שרה לרך זילברברג

האסטרטגיה הישראלית הנוכחית – אי-חזרה להסכם הגרעין, הסכם חדש הדוק יותר וארוך טווח ("longer & stronger") איום צבאי אמין. מול החתרנות האזורית – פגיעה בסוריה ובמרכיבי איכות | המצב הנוכחי – בתחום הגרעין – חומר מועשר לרמה גבוהה; אלפי צנטריפוגות מתקדמות; פיקוח מצומצם; יכולת להגיע לחומר בקיע מספיק לשלושה מתקנים בחודש. בחתרנות האזורית – המשך מאמץ לצד אתגרי לגיטימציה ופעולה | הפער באסטרטגיה הישראלית – איראן מתקדמת ליכולת פריצה בטווח הקצר; אין מענה להמשך ההתקדמות; פער בתחושת האיום מול המערכת הבינלאומית; ישראל בודדה במערכה | החלופות לאסטרטגיה – השלמה עם היותה של איראן מדינת סף גרעין, ואולי בעתיד מדינת גרעין; עיכוב ההתקדמות בפעילויות סיכול של אתרי גרעין; לחץ כלכלי ובידוד מדיני; הבשלת אופציה צבאית עצמאית להפעלה בשנה-שנתיים הקרובות; מהלך צבאי מקיף נגד חזבאללה, שאם יצליח עשוי לשמוט מידי איראן אמצעי הרתעה מרכזי כלפי ישראל | האסטרטגיה המומלצת – הרחבת שת"פ עם ארה"ב לשיפור האופציה הצבאית ובניית מערך מדיני למערכה מול הגרעין (לעיכוב יכולות לפחות), לצד בניית אופציה צבאית עצמאית. מול החתרנות האזורית – המשך מניעת יכולות איכות בסוריה ולבנון וצמצום ההתבססות בסוריה | הצעדים המומלצים לפעולה – תיאום עם ארה"ב לגבי קווים אדומים מוסכמים והתגובה להם; הבטחת מרחב פעולה עצמאי לישראל; קבלת יכולות צבאיות מתקדמות מוושינגטון, ליצירת הרתעה וכהמחשה לגיבוי האמריקאי; הקשחת הפיקוח על יישום הסנקציות, בדגש על יצוא נפט ; הגברת פעילויות לסיכול אתרי גרעין באיראן; הגברת הפיקוח והסיכול של רכש מכונות וחומרים ומכונות על ידי איראן

היחסים בין מוסקבה לטהראן הגיעו ב-2022 לשיאים חדשים, כאשר כטב"מים איראניים הופעלו על ידי הצבא הרוסי בשדה הקרב באוקראינה. כעת, באיראן יצפו לתמורות רוסיות בדמות סיוע במכירות אמל״ח, אולי גם בסוריה, וחלקית גם בתחום הגרעין – דבר שצריך להדאיג את ישראל

איראן סובלת ממחסור חמור במים, ועם גידול האוכלוסייה והפגיעה בתשתיות משאבי המים מצבה הולך ומחמיר בכל שנה, וברבים ממשאבי המים המתוקים שלה, שעודם קיימים, ניכרות רמות שונות של המלחה וזיהום. משבר המים באיראן החמיר את בעיות הפנים שלה. הוא מעסיק רבות את האזרחים הצמאים למים, מחמיר את תסכולם, מוציא אותם להפגנות ברחובות ומככב ברשתות החברתיות, באקדמיה ובתקשורת. משבר המים העצים את את פערי המעמדות, את חוסר האמון ברשויות ובמשטר וכן את האבטלה וההגירה לערים של כפריים וחקלאים, המכונים באיראן "פליטי מים". למגזר החקלאי יש השפעה רבה על משבר המים. מצד אחד זה המגזר שצורך הכי הרבה מים במדינה. מצד שני, למרות מדיניות המשטר של עידוד החקלאות הוא אינו מניב כמצופה, וחקלאים רבים חדלים לעסוק בתחום ומהגרים לעיר. רבים מהם אינם מצליחים להשתלב בערים כפי שציפו, ובשל כך מועצמים המתח החברתי, הפשיעה והאבטלה. במקביל הכורים הגרעיניים – הזקוקים לכמויות גדולות של מים מתוקים עבור תעשיית כריית האורניום, ששפכיה מזהמים את האדמה ואת מקורות המים, ועבור תהליך הקירור של הכורים – מושפעים ומשפיעים על משבר המים במדינה. משבר המים משפיע גם על היקף ייצור החשמל באיראן. בכל שנה מתרחשות הפסקות חשמל רבות, גם בערים המרכזיות. אלו פוגעות בבתי החולים, בתשתיות ובפעילות של התעשייה הכבדה והתעשיות הפטרוכימיות. נראה שלמרות חומרת משבר המים, הפתרונות שאיראן מקדמת אינם מותאמים ואינם מספקים. הדבר נובע בין היתר מניהול מים לא תקין ומכך שפתרונות עומק מצריכים שינוי מדיניות נרחב וממון רב. נראה שעל איראן לקדם פתרונות מים טכנולוגיים בהיקף רחב, כמו התפלה וטיהור שפכים. לשם כך נדרשים שיתופי פעולה עם מדינות המתמחות בפתרונות מים והחלטה לקדם את תקצוב הפתרונות הללו לפני תחומים אחרים. אלו בעייתיים לאיראן כל עוד היא נתונה במשבר כלכלי, בבידוד בינלאומי ותחת סנקציות.