאום לאומה על פרישתו זמן קצר בלבד לאחר הופעת נתניהו בקונגרס הסיטה את תשומת הלב ממנו.
יש הגורסים ששתי המטרות העיקריות של הביקור היו רצונו של ראש הממשלה לנצל את הבמה הייחודית של נאום בקונגרס כדי לחזק את מעמדו הפוליטי מבית ומצד שני רצונם של הרפובליקנים לתקוע טריז בין ישראל לדמוקרטים ולהפכה לסוגיה מפלגתית מובהקת. ההופעה המרשימה של ראש הממשלה ודאי תתרום להשגת המטרה הראשונה והרפובליקנים ודאי יעשו שימוש בה לצורכיהם, אך דומה שזהירותו של ראש הממשלה מלהצטייר כמי שמתערב הפעם בפוליטיקה הפנים אמריקאית, תקשה לפחות חלקית על השגת המטרה השנייה. נכון לעת כתיבת שורות אלה לא ברור אילו סיכומים מעשיים, אם בכלל, הושגו בשיחות של ראש הממשלה עם בכירי הממשל.
נאום ראש הממשלה בפני שני בתי הקונגרס היה מלאכת מחשבת והוכחה נוספת שיש לו מתחרים מעטים בתחום הרטוריקה, במיוחד כזו המותאמת לקהל אמריקני הימני ברובו. כך, הצטיין הנאום מבחינה הסברתית בהצגת העמדות הישראליות בכל הקשור למלחמה בעזה, למאבק באיראן ובאיסלאם הרדיקאלי, באנטישמיות ועוד. בשונה מהופעתו הקודמת בקונגרס, נזהר ראש הממשלה מאמירות שיש בהן כדי לעורר מחלוקות פוליטיות בין-מפלגתיות ודאג להפליג במחמאות הן לנשיא ביידן והן ביריבו טראמפ.
למרות זאת, בלטו מאוד ההבדלים בתגובתם של הנבחרים הרפובליקנים והדמוקרטים - כשבעים דמוקרטים בחרו להפגין הסתייגות מראש הממשלה בהיעדרותם, ורבים אחרים נמנעו מלהשתתף במחיאות הכפיים הסוערות של הרפובליקנים.
לצד עושרו הרטורי, הנאום היה דל בתכנים וללא חידושים משמעותיים. ראש הממשלה דיבר על המשך מחויבותו לניצחון מוחלט בעזה, מבלי להסביר כיצד זה יושג, והציג חזון ליום שלאחר המלחמה, לרבות פירוז ודה-רדיקליזציה והקמתה של "עזה החדשה", שוב ללא הסבר ממשי כיצד ייעשו הדברים; דיבר על רצונו להביא להשבתם המהירה של החטופים, מבלי להביע נכונות להתגמשות במדיניות ישראל; והביע את עניינו בהקמת "ברית אברהם" עם מדינות ערביות ידידותיות, דהיינו ציר אנטי-איראני אזורי, הדומה מאוד לאחד המרכיבים העיקריים "בחזון הנשיא הביידן", מבלי להסביר כיצד זה יתאפשר ללא התקדמות בנושא הפלסטיני.
כל פגישה של ראש הממשלה עם נשיא אמריקני ועם המועמדים המובילים לנשיאות מהווה הזדמנות חשובה להתעמק בסוגיות המרכזיות שעל הפרק, במיוחד בתקופה הזו העמוסה בנושאים בילטרליים קריטיים. אולם, תשומת הלב האמריקאית היום - הפוליטית, התקשורתית והציבורית - ממוקדת במערכת הבחירות ובהתפתחויות הבולטות שחלו בה לאחרונה, בין אם ניסיון התנקשות בטראמפ או בחירתה הוודאית כמעט של האריס כמועמדת הדמוקרטית לנשיאות, לאחר פרישתו של הנשיא מהמרוץ. גם העובדה שביידן נשא נאום לאומה על פרישתו זמן קצר בלבד לאחר הופעת נתניהו בקונגרס הסיטה את תשומת הלב ממנו.
יש הגורסים ששתי המטרות העיקריות של הביקור היו רצונו של ראש הממשלה לנצל את הבמה הייחודית של נאום בקונגרס כדי לחזק את מעמדו הפוליטי מבית ומצד שני רצונם של הרפובליקנים לתקוע טריז בין ישראל לדמוקרטים ולהפכה לסוגיה מפלגתית מובהקת. ההופעה המרשימה של ראש הממשלה ודאי תתרום להשגת המטרה הראשונה והרפובליקנים ודאי יעשו שימוש בה לצורכיהם, אך דומה שזהירותו של ראש הממשלה מלהצטייר כמי שמתערב הפעם בפוליטיקה הפנים אמריקאית, תקשה לפחות חלקית על השגת המטרה השנייה. נכון לעת כתיבת שורות אלה לא ברור אילו סיכומים מעשיים, אם בכלל, הושגו בשיחות של ראש הממשלה עם בכירי הממשל.