חברי וחברות המכון למחקרי ביטחון לאומי,

תקופת הימים הלאומיים היא תקופה של גאווה ושל עצב. הניגוד שבין העצב והיגון של יום הזיכרון לבין ההתרגשות הלאומית נוכח ההישג המופלא של הקמת המדינה, קיומה ושגשוגה הוא תמצית הסיפור הישראלי – יהודי. בשנה זו, הכל יהיה אחרת. השנה העצב יאפיל על השמחה והגאווה. למניין הנופלים התווספו השנה יותר מ-760 חיילי וחיילות צה״ל. מעל 1,200 אזרחים וחיילים נרצחו בטבח שבוצע ב-7 באוקטובר בשטחה הריבוני של מדינת ישראל אשר כשלה במשימתה העליונה: הגנה על אזרחיה בגבולותיה. את התחושות האלו לא ניתן למחוק. ביום הזיכרון הקרוב הן ירחפו כענן שחור מעל מדינה אבלה, הרוכנת על קברי אהוביה.

העצב נוכח בתקופת מועדים אלה, בכל שנה. אבל השנה הוא לא יתפוגג במוצאי יום הזיכרון. השנה לא יתרחש המעבר החד מיגון לשמחה גדולה. במקום זאת, לצד העצב העמוק שימשיך ללוות אותנו, ניתן מקום גם להכרה בטוב ובנפלא שמצוי בנס הזה, הקרוי מדינת ישראל. אט אט, לצד מחשבות על טובי בנינו ובנותינו שמסרו את חייהם למעננו, ניתן גם מקום לכמיהה לעתיד טוב יותר, ולתקווה שהקרבתם לא הייתה לשווא.

באותה הנשימה, בימים אלו לא נוכל ואל לנו לשכוח כל אחד ואחת מ-132 החטופים והחטופות, שאינם יכולים לציין אותם איתנו. 132 מבוגרים, נשים, גברים, חיילים, חיילות, ילד ותינוק, שנמצאים רחוק מאוד מאיתנו. חובתנו האנושית והמוסרית היא לעשות כל שביכולתנו כדי שישובו במהרה, וגם בימים הלאומיים כל אחד ואחת מהם יהיו עמוק בליבנו.

קיומה של מדינת ישראל במזרח התיכון מתאפשר בזכות כוחה ועוצמתה. חיזוק וביצור עמדת כח זו הוא שמאפשר למדינת ישראל לחתור לשלום, לנהל סיכונים מול איומים ולהכות אויב בנחישות ונחרצות – לו אך יעז לסכן את ביטחונה. כעת, אנו מצויים בצומת דרכים היסטורית שמוכיחה לנו עד כמה חשוב וחיוני מעמד זה. הכישלון והטראומה של ה-7 באוקטובר פגעו בתחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל וגרמו בלבול עמוק בקרב רבים. מציאות זו עלולה להוביל את ממשלת ישראל לאמץ מדיניות ביטחונית חרדתית, מדיניות המוכתבת מטראומה ולא מתבונה מדינית אסטרטגית.  זו עלולה להביא להתבדלות ולהתנתקות מהעולם המערבי ומהסביבה המזרח תיכונית הידידותית, תוך התכנסות קיפודית והסתמכות על יכולות העצמאיות הפנימיות בלבד של ישראל.  

תפקידו של המכון למחקרי ביטחון לאומי הוא לגבש ולהביא לידי יישום מדיניות ביטחון לאומי, המבטיחה את קיומה ושגשוגה של ישראל לאור רוח מגילת העצמאות וערכיה. דווקא עכשיו, נדרשות חשיבה מקצועית, רציונאלית ופרספקטיבה היסטורית. דווקא עכשיו, נדרשות פרופורציות שיאזנו את הפעולה הרגשית ויאפשרו ניתוח ביקורתי מקצועי ואמין. ניתוח המסייע למקבלי ההחלטות בתחום הביטחון הלאומי, וממנו יגזרו המלצות מנומקות ומבוססות שיישומן יוביל את מדינת ישראל למקום טוב יותר. אם למדנו משהו מהאירועים הרי זה שהתבונה לא מצויה במקום אחד.  דווקא ריבוי דעות, וזוויות התבוננות שונות ומגוונות יכול אולי לסייע.  

כמו בשדה הקרב, לאחר מפלה וכישלון יש רצון לברוח, לעזוב הכל, להתנתק ולחפש מקום אחר. אבל, בדיוק כמו בשדה הקרב, הבריחה אינה מובילה למקום טוב. הבורח אינו יכול לעצור את הכשלון, ודווקא ההישארות, ההתמדה וההתמודדות עם האתגר היא התשובה הראויה. אנחנו, במכון למחקרי ביטחון לאומי, לומדים ונמשיך ללמוד ממה שקרה, נתחקר ונפיק לקחים. בכל מצב, אנו נמשיך להאמין שמדינת ישראל חייבת מכון מחקר עצמאי ומקצועי למדיניות ביטחונית שמגשימה את הערכים עליהם נוסדה המדינה. אנחנו נמשיך לפעול בתחושת אחריות מרחיבה, נחתור לאמת ונפעל ביושרה חסרת פשרות. אין לנו פריווילגיה להרים ידיים.

המכון מחזק ומחבק את המשפחות השכולות ומאחל החלמה מלאה לפצועי המערכה, בגוף ובנפש, וקורא לשובם במהרה של כל החטופים והחטופות. אין בכח המילים להביא נחמה לשכול, רק בכח המעשה ניתן לסייע לפצועים ולנפגעי המלחמה, ולהשיב את חטופינו. מי ייתן ונהיה ראויים להקרבתכם.

חברים וחברות יקרים – תודה לכם על השותפות והמעורבות במסע המורכב הזה, תמיד ובמיוחד בימים משמעותיים אלו.  

אלוף (במיל.) תמיר הימן, 

ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי