אמש היה זה ערב קשה מאד שבו הדם רותח, ובצדק. אבל דווקא בערב שכזה יש לקבל החלטות בקור רוח ולא מתוך התלהמות ובשליפות מהמותן.
רבות מדובר כעת על מבצע רחב וגם המילים "חומת מגן" נשמעות פעם אחר פעם. שני דברים מרכזיים עשתה ישראל בחומת מגן: החזירה את חופש הפעולה המבצעי בשטח וריסקה את תשתיות הטרור של ארגוני הטרור. שני ההישגים האלה קיימים גם היום. ישנו חופש פעולה מלא בשטח, פועלים בכל מקום שאנחנו רוצים ותשתיות הטרור שאנו מתמודדים עמן היום הרבה פחות מפותחות.
לכן, על אף הדם שרותח מהערב הקשה הזה ועל אף שצפויים לנו ימים קשים בעתיד כפי שהיו גם בעבר, יש לנהוג בקור רוח, בנחישות ואסור בלהט הרגע להציע הצעות שהן כולן שיטות – הגברת מחסומים, שימוש במסוקי קרב ולעשות מבצע גדול או בינוני או קטן – כל אלו הן שיטות. יש מספיק אנשים מוכשרים במערכת הביטחון שיודעים עכשיו להציע שיטות טובות מאלו.
מה שצריך לדון בו זה מה המטרה, מה ישראל רוצה להשיג. אם רוצים לשנות את המצב הביטחוני הנוכחי ייתכן שצריך לפעול אחרת, אך יש לזכור שאין פעולה צבאית ללא מעטפת מדינית וללא תכלית רחבה יותר. מהו המצב האחר שאנו רוצים? מה יקרה עם הרש"פ? אסור להתעסק רק במקום שנוח לנו, המקום הטקטי המקומי.
אחד הסיכונים הגדולים של מבצע רחב מאד הוא האצת קריסת הרשות הפלסטינית. קריסה שכזו היא בניגוד לאינטרס הביטחון הלאומי הישראלי כי היא תביא לתופעות הרבה יותר חמורות של קבוצות חמושות נעדרות רסן, היא תביא לאחריות גוברת של ישראל לחיי היומיום של מיליוני פלסטינים, היא תביא לביקורת משמעותית בזירה הבינ"ל. משמע, גם אם הולכים למבצע רחב – בדרך ליום שאחרי אבו מאזן ולטלטלה הגדולה – חיזוקה של הרש"פ ובוודאי אי קריסתה תואמת את האינטרס הביטחוני הישראלי.
מילה אחרונה. קצת פרופורציות – אנחנו מעל לשנה במבצע מאד אינטנסיבי של צה"ל ביו"ש, נהרגו בו למעלה מ-130 פלסטינים, רובם מחבלים. האויב במצוקה, הוא מגיב להרוגים שלו. לולא הפעילות הזאת של צה"ל היינו רואים מציאות אחרת לחלוטין וקשה בהרבה. גם לגבי ג'נין – פרופורציות. מטען מתוצרת מקומית שהופעל, חיילים נפגעו לצערנו אך בוצע חילוץ מוצלח והמחבלים נהרגו.
אמש היה זה ערב קשה מאד שבו הדם רותח, ובצדק. אבל דווקא בערב שכזה יש לקבל החלטות בקור רוח ולא מתוך התלהמות ובשליפות מהמותן.
רבות מדובר כעת על מבצע רחב וגם המילים "חומת מגן" נשמעות פעם אחר פעם. שני דברים מרכזיים עשתה ישראל בחומת מגן: החזירה את חופש הפעולה המבצעי בשטח וריסקה את תשתיות הטרור של ארגוני הטרור. שני ההישגים האלה קיימים גם היום. ישנו חופש פעולה מלא בשטח, פועלים בכל מקום שאנחנו רוצים ותשתיות הטרור שאנו מתמודדים עמן היום הרבה פחות מפותחות.
לכן, על אף הדם שרותח מהערב הקשה הזה ועל אף שצפויים לנו ימים קשים בעתיד כפי שהיו גם בעבר, יש לנהוג בקור רוח, בנחישות ואסור בלהט הרגע להציע הצעות שהן כולן שיטות – הגברת מחסומים, שימוש במסוקי קרב ולעשות מבצע גדול או בינוני או קטן – כל אלו הן שיטות. יש מספיק אנשים מוכשרים במערכת הביטחון שיודעים עכשיו להציע שיטות טובות מאלו.
מה שצריך לדון בו זה מה המטרה, מה ישראל רוצה להשיג. אם רוצים לשנות את המצב הביטחוני הנוכחי ייתכן שצריך לפעול אחרת, אך יש לזכור שאין פעולה צבאית ללא מעטפת מדינית וללא תכלית רחבה יותר. מהו המצב האחר שאנו רוצים? מה יקרה עם הרש"פ? אסור להתעסק רק במקום שנוח לנו, המקום הטקטי המקומי.
אחד הסיכונים הגדולים של מבצע רחב מאד הוא האצת קריסת הרשות הפלסטינית. קריסה שכזו היא בניגוד לאינטרס הביטחון הלאומי הישראלי כי היא תביא לתופעות הרבה יותר חמורות של קבוצות חמושות נעדרות רסן, היא תביא לאחריות גוברת של ישראל לחיי היומיום של מיליוני פלסטינים, היא תביא לביקורת משמעותית בזירה הבינ"ל. משמע, גם אם הולכים למבצע רחב – בדרך ליום שאחרי אבו מאזן ולטלטלה הגדולה – חיזוקה של הרש"פ ובוודאי אי קריסתה תואמת את האינטרס הביטחוני הישראלי.
מילה אחרונה. קצת פרופורציות – אנחנו מעל לשנה במבצע מאד אינטנסיבי של צה"ל ביו"ש, נהרגו בו למעלה מ-130 פלסטינים, רובם מחבלים. האויב במצוקה, הוא מגיב להרוגים שלו. לולא הפעילות הזאת של צה"ל היינו רואים מציאות אחרת לחלוטין וקשה בהרבה. גם לגבי ג'נין – פרופורציות. מטען מתוצרת מקומית שהופעל, חיילים נפגעו לצערנו אך בוצע חילוץ מוצלח והמחבלים נהרגו.