הפקת המשחקים האולימפיים, גם אלו של החורף הצנועים יותר בהיקפם מאלו של הקיץ, היא מבצע לאומי אפילו למעצמה כמו סין, בייחוד כשהיא נאלצת להתמודד עם הקשיים והמגבלות של מגפת הקורונה. כמו כל מדינה מארחת, גם סין רוצה למנף את המשחקים כדי לשפר את תדמיתה, אולם לא רק זאת.
בשנים האחרונות מטיחות ארה"ב ומדינות אחרות כגון יפן, קנדה, צרפת, אוסטרליה וגרמניה, ביקורת על סין בשלושה נושאים מרכזיים – מדיניותה הכלכלית האגרסיבית, היעדר שיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית בשלביה הראשונים של מגפת הקורונה, והפרת זכויות אדם, ובראשה מדיניות דיכוי המיעוט האויגורי במערב סין.
האולימפיאדה נראתה לסין כהזדמנות מעולה, שבמהלכה תציג את יכולותיה בארגון מופתי של המשחקים, בתרומה לחיזוק האחווה הבינלאומית ובניצחון האדם על מפגעי הטבע. אלא שאז התערבה ארה"ב בהחלטה, אליה הצטרפו מדינות נוספות, שלא לשלוח נציגים מדיניים לטקס הפתיחה. על אף נוכחות מזכ"ל האו"ם, נשיאי רוסיה ומצרים ואחרים, היעדרם של מנהיגים אחרים, ובמיוחד ביקורת של גורמים רשמיים ומאמרים בתקשורת, הוציאו את הדיפלומטיה הסינית למתקפה.
ההודעות הרשמיות מטעם שגרירויות סין מלמדות על רוח ההנחיות שנשבה מבייג'ינג. בחלק מן ההודעות (קנדה, ישראל) דווח על פניות רשמיות חריפות לממשלות המקומיות. רובן האשימו, שכל הביקורת על סין מבוססת על שקרים, שמועות ודעות קדומות (גרמניה, קנדה, צרפת וישראל). שתי שגרירויות (בקנדה ובגרמניה) ציינו שמצב זכויות האדם בסין הוא "במיטבו", והודעות אחרות אף ביקרו את מצב זכויות האדם במדינות עצמן, כמו למשל בקנדה, שלגביה השתמשה השגרירות במילה "ג'נוסייד" או תגובות ישירות של דובר משרד החוץ הסיני לארה"ב ברוח "אתם לא תלמדו אותנו מהן זכויות אדם". עם זאת, נימה פייסנית ושונה במקצת נשמעה בתגובת השגרירות בגרמניה, בה הובעה נכונות לפעול עם מדינות אחרות על שיפור בנושא זכויות האדם "על בסיס כבוד הדדי ואי התערבות בעניינים פנימיים". כמו כן, רוב התגובות הסיניות בעולם הדגישו את העקרון של הפרדת הספורט מהפוליטיקה.
ראויה לציון תגובת שגרירות סין בתל-אביב, שאמנם כוללת את עיקר מרכיבי התגובות בבירות האחרות, אולם עם מאפיינים אחרים כגון האמירה שהפוליטיזציה של המשחקים נעשית על-ידי כמה אלמנטים אנטי-סינים המתנהגים "כמו ליצנים", או הסיומת "אנו מזהירים את הכוחות המטילים רבב בסין והחותרים תחת יחסי הידידות בין סין וישראל: הצדק תמיד ינצח. מזימתם לא תצליח לעולם".
מקריאה של הידיעות והמאמרים באמצעי התקשורת הסינים ברור כי החרם הדיפלומטי והביקורת במספר מדינות, כמו מאמרים בעיתונים בישראל, פגעו בעצב סיני שנחשף עוד זמן רב לפני שהחלו משחקי החורף ויישאר חשוף גם לאחר סיומם.
הפקת המשחקים האולימפיים, גם אלו של החורף הצנועים יותר בהיקפם מאלו של הקיץ, היא מבצע לאומי אפילו למעצמה כמו סין, בייחוד כשהיא נאלצת להתמודד עם הקשיים והמגבלות של מגפת הקורונה. כמו כל מדינה מארחת, גם סין רוצה למנף את המשחקים כדי לשפר את תדמיתה, אולם לא רק זאת.
בשנים האחרונות מטיחות ארה"ב ומדינות אחרות כגון יפן, קנדה, צרפת, אוסטרליה וגרמניה, ביקורת על סין בשלושה נושאים מרכזיים – מדיניותה הכלכלית האגרסיבית, היעדר שיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית בשלביה הראשונים של מגפת הקורונה, והפרת זכויות אדם, ובראשה מדיניות דיכוי המיעוט האויגורי במערב סין.
האולימפיאדה נראתה לסין כהזדמנות מעולה, שבמהלכה תציג את יכולותיה בארגון מופתי של המשחקים, בתרומה לחיזוק האחווה הבינלאומית ובניצחון האדם על מפגעי הטבע. אלא שאז התערבה ארה"ב בהחלטה, אליה הצטרפו מדינות נוספות, שלא לשלוח נציגים מדיניים לטקס הפתיחה. על אף נוכחות מזכ"ל האו"ם, נשיאי רוסיה ומצרים ואחרים, היעדרם של מנהיגים אחרים, ובמיוחד ביקורת של גורמים רשמיים ומאמרים בתקשורת, הוציאו את הדיפלומטיה הסינית למתקפה.
ההודעות הרשמיות מטעם שגרירויות סין מלמדות על רוח ההנחיות שנשבה מבייג'ינג. בחלק מן ההודעות (קנדה, ישראל) דווח על פניות רשמיות חריפות לממשלות המקומיות. רובן האשימו, שכל הביקורת על סין מבוססת על שקרים, שמועות ודעות קדומות (גרמניה, קנדה, צרפת וישראל). שתי שגרירויות (בקנדה ובגרמניה) ציינו שמצב זכויות האדם בסין הוא "במיטבו", והודעות אחרות אף ביקרו את מצב זכויות האדם במדינות עצמן, כמו למשל בקנדה, שלגביה השתמשה השגרירות במילה "ג'נוסייד" או תגובות ישירות של דובר משרד החוץ הסיני לארה"ב ברוח "אתם לא תלמדו אותנו מהן זכויות אדם". עם זאת, נימה פייסנית ושונה במקצת נשמעה בתגובת השגרירות בגרמניה, בה הובעה נכונות לפעול עם מדינות אחרות על שיפור בנושא זכויות האדם "על בסיס כבוד הדדי ואי התערבות בעניינים פנימיים". כמו כן, רוב התגובות הסיניות בעולם הדגישו את העקרון של הפרדת הספורט מהפוליטיקה.
ראויה לציון תגובת שגרירות סין בתל-אביב, שאמנם כוללת את עיקר מרכיבי התגובות בבירות האחרות, אולם עם מאפיינים אחרים כגון האמירה שהפוליטיזציה של המשחקים נעשית על-ידי כמה אלמנטים אנטי-סינים המתנהגים "כמו ליצנים", או הסיומת "אנו מזהירים את הכוחות המטילים רבב בסין והחותרים תחת יחסי הידידות בין סין וישראל: הצדק תמיד ינצח. מזימתם לא תצליח לעולם".
מקריאה של הידיעות והמאמרים באמצעי התקשורת הסינים ברור כי החרם הדיפלומטי והביקורת במספר מדינות, כמו מאמרים בעיתונים בישראל, פגעו בעצב סיני שנחשף עוד זמן רב לפני שהחלו משחקי החורף ויישאר חשוף גם לאחר סיומם.