דוריס יחבס, משה קרביצקי, לורה יצחק ומנחם יחזקאל נרצחו אמש במעשה הטרור הנפשע והמיותר שחולל אמש מחבל ערבי-ישראלי בבאר שבע. הלב כואב והזעם גואה על האירוע הקשה הזה.
מה ניתן לעשות מול אתגר נמשך זה, בטווח המידי ובטווחים שלאחריו?
ובכן, צריך לזכור כי אנחנו מצויים עתה בתקופה רגישה ונפיצה מאוד, כאשר גם אנחנו וגם אויבינו מושפעים מאוד ממה שהתרחש במאי בשנה שעברה, בעת מבצע "שומר החומות" והמהומות האלימות שהתפתחו בין ערבים ויהודים. על רקע זה יש לעשות מאמץ ממוקד מיוחד, של משטרת ישראל וכוחות הביטחון, על מנת שחודש הרמדאן יעבור בשקט ואירועי השנה שעברה לא יישנו, או חלילה יתעצמו ויגרמו לנו נזק חמור.
בו בזמן, חשוב לפעול להרגעת הרוחות ולמנוע תגובות אלימות למעשה הטרור, מצד גורמים קיצוניים, יהודים וערבים. תגובת הציבור הערבי בישראל והנהגתו לרצח האכזרי הינה שונה לחיוב מבעבר ומעודדת מאד. היא משקפת לא רק גינוי מוחלט לפיגוע, אלא גם רצון שלהם להבטיח ככל האפשר מערכת יחסים תקינה של שילוב ושיתוף בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, בכל הארץ ובמיוחד בנגב.
בטווח הרחוק יותר, חשוב להתמקד בשני תהליכי עומק:
האחד, לחזק מאוד את המשטרה, את מנגנוני אכיפת החוק והמשילות. האתגרים של טרור, אלימות, פשיעה והפרות סדר חמורות מחייבים לא רק את הגדלת המשטרה באופן ניכר, אלא גם להעצים את יכולותיה להתמודד בהצלחה בכל אלה. זה תהליך ארוך, אך מתחייב. ניצנים חשובים ראשונים כבר נעשו בכיוון זה, אבל המלאכה עוד מרובה.
השני, לממש בצורה הדוקה, מתואמת ואפקטיבית את תכניות החומש השונות לפיתוחה הכלכלי של החברה הערבית, הניצבת הרחק מאחור, בכל הפרמטרים, בהשוואה לחברה היהודית. שם מצויה הבעיה העיקרית, המזינה תופעות קשות של אלימות קיצונית מסוגים שונים. מי שמחפש יסודות עומק למה שהתרחש אמש בבאר שבע, יוכל למצוא אותם שם.
דוריס יחבס, משה קרביצקי, לורה יצחק ומנחם יחזקאל נרצחו אמש במעשה הטרור הנפשע והמיותר שחולל אמש מחבל ערבי-ישראלי בבאר שבע. הלב כואב והזעם גואה על האירוע הקשה הזה.
מה ניתן לעשות מול אתגר נמשך זה, בטווח המידי ובטווחים שלאחריו?
ובכן, צריך לזכור כי אנחנו מצויים עתה בתקופה רגישה ונפיצה מאוד, כאשר גם אנחנו וגם אויבינו מושפעים מאוד ממה שהתרחש במאי בשנה שעברה, בעת מבצע "שומר החומות" והמהומות האלימות שהתפתחו בין ערבים ויהודים. על רקע זה יש לעשות מאמץ ממוקד מיוחד, של משטרת ישראל וכוחות הביטחון, על מנת שחודש הרמדאן יעבור בשקט ואירועי השנה שעברה לא יישנו, או חלילה יתעצמו ויגרמו לנו נזק חמור.
בו בזמן, חשוב לפעול להרגעת הרוחות ולמנוע תגובות אלימות למעשה הטרור, מצד גורמים קיצוניים, יהודים וערבים. תגובת הציבור הערבי בישראל והנהגתו לרצח האכזרי הינה שונה לחיוב מבעבר ומעודדת מאד. היא משקפת לא רק גינוי מוחלט לפיגוע, אלא גם רצון שלהם להבטיח ככל האפשר מערכת יחסים תקינה של שילוב ושיתוף בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, בכל הארץ ובמיוחד בנגב.
בטווח הרחוק יותר, חשוב להתמקד בשני תהליכי עומק:
האחד, לחזק מאוד את המשטרה, את מנגנוני אכיפת החוק והמשילות. האתגרים של טרור, אלימות, פשיעה והפרות סדר חמורות מחייבים לא רק את הגדלת המשטרה באופן ניכר, אלא גם להעצים את יכולותיה להתמודד בהצלחה בכל אלה. זה תהליך ארוך, אך מתחייב. ניצנים חשובים ראשונים כבר נעשו בכיוון זה, אבל המלאכה עוד מרובה.
השני, לממש בצורה הדוקה, מתואמת ואפקטיבית את תכניות החומש השונות לפיתוחה הכלכלי של החברה הערבית, הניצבת הרחק מאחור, בכל הפרמטרים, בהשוואה לחברה היהודית. שם מצויה הבעיה העיקרית, המזינה תופעות קשות של אלימות קיצונית מסוגים שונים. מי שמחפש יסודות עומק למה שהתרחש אמש בבאר שבע, יוכל למצוא אותם שם.